אאא

ידועה אמרתו של דוד בן גוריון, שלא חשוב מה יאמרו הגויים - אלא מה יעשו היהודים. במקביל, אפשר לומר על חברי הכנסת החרדים, שלא חשוב להם מה חושבים עליהם אזרחי המדינה, חשוב להם רק מה המצביעים שלהם, חושבים עליהם.

זאת האמת באופן כללי, אף כי היו יוצאים מן הכלל, כמו הרב אברהם רביץ ומוניה שפירא זכרונם לברכה. רוב רובם של חברי הכנסת החרדים משמיעים את הצהרותיהם הפוליטיות, בעיקר לבוחריהם. בישראל, המחולקת לשבטים, עיקרון זה נכון גם לגבי הנבחרים של השבטים האחרים, כדוגמת נציגי המתנחלים, דוברי הרוסית ואחרים.

תוצאות הבחירות האחרונות מעלות את השאלה, האם ההתנהגות הזו היא הטובה ביותר עבור הציבור החרדי. והסיבה העיקרית היא, שלא מספיק לבחור בנציגים לכנסת, הנציגים האלה צריכים גם להיות ראויים לבא בקהל, קרי: להיבחר לממשלה.

מערכת הבחירות האחרונה הייתה רוויה בגזענות, שלא מביישת אף ארץ אירופאית לפני מאה שנה. תארו לעצמכם, אם היום בגרמניה, מועמד לקנצלר היה קורא לציבור בוחריו לבוא לבחור בגלל שיהודים נוהרים לקלפיות...

הגזענות בבחירות האחרונות התמקדה בעיקר בשני המיעוטים במדינה - החרדים והערבים. הערבים הם מוקצה מחמת מיאוס בימין, והחרדים, מוקצה מחמת חסרון כיס בשמאל. נכון, שגם החרדים הצהירו שלעולם לא ישבו ליד השולחן עם אדון לפיד, אבל מצד שני, ההחרמה נגד החרדים היא טוטלית ואבסולוטית.

שונה הייתה מערכת בחירות זו ממערכות קודמות, בגלל שהיא התקיימה בימי הדין והרחמים, בזמן שכל יהודי עם מעט יראת שמיים עושה קצת חשבון נפש. דווקא בגלל זה, כדאי לעשות חשבון נפש. כדאי לחשוב למה יש בישראל ציבור המיוצג על ידי עשרים-שלושים חברי כנסת, שחושבים שבעיית החרדים במדינה יותר חמורה, מאשר בעיות החמאס, החיזבאללה, הכלכלה, העוני והשוויון.

ההצלחה החרדית בבחירות לכנסת, אינה נעוצה בפופולריות של חברי הכנסת החרדים, אלא בעיקר בגלל הפחד והחרדה מהגזירות הכלכליות של אויביה, וגם בגלל מועד הבחירות, בימי הרחמים והסליחות.

זכיתי להיות שותף ולעזור לתחייה הרוחנית של יהדות הדממה, יהדות ברית המועצות. במשך שלושים שנה הנני זוכה לראות איך יהודים שרחוקים מתורה ומצוות מתקרבים ליהדות ולתורה, ואני יודע מה מקרב אותם. בשביל האחד, הזכות לחוות שבת במסגרת משפחה שומרת מצוות כאשר כל העולם החיצוני נעלם. בשביל אחרים, זאת הפגישה עם דף גמרא או עם צדיק.

מעולם לא ראיתי אדם שאמר לי שהחליט להתחיל לשמור תורה ומצוות בגלל ההתנהגות הפוליטית המוסרית של נציגי הציבור החרדי בכנסת. ההיפך הוא הנכון. כאשר אדם כן מתחיל להתקרב, המקרב צריך לעשות שמיניות באוויר ולהפוך לר' לוי יצחק מברדיטשוב כדי לסבר את האוזן וללמד זכות על הפוליטיקה החרדית.

פעם, עוד היה אפשרי לתת מסרים מסוימים לציבור פנימה, ולתת מסר אחר לגמרי, לציבור מבחוץ. כיום, כל ציוץ במקום אחד, יוצא ועובר בעולם כולו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ולכן, עצה טובה קא משמע לן. השיח הלוחמני של "געוואלד, מוציאים את היהודים לשמד", הוא פיקנטי וממלא כיכרות עם בני נוער. הרב דוד זיכרמן מ'הפלג' שצועק "סטאלין" על ממשלת הזדון באמת משעשע. אולי כדאי שפעם יבוא לבקר במוזיאונים השונים במוסקבה ויראה איך באמת הייתה נראית ברית המועצות תחת סטאלין. לי לא ידוע שתלו אף ראש ישיבה על פנס רחוב ולא הכניסו בחורי חמד למחנות ריכוז וגם לא ירו ברבנים בכיתת יורים, אפילו אחרי שדתי רצח ראש ממשלה.

החרדים, אפילו שהינם מיעוט, זכו, הודות להנהגה פוליטית פרקטית ורציונלית, לשני שולחנות. מצד אחד בתוך קודש הקודשים של השלטון והתקציבים, ומצד שני להמשיך לבכות על הגלות המרה אצל אחיהם הטועים... סתירה מיניה וביה. אני לא אומר שהסתירות הפנימיות נמצאות אך ורק אצל החרדים. רחוק מכך.

כמו שהשיח הפרטי של בין אדם לחברו, של אדם שומר מצוות וקל וחומר של בן תורה, שונה מזה של אדם אחר, כך הפוליטיקה והשיח הפוליטי של המפלגות החרדיות צריכים להיות שונים מזה של מפלגה אחרת. כל מילה שנאמרת לציבור הבוחרים פנימה - צריכה להישקל, איך כל האחרים יקבלו את זה.

להיות פוליטיקאי חרדי, זה לא אומר להפוך לגולם מדבר, דוגמת מפלגת נועם, אלא ההיפך, להפוך, לחכמים יודעי עתים והזמנים המשתנים, שיודעים איך העידן משתנה ואיך העולם משתנה ולדעת לומר דבר הנשמע כמו לא לומר דבר שאינו נשמע.