קצת יותר משבוע לאחר החרם של רבני חסידות גור, כנגד העסקן ד.ב, בשל העתירה שהגיש לבית המשפט, לטענתם בניגוד לדעתו של האדמו"ר מגור, יוצא העסקן במתקפה ומבהיר לראשונה את עמדתו.
במכתב עליו חתום שמו, מפרט העסקן לראשונה את עמדתו וחושף את הפרשה שמטלטת את החסידות, מזווית ראייתו.
"בלב כואב ושבור על הצרה אשר פקדה אותי ואת משפחתי, ועל הסערה שנכפתה עליי שלא בצדק, ולאחר מסכת השקרים שמפיצים עליי אנשי רשע אינטרסנטים לציבור אנ"ש כנגדי, הנני בדברים אלו להציג דברי אמת", פותח העסקן את מכתבו.
"מציגים אותי כמי שלא פעל כדברי האדמו"ר, וזה היפך האמת", הוא מתייחס לגופו של הסכסוך. "מייד כשהתעורר הויכוח על בעלות השטח, ביקשתי לברר את העניין בדין תורה, אך העומדים כנגדי סירבו, ובחרו לפלוש לשטח הקעמפ. לאחר מכן פניתי לאב"ד הגאון ר' מנחם מנדל שפרן שהתיר לי לפנות לבית המשפט על מנת להוציא צו מניעה".
בשלב זה, מפריך העסקן את הגירסה הנגדית, לפיה, האדמו"ר חיכה במיוחד לעסקן בשעת לילה מאוחרת וכותב: "הייתי כמה ימים בארץ ישראל וביקשתי להיכנס לאדמו"ר כדי לשמוע את רצונו, ולא נתנו לי. רק בדרך לשדה התעופה הודיעו לי שאני נקרא להיכנס. חזרתי לירושלים מתוך רצון אמת לשמוע את האדמו"ר בעצמו, ולא באמצעות שליחים".
לאחר מכן מפרט העסקן שהציע הסכם פשרה לפיו, הקעמפ יתקיים במשך חודש אחד עבור הבנות, ובנתיים יתבררו הדברים בבית המשפט, אך הצד השני דחה את ההצעה, ודרש שיוותר על הבעלות וההשקעה שלו בנכס, "שלולי השקעה זאת, היה הקעמפ מעוקל לטובת חובות מיסים", כלשונו.
לקראת סיום מכתבו, כותב העסקן: "שומו שמיים על שהכריחו את רבני החסידות לחתום על פאשקוויל מחריד, ועל כך שכמה רבנים התקשרו אליו לבקש את סליחתו על עצם החתימה".
בתוך כך, ביום שישי האחרון פורסם בעיתון 'המודיע' מאמר מערכת, תחת הכותרת ' אין לנו רשות להרהר אחריה', בו הקדיש הכותב את דבריו לעניין הציות לגדולי ישראל, כאשר לא מעט ראו בכך מסר ברור לחסידים בארה"ב, בעניין פרשת הקעמפ.
וכך הוא כותב: "חובת הקיום והציות, בכל עניין ובכל תחום, בכל פרט ובכל תג, היא בלתי מותנית לחלוטין. היא לא כפופה להבנה אנושית ואין לה מרות אחרת מלבד כל אשר דיבר ה' נעשה".
עוד נכתב כי "הציות הוא סוד כוחו של עם ישראל. אי אפשר לשמר על טהרה ללא ציות, שהוא התנאי לכל מעשה".