אאא
נניח ואני שואלת אתכם, איך אתם מרגישים היום? 

ואיך הרגשתם אתמול?
זה תלוי! – נכון?!
תלוי על איזה צד קמנו הבוקר, תלוי אם הספקנו, תלוי מה אמרה לי השכנה, תלוי..
אז כמו שאנחנו כבר יודעים , אין חדש תחת השמש...

גם הבעל שם טוב שאל את שואב המים:" איך אתה מרגיש היום"?
והשואב מים עונה: "קשה! קשה!

אוי אל תשאל כמה קשה להתעורר מוקדם בבוקר לחבר את הדליים לאסל. כמה קשה לרדת למעיין במורד ההר לדלות מים. כמה קשה לעלות במעלה ההר עם הדליים הכבדים. כמה קשה הצער על כל טיפת מים הנוטפת מהדליים...וכמה קשה הפרנסה...לדפוק על הדלתות בכפר להציע מים, לחכות שיסיימו לשתות להמשיך הלאה במסע שוב לרדת למעיין לדלות מים ושוב בשביל כמה פרוטות..!!

למחרת, שוב שאל הבעל שם טוב את שואב המים: " איך אתה מרגיש היום?"
ענה השואב בשמחה :"מצוין!!
זכויות!! זכויות!!

לזכות כל בוקר לקום לעמוד על הרגליים. זכות לרתום את האסל עם הדליים. זכות להיות מסוגל בגילי לרדת במורד ההר לדלות מים מן המעיין . זכות להוביל את המים במעלה ההר לכפר ... איזו לזכות לדפוק על דלתות ולזכות את האנשים בברכת, שהכל נהיה בדברו, לזכות לענות- אמן! כמה מצוות! כמה זכויות! כמה שמחה יש לי , כמה חסד אני זוכה לעשות!
השם אוהב אותי, כמה נחת אני זוכה לעשות!

מה פספסנו?
את הערך האמיתי של החיים.
את הזכות לבחור, איך לחיות את החיים שלנו! להיות מושפעים או לחיות משפיעים.

 

פטנט רשום! פסיכותרפיה מהפרשה

פרשת כי תבוא ,פותחת בפסוק:" והיה כי תבוא אל הארץ אשר השם אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבתה בה, ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר השם אלוקיך נותן לך..
והיה לשון שמחה, והיה כי תבואו אל הארץ – מה כל כך משמח אותנו בכניסה לארץ ישראל? מה היה לנו כל כך רע ארבעים שנה במדבר ולא חסר לנו כלום. שמלה לא בלתה, לא היינו צריכים לקנות בגדים, הבגדים גדלו עלינו, מזג האוויר היה נעים, לא סבלנו?

איזה ערך מיוחד יש כאן בארץ ישראל שכל כך משמח לחיות לפיו ש-והיה לשון שמחה פותחת את הפרשה? והתשובה מופיעה בפסוק השני בפרשה.

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא..." יש כאן ערך של ראשית!
מצוות הביכורים שמופיעה בפרשה שלנו נרמזת בתורה בכמה אופנים.

מיד בתחילת התורה כתוב:" בראשית ברא אלוקים"
עם ישראל נקראים ראשית, מצוות הפרשת חלה נקראת ראשית עריסותיכם, וגם בכורים נקראים ראשית כל פרי האדמה.
אדם רוצה לבנות בית, הדבר הראשון שעולה במחשבה שלו הוא הרעיון לבנות בית, החזון. אחר כך הוא מתחיל לרדת לפרטים ולתכנן את כל השלבים הדרושים כדי להגיע לתוצר הסופי, לאחר מכן יגיע שלב הביצוע.

שימו לב, תמיד החזון , בראשית המחשבה עולה הרעיון המוגמר ורק לאחר מכן באים שלבי הביניים של התהליך.
כך גם בבריאת העולם, העניין הראשון שעלה במחשבה הוא עם ישראל- שישראל הם החזון ,המטרה והיעוד של המציאות כולה ורק לאחר מכן באים כל פרטי העולם שהם למעשה החלקים והפרטים שמוציאים לפועל את המחשבה הראשונה, לגלות את תפקידו של עם ישראל בעולם.

אז מתי אפשר לחיות בשמחה שאינה תלויה בדבר? שהחזון ברור, שיש ראשית , שאנחנו חיים לפי הערך הנכון את החיים שלנו.

ואכן זאת עבודה! העבודה להישאר כל הזמן בפוקוס ולהחיות מחובר לערך.

תשמעו מה קרה לשלמה . שלמה מגיע עם אשתו לייעוץ. גבר בשנות ה50 , ואשתו משמשת לו לפה.
מה שלומך? תעני לה.
המבט שלו כבוי, הוא בדכאון אשתו מספרת.
מה קרה? אני שואלת.
תעני לה במקומי. הוא מבקש.
פיטרו אותו, אשתו לוחשת. כאילו אם תאמר את זה בקול הוא יקרוס.

