אאא

ביבי או לא ביבי. נראה שזו השאלה של מערכת הבחירות הזו, כמו שזו גם הייתה השאלה של מערכת הבחירות הקודמת. נראה שאותן הבחירות הולכות לחזור על עצמן, וכפי שאמר איינשטיין "טמטום זה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה".

אז לפני שאתם הולכים לעשות הוראת קבע לקלפי, שהרי חבל להגיע שוב ושוב להצביע בפתק "מזומן", יש כאן דיון פנים מחנאי חשוב בימין – האם זה נכון שביבי יעמוד שוב בראש? האם מישהו אחר יכול להביא תוצאה טובה יותר?

גדעון סער, הטוען לכתר ראש הליכוד, מסביר שבאפשרותו יהיה להרכיב ממשלה, ואפילו בכנסת הנוכחית לטענתו יכול היה להרכיב ממשלה, אילו ניתנה בפניו ההזדמנות. נניח שהוא צודק בדבריו, השאלה החשובה ביותר היא – האם נכון לימין והחרדים שתקום ממשלת אחדות שכזו.

ממשלה יחד עם כחול-לבן אמנם תכונה "ממשלת אחדות" אך זו תהיה ממשלת שמאל דה פקטו. בממשלה שכזו לא תהיה שום אפשרות לשנות את יחסי הכוח בין הרשויות ולאזן את בית השפט העליון. המשפטיזציה שאוכלת כל חלקה טובה בדמוקרטיה ואוכפת ערכי שמאל באמצעות המערך הייעוץ המשפטי ובאמצעות בג"צ, תקבל רוח גבית מ"ממשלת האחדות". אמנם על כסאות הנבחרים ישבו בחלוקה כזו או אחרת אנשי ימין ואנשי שמאל יחדיו, אך המדיניות בפועל תהיה כולה שמאל, שמאל ושמאל.

"ממשלת אחדות" זה שם קוד לשלטון מערכת המשפט ולעליונות ערכי השמאל, ובני גנץ ושות' הכריזו על כך מפורשות. ממשלת אחדות היא ממשלת סיוט לימין ולחרדים, ובג"צ יהיה הפוסק והשליט העליון. אם ההצעה שמונחת לפתחנו היא לקחת חלק או לעמוד בראש ממשלת שימור בג"צ, אזי עדיף ללכת לאופוזיציה תוך התנגדות נחרצת לגניבת הדמוקרטיה, מאשר לשבת בקואליציה ולהיות חלק מגניבת הדמוקרטיה. אם זו הבשורה שסער מביא, אז תודה, לא צריך.

האם גדעון סער יכול להביא להכרעה בקלפי, ולהביא לניצחון ברור של הימין בלי ליברמן? נכון להיום, אין אף סקר שנותן לו אפשרות שכזו. נהפוך הוא – הליכוד בראשות גדעון סער נחלשת בכל הסקרים, אך כן יש בקונסטלציה זו התחזקות מה במפלגות הימין האחרות ובמפלגות החרדיות. זה עדיין לא מביא לניצחון של הימין, אך זה מעמיד את הימין כולו על כרעי תרנגולות. אם הליכוד לא תהיה המפלגה הכי גדולה, מלאכת הרכבת הממשלה תוטל על כחול-לבן, ובלי ביבי אף אחד לא יכול לערוב לכך שמפלגה ממפלגות הגוש לא תתפתה לעבור לגוש השמאל.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

שיקול חשוב שיש לזכור תמיד – הדחתו של נתניהו על ידי הימין תשדר מסר. המסר הוא שלמנהיג ימין שמתעמת עם בג"צ ועם המערכת המשפטית אין גיבוי מהבוחרים שלו עצמו. זה מסר שיזכור כל מנהיג ימין עתידי, שיעשה לעצמו את החשבון הפשוט שלא כדאי להתעסק עם מערכת המשפט שיכולה לסבך אותו בפלילים ובהאשמות (בררניות, תקדימיות, נסיבתיות), ועדיף להניח לה להמשיך לשלוט. מסר זה יביא לכך שאולי יהיו נבחרי ימין שיקבלו רוב בקלפי, אך הם יאלצו לממש מדיניות שמאל בגצית בכל אשר יפנו. הבחירות יהיו למראית העין, כי מי שיקבל את ההחלטות הם היועצים המשפטיים ובג"צ.

אילו גדעון סער יכול היה בסיכוי ריאלי להביא לניצחון אלקטורלי ברור ומובהק של מחנה הימין, ומנגד על כף המאזנים יש את מסר ההרתעה למנהיג הימין שהדחת נתניהו טומנת בחובה, היה מקום לקיים דיון האם זה ניצחון ששווה את המחיר, או שהמחיר הוא גבוה מידי ושומט כל משמעות מהניצחון. אבל אנחנו לא שם, ואפילו לא באזור. גדעון סער לא מביא לתוצאה אלקטורלית טובה. במקרה הטוב הוא משמר את הקיים, ובשביל זה אין טעם לייצר מסר הרתעתי ולהעצים את שלטון בגצ.

תמיכה בנתניהו היום היא הבעת אי אמון במערכת המשפט שגונבת שלטון מהעם, והבעת אי אמון במערכת אכיפה שפועלת לסכל את מי שלא מקדם מדיניות שמאל. הרי זכור לכולנו כיצד סגרו תיקי חקירה ו"איתרגו" את מי שהחליף את עורו ופעל בניגוד לאינטרסים של הימין והחרדים. הבעת אי אמון במערכת משפט ואכיפה שפוגעות בדמוקרטיה היא הדבר הדמוקרטי ביותר שאפשר לעשות היום. תמיכה בנתניהו היום זה מסר ברור לנתניהו ומסר ברור לכל מנהיג ימין עתידי, שהריבון הוא העם, והעם דורש מאבק באליטות המשפטיות שגונבות את הדמוקרטיה.

אינני יודע אם נתניהו הוא זה שילחם במערכת המשפט, ויביא את איזון הכוחות הרצוי בין הרשויות. יתכן שזה לא יקרה בשנים הקרובות ומנהיג מחנה הימין הבא הוא זה שיעשה זאת. אבל כדי שזה יקרה, חשוב כבר היום לשלוח מסר ברור לכל פוליטיקאי שרואה את עצמו מנהיג את מחנה הימין-חרדים: איזון הרשויות, הגבלת הרשות השופטת, והחזרת הדמוקרטיה לידי העם, זה הדברים שיביאו מקסימום תמיכה מהציבור, בכל עת, וכמעט בכל מחיר. השאלה האמיתית שעומדת כעת לדיון איננה "ביבי או לא ביבי", אלא היא: ביבי או בג"צ. ובזה קל להכריע.