בעיר בני ברק, עיר התורה והחסידות, ליוו היום (שני) מאות, למנוחת עולמים, את הרה"ח רבי ירחמיאל שניידר זצ"ל, שנפטר בגיל 56 בלבד, לאחר שנים של סבל ומכאוב.
פטירתו הכתה בהלם המונים מבני הציבור החרדי, שלתודעתם הוא פרץ לפני מספר שנים, לאחר שהחליט מי שהחליט לעשות עליו סיבוב ולהשתמש בו ככלי משחק ושעשוע לרבים.
השיטה הייתה פשוטה. אותם רעי לב נטעו בו את הדמיון כי תפקיד ציבורי נחשב נמצא בהישג ידו, במקרה זה "ראש עיריית בני ברק", ושכנעו אותו כי מעלליהם נועדו כדי לסייע לו לכבוש את היעד.
הוא תועד בשלל וריאציות. בביתו וברחוב, בסמוך לעיריית בני ברק וליד השטיבלאך, והסרטונים שלו מדבר ומאיים, מבטיח ומדבר כ"ראש העיר של בני ברק", כבשו את הרשת.
אך כמו כל דבר מצחיק, הריגוש הסתיים כעבור זמן מה. הוא הוזנח מאחור, ולמעט בניו המסורים ומספר מועט של ידידי אמת ואנשי חסד שהיו לו לעזר בכל צעד ושעל, איש לא טרח להמשיך ולהתעניין בו, או באמת לסייע לו במה שנדרש.
אותן חיות הקודש - שלי אישית אין מושג מי הם - שהתעללו בו בחייו והזניחוהו לאחר מכן, עשו זאת ביודעין רק כדי לספק את יצר השעשוע. הם הפכו אותו ללעג וקלס, ביזו אותו בכל דרך אפשרית ומי יודע אם לא החמירו את מצבו.
איני מאשים חלילה איש, אך הטרגדיה אינה רק במיתתו כי אם במה שעוללו לו בחייו. אדם שכל חפצו ושאיפתו הייתה להיות מעורב עם הבריות ולסייע לאנשים כפי יכולתו, הפך למרמס בידי פוחזים.
אל תטעו, השרץ הוכשר בטעמים רבים. הם הציגו תירוצים למכביר. "הוא רוצה את זה", הם סיפרו. "זה עושה לו טוב", הם הוסיפו. מישהו מאמין לזה? מישהו היה מעוניין שיעוללו לאביו את מה שעשו למנוח זצ"ל? התשובה ברורה וחד משמעית.
למרבה הצער והבושה, ההתעללות הזו לא התחילה ברב שניידר היקר ולא הסתיימה אחריו, אלא המשיכה וממשיכה עם שלל אנשים ודמויות, שמדמיינים עצמם במשרה מסוימת, ציבורית או רוחנית, ויש מי שאץ רץ כדי "לעזור להם" לכבוש את היעד, מתוך מטרה ברורה לספק שעשוע לליצנים.
לא כולם יודעים אבל במרכז עיר חרדית התגורר יהודי מבוגר ששימש כרב בית כנסת קטן וכל חייו חיפש להשפיע על קהל חסידים. בחכמתו, הבין הרב כי לשם כך הינו זקוק למעט פרסום. הוא יצר קשר עם מי שיצר, והודיע על מסירת שיעורים.
דברי הרב הוקלטו - לא לפני שטורפיו ניסו והצליחו למשוך את הרב בלשונו, הדברים הופצו וליהודים הייתה ליצנות אחת גדולה. אם לא די בכך, הרב מונה לאדמו"ר של חסידות שהומצאה באותם רגעים, ומכאן קצרה הדרך לסרטוני וידאו של הרב משוחח על ענייני ספורט, מוזיקה ופוליטיקה, שהופצו ברחבי הרשת - כאש בשדה קוצים.
גם במקרה זה, הכל נעצר לפתע פתאום, כאשר ביום אחד בהיר התמוטט האדמו"ר ונפטר לבית עולמו, אך "מורשתו" שנותרה היא החוכא ואיטלולא שנהפך בעיני הבריות בזכות אותם ציניקנים.
איני בא לקטרג על איש, אך האמת חייב שתיאמר: מי שחטא כלפי המנוח זצ"ל חייב קודם כל לבקש את מחילתו ובמהרה, ולקוות שסליחתו תתקבל שם למעלה. לאחר מכן לקבל על עצמו, מכאן ולהבא - להיזהר בכך שבעתיים, להתרחק כמו מאש מכל התעללות בחסרי ישע ולשכנע את האחראים לכך - לחדול, לעילוי נשמתו של הרב שניידר זצ"ל.
חוסו על נשמתכם!
0 תגובות