אאא

שבוע לאחר הנס הגדול, ראש ישיבת 'נווה יעקב' שבירושלים, הרב משה בן שושן, הגיע לשיעורו של חמיו הגאון רבי יצחק ברדא, ושחזר את הרגעים הדרמטיים, כאשר הוא ובני משפחתו ומקורביו טבעו במי הכנרת ולאחר שעות ארוכות חולצו בשלום.

השחזור של הניצול הרב משה בן שושן

"כמו שהרב הקדים, צריך לפרסם את ניסי ה' אני פה כדי לפרסם את ניסי ה' ולתת הבנה לכל מה שעבר עלינו שם. הרב עקב בדאגה במשך השעות וגם פעל בעבורנו, ובזכות זה ובזכות הציבור אני נמצא כאן".

"לי יש ישיבה בירושלים, פתחתי אותה לפני כשנתיים, וכדי להחזיק את הישיבה צריך כל מיני ידידים וחברים כדי שירתמו לעזור לישיבה. ותמיד אתה צריך להוקיר טובה לידידים שעוזרים לך עם הישיבה. יש לי כזה ידיד שהגיע לארץ לל"ג בעומר, הוא הגיע ביום רביעי לפני, ומיד נסע לרשב"י ושם הוא היה יומיים שלושה, אני הגעתי בסוף ל"ג בעומר ופגשתי אותו שם וקבענו שאני אעשה לו סיבוב בתוך ים הכינרת".

"קבענו להיפגש ביום ראשון בשעה 4 וחצי בערב, אני יצאתי מהישיבה בשעה 1 והגעתי לטבריה באזור השעה 3 וחצי כדי לקבל את אותו ידיד, אני הזמנתי לי ולידיד יאכטה לשעה 4 וחצי, ומכיוון שהגענו מוקדם לפני 'הידיד' אמרתי למשיט - עקיבא, בוא נלך לשוט קצת ביאכטה על הכנרת - דבר שלא עשיתי כמעט, אך אם אנחנו כבר פה נעשה איזה סיבוב קצר עד שידיד כאמור יגיע".

"הסיבוב הקצר הזה לא נגמר עד היום, נכנסנו בשעה רבע לארבע למים, ועקיבא המשיט אף הוסיף לנו כי כעת יש בכנרת רוח טובה לשיט. לאחר שיט של רבע שעה עשרים דקות, החלטנו לחזור לחוף כי אולי הידיד כבר הגיע".

"פתאום איך שאנחנו חושבים לחזור, אני לא יודע איך קרה ומה קרה אך אני מוצא את עצמי יחד עם כל החמישה שהיו איתנו על היאכטה הפוכים, ואנחנו כבר הבנו שהסתבכנו, אך לא ידענו באיזו רמה. חשבנו שתוך כמה דקות יבואו לחלץ אותנו. אני שואל את המשיט מה עושים בכזה מצב - כלומר הספינה התהפכה 180 מעלות, והוא טען שבדרך כלל יש 2 אפשרויות או להזעיק אותות הצלה, או דרך הGPS או להוציא מהמכונת הירייה זיקוקי דינור לאותת לחוף איפה אנחנו נמצאים".

"הבעיה הייתה שאנחנו היינו הפוכים, והכל נמצא בתוך החדר הפנימי של היאכטה, והיאכטה כאמור הפוכה וחדר הפיקוד בתוף המים, אנחנו היינו בשעה 4 באמצע היום יחסית עקיבא החל לנופף כאילו מישהו רואה אותו אך השעות נוקפות וכבר מגיע השעה 7 - 6 בערב ואין אות בכלל שאולי מישהו רואה אותנו, התחלנו להבין שאנחנו מסתכלים למוות בעיניים רח"ל".

"באותם רגעים היה התעלות גדולה אמרנו וידוי ושמע ישראל ומתכוננים לגרוע מכל, אך יש עדיין פתח של תקווה כי עדיין יש מעט אור ואנו מקווים שמישהו בדרך נס אולי יראה אותנו, ואז חשבנו על רעיון שאולי עקיבא המשיט ינסה לצלול לתוך החדר שלו וינסה משם להפעיל את הGPS, אמנם עשינו את זה בלב מאוד כבר ובחשש כי יכול להיות שעקיבא ינעל בתוך החדר הזה ולא יצליח לצאת".

