אאא

היום ח' באלול. פטירתו של הגיטריסט יוסי פיאמנטה.

הזכרון הראשון שלי מיוסי, הוא כשאבי (אריאל כהן אלורו) הופיע איתו בכיכר המזרקה לפני כיותר מ - 25 שנה.
ההכרות האישית שלי איתו (אולי טיפה בים מחייו ומהעשייה שלו), הייתה לפני כעשר שנים כאשר ניגנתי איתו או יותר נכון ג'ימג'מתי איתו באיזה בר תל אביבי (לא זוכר את שמו) בפעם ראשונה ומשם בהדרגה הופענו יחד פה ושם...

אז כמו שאמרתי. לא מרגיש האדם הכי קרוב אליו. אם כבר אבא שלי שחזר בתשובה דרכו בקראון-הייטס, יכול לספר קצת יותר על יוסי ז"ל.

מה-שכן אני יכול להגיד שבזכותו העשייה שלי השתנתה לגמרי.

האהבה הראשונה שלי הייתה הלחנה, שירה ותיפוף (ולא פסנתר). כאשר התחלתי להלחין, הייתי במין אושר עילאי שאוטוטו יש לי אלבום, כשכבר הלחנתי כעשרה קטעים, הבנתי שהדרך לאלבום הרבה יותר מורכבת. להוציא מהכח אל הפועל דורש עבודה עצמית וניסיון חיים ומקצועי של שנים רבות ולא רק חומר גלם... לא הייתי שם בכלל...

ככל שלמדתי וגדלתי, הקונפליקט של לרצות להגיד את האמירה המוסיקלית שלי, לבין להיות כמו כולם (כל אדם הוא מיוחד בפני עצמו, השאלה מה אנחנו מרגישים פנימה...), גדלה. רציתי נורא להוציא את המוסיקה שלי, אבל לא היה לי את הכח להתמודד עם מה שכרוך בדבר ולהעז לרצות לחיות את החלום - כמו שכולם אומרים :)

היו כל מיני שלבים בדרך שקידמו אותי למטרה, אם זה לימודים, או שהמוסיקה שלי הופיעה בסרט כזה או אחר. אבל כל זה לא העביר אותי 'תכלס' לשלב שנורא רציתי - לשחרר את המוסיקה שלי לעולם ולהופיע איתה כאמן יוצר!

את הסיפור של 'יוסף ניגון' רובכם מכירים. הלחנתי את הניגון יום לאחר הלוויתו של יוסי ז"ל במחשבה ממש עליו, שנה לאחר מכן הקטע יצא ביום השנה לזכרו.

לא רק שיוסי פתח בפני דרך חדשה להלחנה מקורית (שאותה עוד תשמעו בקרוב)ף אלא שבעצם לפני שלש שנים, עברתי את השלב שנורא רציתי, להוציא מהכח אל הפועל, להביא את היצירה שלי, טהורה, יפה ומיוחדת עם מטרה ברורה מאוד, לעשות נעים וטוב לאנשים בלב ולהפוך את העולם איתה!

בעז"ה אני מקווה עוד יחד אתכם לפרוץ עם העשייה והברכה שה' נתן לי. להעז להביא לעולם חידוש!

אז אמנם קטונתי מלהעיד על יוסי ז"ל אבל גדולתי בזכותו!

יהי זכרו ברוך