בואי תתחילי מהתחלה , בקשתי מאשתו. והיא מספרת על חיים נהדרים מאושרים, אירושין של הבת, בעלה בתפקיד סמנכ"ל של חברה מצליחה, הכל מושלם, עד ש... שקע שלמה בדיכאון הנורא הזה. זה לא משהו גופני. זה לא שהוא צריך תרופות, הוא נבדק אצל רופא פנימי ואצל פסיכיאטר. הכל אצלו בראש. הוא גורם את זה לעצמו". כך היא מסבירה.
בעשרים השנים האחרונות היא מספרת ששלמה הקדיש את חייו לחברה שלו והיה מעומד הבא למשרת המנכ"ל, כשבאופן פתאומי חברה אחרת קנתה את החברה שלו, ושלמה פוטר. כל חיינו התפרקו, ולא מדובר רק בעבודה. חיינו החברתיים ומעמדנו בקהילה הושפעו אף הם. שלמה היה חבר פעילו בוועד המנהל של לפחות חצי תריסר ארגוני צדקה. בעבר הוא בקושי היה בבית בערבים, אלא תמיד בפגישות.

עכשיו הוא כל הזמן בבית. אנשים נהגו להתקשר ולבקש ממנו עצה ועזרה. אבל עכשיו איש לא מתקשר, וגרוע מזה, הוא לא הולך לשום מקום. הוא רק יושב בבית, שקוע במחשבות. המצב נהיה גרוע כל כך, עד שכשאחותי וגיסי באו לבקר לפני כמה ימים, הוא סרב לצאת מחדרו. הוא הכניס לו למוח שאיש אינו מכבד אותו שוב, שלאיש לא אכפר ממנו. והדבר הנוראה מכל הוא שהוא נכנס לדיכאון הזה".

"האם כל זה יצר בעיות כלכליות?"
"ניסית לחפש משרה אחרת?"

שוב נאלצה שרה לענות במקומו. "אני שמחה שהעלית את זה" אמרה "כי חברה אחרת הציעה לו עבודה בדרג נמוך יותר, והוא מסרב אפילו לשקול את זה. הוא מרגיש שזו ירידה במעמדו". לרגע השתררה דממה. ואז נשברה שרה. "אני לא מסוגלת יותר. אני פשוט לא מסוגלת יותר. אני לא יכולה לראות אותו יושב ככה יום אחרי יום ומרחם על עצמו. אני אומרת לו שאני מעריכה אותו, הילדים אומרים לו שהם אוהבים אותו, אבל לא נראה שמשהו מגיע אליו. מה עוד אני יכולה לעשות?"

"שלמה" פניתי אליו, "אני רוצה שתקשיב לי אני רק רוצה שתבין שכשאתה מאבד דברים, אתה רק מאבד דברים – אתה לא מאבד את חייך. החיים שלך לא תלויים בדברים חיצוניים. אל לך לבלבל בין השניים, ואם זה קורה, שאתה מרגיש תלוי ונפלת לדיכאון פירוש הדבר שמעולם לא פיתחת את המודעות ולא הצבת לעצמך את החזון הערכי הנכון בחיים כיהודי. אתה אוצר! יש ערך אמיתי לכל מה שאתה עובר, יש משמעות, יש יופי, יש חיבור, זה פטנט יהודי יחודי- היכולת המופלאה העל אנושית שלנו להיות כאן "מפליאים לעשות" ולחבר לכל מה שאנחנו עוברים ערך משמעותי ולהפוך אותו לנצח!

לחיות לא תלויים במאורעות, לא לחיות על ואו תלייה, של תלויי. אלא לחיות את ואו החיבור.
כל מה שקורה לי אני מחבר מתרגם את זה לערך שבאתי להוסיף לעולם, לכי תבוא הפרטי שלי. לערך שרק אני שלמה הקטן יכול להוסיף במקרה הספציפי הה, רק אני יכול לטמון את האוצר הזה בנקודה הזו בתוך הכאב. אף אחד אחר בעולם לא יכול לעשות זאת במקומי.

להיכנס לדיכאון זה לחיות את הסיבות את "החוט".
יום אחד החליט אחד מחכמי חלם ללכת לבית המרחץ בעיר. כשהוריד את בגדיו, הוא נבהל פתאום. כולם כאן נראים אותו דבר, חשב לעצמו. אז איך אדע מי אני? אבל בהיותו מחכמי חלם, הוא מצא פתרון. הוא יקשור חוט ירוק סביב הבוהן שלו, וכך ידע מי הוא כשיצא מהמים.

"אבל נוסף על הכל אותו איש מחלם היה 'שלימזל'. רצה המזל ובצאתו מהאמבט נעלם החוט! וגרוע מזה, החוט לא רק נעלם, אלא נכרך סביב בוהן של גבר אחר!
'אוי! קרא האיש 'מה אעשה עכשיו'?