 האבא משחזר: "צעקנו לה': 'אבא תרחם'" (צילום: אלדד איתן, רשות הטבע והגנים)

"בסופו של דבר החלטנו, כי משה שהיה איתנו שהוא יודע לשחות ישמור עליו מבחוץ ואם יקרה משהו מיד הוא יחלץ אותו, עקיבא נכנס לתוך החדר ומגשש כדי למצוא את אותות המצוקה - אך הוא לא מצא כלום. אך הוא הצליח למשוך את הGPS אך זה לא עזר לנו מאומה, כי הוא חייב להיות מחובר לחשמל והוא ניתק אותו ברגע שהוא הוציא את זה מהחדר".

"ממש בשקיעה התחלנו להתפלל מנחה, והבנו שזה התפילת מנחה האחרונה שלנו, כשהתפללתי חשבתי על מו"ר חמי שקבר את הבת שלו לפני כשנה וחמשת היתומים גדלים אצלו בבית, וחשבתי על כך שהוא יצטרך לגדל בתוך הבית עוד שמונת יתומים - הילדים שלי, אז התפללתי אם לפחות לא אני, אז אנא ד' תחוס ותרחם עליהם, כל התפילה הייתה שונה לגמרי, התפללתי מעומק הלב".

"התחלתי לשחזר את כל חיי, וחשבתי מה הייתי יכול לעשות יותר טוב וכו', ואני עושה תשובה אמיתית כי ראיתי את המוות מול העיניים הרגשתי כחומר ביד היוצר ידעתי שאין אף אחד שיכול לסייע לנו, קיבלנו קבלות והתחלנו לדבר על ענייני אמונה, ועל דביקות בקב"ה, ועשינו את הסגולה של ר' חיים מוואלוז'ין של "אין עוד מלבדו", ודבקנו רק בקב"ה, ואמרתי לכולם שאם אדם דבק בקב"ה אין פילוספיה, ואין שום דבר שיכול להזיק במי שדבר בקדוש ברוך הוא".

 "השעות חולפות, ואחרי השקיעה מתחיל הגלים לנוע בים, אמנם יש לנו חליפות הצלה אך המים היו קרים וזה יכול לעשות כיווצי שרירים, גם הגלים היו גבוהים מאוד לפחות 2 מטר, מעולם לא הכרתי כזה גבוה של גלים, אתה פשוט מתנדנד מצד לצד ואין לך אפילו ידית לתפוס, אני אחזתי בעמוד הקטנטן של המנוע וכל גל אני עף וחוזר חלילה. ממש הייתי מטולטל בין ייאוש לתקווה, והגלים כל הזמן דחפו אותי הלוך ושוב".

 חילוץ הנעדרים בכינרת: כך זה נשמע בקשר (צילום: דוברות המשטרה)

"אני זוכר שהמחלצים הגיעו הדבר הראשון ששאלתי אותם כמה מטר יש מתחתינו והם אמרו לי 44 מטר גבוה, ועד עכשיו לא ברור לי איך אחרי כל גל שהיאכטה שקעה למטה היא הצליחה לחזור כי היאכטה עצמה היא 15 מטר והגבוה היה 44 מטר אז איך כל פעם היא חזרה בחזרה ממצולות ים? אז מישהו אמר לי שאולי היה שם הר, אך זה לא נכון כי כל הזמן זזנו ולא נשארנו על אותו מקום, כנראה מדובר במלאך שהקב"ה שלח שיעלה את הספינה."

"הגיע הזמן של תפילת ערבית, ושוב חשבנו שזו התפילה וספירת העומר האחרונה שלנו, הסתפקנו האם לברך ספירת העומר כי אולי זו ברכה לבטלה כי לא נצליח לסיים את הספירה עד שבועות, והתחלנו לזכור את כל המקרים של הטביעות בכנרת והבנו שזה מה שהולך לקרות לנו".

