ללא ספק, ההרגל הגרוע ביותר שלנו הוא כסיסת ציפורניים. אבל לצערנו, מעולם לא הצלחנו להיפטר ממנו, לא משנה כמה שכבות של מרה מרחנו עליהן. מיותר לציין שאנחנו לא לבד בסירה הזאת. האם ידעתם ש-3 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהתנהגויות חוזרות וממוקדות הנוגעות לגופם? ("body-focused repetitive behaviors - BFRBs", בעגה המקצועית).
המשמעות היא שהסובלים מהתופעה עוסקים בטיפוח עצמי כמו תלישת ציפורניים, מריטת שיער וקילוף עור, בכל שעה נתונה ביום.
אנו, בכל אופן, מעולם לא התעמקנו בסיבה שבגינה אנו כוססים את הציפורניים שלנו (ונוגעים בהן ללא הפסקה). אבל לאחרונה גילינו שאולי היא מורכבת מכפי שחשבנו והערכנו. מתבר, ש-"BFRBs" (כוססי ציפורניים ודומיהם) חולקים מאפיינים של מגוון סוגיות, מחרדה ועד טורדנות כפייתית. לא מפתיע.
טרה פריס, פרופ' לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות, כתבה לאחרונה פוסט בבלוג של מגזין "Psychology Today", שם הסבירה את הקשר שבין הדברים: "ישנם כמה קווי דמיון ראויים לציון בין הלוקים ב-'OCD' ל-'BFRBs'. ראשית, שתי ההתנהגויות כוללות פעולות שחוזרות על עצמן, הגורמות לבעיות לאדם. שנית, אנשים עם 'BFRB' כן מצביעים על כך שיש להם תפיסה מסוימת לגבי תלישת שיערם, לצורך העניין, שבאה ממקום 'אובססיבי' או 'פרפקציוניסטי'".
פריס הסבירה בנוסף, כי הגדרת "BFRBs" ככפייתיות או אימפולסיביות יכולה לעזור בטיפול, אך בסופו של דבר, היא משתנה מאדם לאדם: "הטיפול צריך להיות מודע להבדלים הללו ולא להניח הנחות לגבי מה שמניע את ההתנהגות אצל כל אדם. אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש חייבים לגשת לכל אדם כייחודי; לנסות להבין את האופי התפקודי של כל פציינט ולהחליט על התערבויות המותאמות אישית לאותו אדם".
ובכן, זה יכול להיות פשוט הסוד להפסיק את כסיסת הציפורניים שלנו, או לפחות ההסבר לכך. נסתפק בזה לעת עתה.