במשך שנים רבות, אחד האתגרים הגדולים ביותר בזיהוי פלילי היה ניסיון לשחזר טביעות אצבע על קליעים שנורו. תהליך הירי יוצר עוצמת חום גבוהה מאוד, חיכוך ולחץ גזים שמוחקים כמעט כל שריד של דפוסי עור או שומן שהשאירה היד שנגעה בתחמושת. כיוון שכך, ברוב מקרי הירי ניתן היה להסתמך בעיקר על התאמת הקליע לנשק, ולא על זיהוי ישיר של היורה.
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת Maynooth באירלנד מציג פתרון אפשרי לאתגר: שיטה אלקטרוכימית עדינה, שאינה מסוכנת ואינה מזהמת, אשר מצליחה להבליט את טביעות האצבע גם על קליעים שנורו וגם על תרמילי הנשק שנפלטו מהתא לאחר הירי.
החוקרים, ד״ר אית'ן דמפסי וד״ר קולם מק־קוויר, פיתחו תהליך שבו מצפים תחילה את פני השטח של הקליע או התרמיל בשכבה דקה של חומר מוליך שמעביר חשמל בקלות. את הפריט מכניסים לתא אלקטרוכימי מיוחד המכיל תמיסה מותאמת. באמצעות מתח חשמלי נמוך מתרחשת תגובה שגורמת לחומר להתיישב בעדינות דווקא במקומות שבהם יש דפוסים מיקרוסקופיים של טביעות אצבע.
התוצאה: טביעת האצבע בולטות מחדש, גם אם הקליע עבר חימום, חיכוך ופגיעה במטרה.
החוקרים דיווחו כי הצליחו לשחזר טביעות אצבע ברורות גם מקליעים ותרמילים שנשמרו עד 16 חודשים לאחר הירי. המשמעות היא שטביעות האצבע אינן בהכרח נמחקות לחלוטין, אלא פשוט אינן נראות לעין עד שמבליטים אותן באופן נכון.
החידוש הזה עשוי להשפיע משמעותית על חקירות עבירות נשק וירי, משום שהוא מאפשר לראשונה קישור ישיר בין הקליע לאדם שהחזיק בו, ולא רק בין הקליע לכלי הנשק שממנו נורה.
החוקרים מדגישים כי למרות ההצלחה, יש צורך בהמשך בדיקות, תקינה ובחינת התאמת השיטה לעבודה שגרתית במעבדות זיהוי פלילי ברחבי העולם. עם זאת, הם מציינים כי השיטה פשוטה יחסית, אינה דורשת מכשור כבד או יקר והיא בטוחה לשימוש - תכונות שעשויות לאפשר לה להיות מאומצת במהירות.
0 תגובות