"באזור השעה תשע התחלנו להבחין בחיפושים אחרינו, ראינו את המסוק, אך הוא חיפש רק סביב חוף הים גם את הספינה של המשטרה ראינו, אך הם בכלל לא חיפשו באזור שחנו הם כנראה חיפשו גופות, ולכן הם חיפשו גופות שמדרך הטבע נסחפות לחוף, במשך שעות דמיינו שאנחנו הולכים להינצל אך כל פעם הספינה והמסוקים התרחקו מהאזור שלנו, אנחנו היינו דבוקים ברצונו של בורא עולם, ואמרנו לבורא עולם שאנחנו מקבלים דין שמים באהבה".

"אני רק חשבתי שהמוות בטביעה זה קשה מאוד והתחננתי לבורא עולם שאם נגזר עלי למות אז בבקשה לא ע"י טביעה תתן לי בומבה אחת בראש שאני אמות מהר ולא יצטרך לסבול מהמוות הקשה של חנק בטביעה - אלו המחשבות שהיו לנו בשעות האחרונות".

"למעשה כל הזמן דיברנו על ייחוד השם, ואמרנו עוד פעם וידוי ועוד פעם שמע ישראל, ואז אחד הבחורים התחיל להיחלש, קראתי לו בשם שלו שלו והוא לא הצליח לענות לי אז השקתי אותי מים ועשיתי לו עיסויים עד שהמצב שלו התייצב במעט, וכך חלפו עוד שעה ועוד שעה, עד שהגיעה השעה אחת ועשרה."

"בשעה הזו, הם הפעילו מכשיר שמזהה חום בכנרת כל מיני שינויי חום, ואז הם זיהו שיש בסירה שלושה אנשים והם שלחו צוות חילוץ והצליחו בסייעתא דשמיא לשחרר אותנו".

"כשאני יוצא פגשתי את הפראמדיק של מד"א הוא היה ממש נרגש והוא אמר לי שהוא ממש מתרגש, שאלתי אותו למה הוא מתרגש? אז הוא אמר לי איך הצלחתם לשרוד את זה? אמרנו לו אך ורק מכוח האמונה אז הוא אמר לי מעולם לא ראיתי דבר כזה."

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"אותו הפראמדיק סיפר לי כי הוא קיבל את המשמרת בשעה 11 בלילה, והמפקד משמרת הקודם אמר לו תתכונן עם שלושת האמבולנסים שלך שיהיו מלאים בדלק, כי יש חמישה אקסים (מתים) בתוך הים שצריך לנסוע איתם לאבו כביר כדי שיזהו את הגופות שלהם, שאלתי אותו איך אותו מפקד הגיע למסקנה הזו? הוא אמר לי שמקובל אצלם שמהכנרת לא יוצאים בחיים אחרי שעובר ארבע שעות, אין שום סיכוי".

"כשאני כבר לקראת היציאה מהחוף אני פוגש את דורון ברדא, אחיין של הרב והוא אומר לי משה מה עשית לנו? אמרתי לו הקב"ה דאג שאני אהיה פה, ואז שאחתי אותו מה הרב אמר, אז הוא השמיע לי הקלטה של הרב שמדבר עם ראש העיר שחשב שהם מתים, הרב אמר לו אני עשיתי פדיון ואני רואה אותם חיים נאחזים בספינה שלהם, אתם חייבים ללכת לחפש אותם, למה אתם מחפשים בחוץ? תחפשו בפנים".

"פשוט לא ייאמן שמו"ר חמי יושב באשקלון וצופה לכנרת ויודע שאני חי, זו הרגשה מופלאה, וכמובן אני מודה ומהלל את הקב"ה על הנס הגדול שנעשה לנו, ונזכה לניסים ונפלאות עד ביאת גואל צדק".  

 בסוף השיעור משמיעים את השיחה הנרגשת של הרב יצחק ברדא עם ראש העיר, בו הוא אומר לו שהוא רואה את חתנו חי.