"הוא ניגש לאדם עם החוט סביב הבוהן ואמר: 'סלח לי, אני יודע מי אתה, אבל תוכל להגיד לי מי אני?'
"לצערי," אמרתי לשלמה, "אנשים רבים בעולמנו אינם שונים מאותו חלמאי. גם הם זקוקים לחוט כדי לזהות את עצמם. החוט יכול להיות כל דבר, מבית ועד ילד שיצליח בלימודים, שהילדה תסתדר חברתית...ממעמד בעולם העסקים ועד לקבלת תפקיד מנכ"ל. אם החוט הולך לאיבוד, הרב שלח מכתב, המורה התקשרה, הם פוטרו ,הם נבהלים ומשוכנעים שהם חסרי ערך, שאין להם זהות ושאיבדו את מקומם. כמו אותו חכם מחלם הם שואלים: 'מי אני'?

"זה הדבר שכל כך לא בסדר בעולמנו, אנחנו תולים את החיים שלנו בערכים מזויפים, בערכים שהם לא העיקר וברור לכולנו מלכתחילה שהם זמניים.

במקום להבין שיש לנו עבודה נצחית כאן בעולם והבוס האמיתי שלנו , אם כבנים, אם כעבדים זה רק בורא עולם. ויש לנו תכלית. יש לנו ערך באנו להביא את המציאות לשלמות כל אחד בדרכו, כל אחד אם ה"והיה" שלו. כל אחד מאתנו צריך לשמוח בחלקו.

והעבודה שנשלחנו לעשות כאן אף היא כתובה בפרשה שלנו- " תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב!
זה ענין של גישה, הקב"ה הכניס את החומר החזק הזה של כח הבחירה בנשמות של כולנו!

יש לנו את היכולת לבחור את מה אנחנו רוצים לעבוד כאן. את הסיבות לחיות "תחת" כל המצבים להיות "תלויים ועומדים" כל השנה? או לחיות את ואו החיבור, לבחור לחבר את עצמנו עם כל מה שאנחנו עוברים לחזון האמיתי, לתכלית. לתת את הערך המוסף שלנו בחיים לצקת לחיים את התוכן המשמעותי, את הדי. אן. איי שלי.

אז לילדה לי יש בעיות בבית הספר וקבלתי מכתב מהמורה. לא איבדתי את החוט, אלא קיבלתי קצה חוט, להוסיף ערך לחיים של הבת שלי ושלי. זו נקודת הצמחה ולא החמצה.

נפעל את כל הפעולות שצריך כדי לעזור לילדה בלי להחמיץ פנים לה לבעל למורה ולכל העולם וליפול לעצבות, אלא קדימה...לעבודת השמחה. מתוך והיה כי תבוא אל הארץ אשר...ומתוך מכל פרי האדמה אשר...לחיות ראש! ולא תחת אשר לא..

 תכל'ס מה עושים?

זוכרים שבאנו לחיות בין שני ואווים.
ואוו תלייה או ואו החיבור.
אם ואוו תלייה, אז אנחנו עומדים תלויים כל השנה, מה אמרו לנו, אם המשכורת גבוהה , אם מרוצים מאתנו בעבודה, וזה סימן שחסר לנו ערך! גם בערך העצמי, וגם הערך הנכון לחיות על פיו את החיים. והמקום הכואב הזה אנחנו מגיבים על המאורעות בחיים. אנחנו מרגישים קושי , תסכול ולא שמחה ומשמעות.

אם ואוו החיבור, אז אנחנו חיים את המשמעות האמיתית, את הערך העצמי שלנו, את הייחודיות שאנחנו באנו להשפיע בחיים.
אז השבוע ננסה להיות מחוברים נכון, גם לעצמנו, גם לאנשים היקרים לנו, בבית בעבודה,
ולהוסיף את הערך המיוחד שלנו בסיטואציה אחת לפחות.

לבוא עם הביכורים שלנו, למנף את פרי האדמה, את הסיטואציה להוסיף בה את הערך שלנו, כדי להאיר בה את הערך האמיתי, והיה, את השמחה.

זה האור שמסתתר בתוך כל תוהו והבוהו.
הילד לא הכין שיעורים, הילד חסר מנוחה, מצוין, תתפללי, תנסח לעזור לו, אבל אך תתנפלי עליו. אם את כועסת עליו, את בעצם כועסת על עצמך, כי האמת שאת מפחדת כי את מרגישה שעם ההתנהגות שלו נחסר מהערך שלך. אבל זו לא האמת.

האמת שאת הסיטואציה הזו את צריכה לייקר לכרוך סביב חוט אדום, זה כרג פרי בוסר, ובבחירה שלך הנכונה תזכי להעלותו לירושלים שבלב.
שנזכה כולנו לבוא..
אני מחכה לשיתופים שלכם...

 רוצות לשמור על קשר עם הרבנית לוריא? לשליחת משוב, הערות והארות: ‎mhithabrut@gmail.com