בית משפט השלום בבית שאן קיבל לאחרונה תביעה שהגיש פועל בניין פלסטינאי נגד מעסיקתו וחברת הביטוח שלה ״מנורה״. העובד נפגע בתאונה שהתרחשה ב-2014 באתר בנייה ברמת גן. במהלך טיפוס על סולם הוא החליק ונפל על ידו השמאלית. השופט קבע שהמעסיקה התרשלה כשלא סיפקה לו ציוד מתאים.
התובע, כיום בן 47, החל לעבוד בישראל ב-1989, תחילה בחקלאות ומ-1991 בבניין. אצל הנתבעת החל לעבוד ב-2010.
הוא סיפר שתוך כדי העלייה, בהיותו באמצע הסולם, החליק על אחד השלבים ונפל אחורה על ידו השמאלית. הוא פונה באמבולנס לבית החולים שם אובחן שבר בשורש כף היד. בהמשך נאלץ לעבור ניתוח ותקופת שיקום ממושכת ומאז לא חזר לעבודה כלשהי.
לטענתו, התאונה נגרמה מאחר שהסולם שסופק לו היה ישן ושחוק מרוב שימוש. כמו כן, הנתבעת לא ציידה אותו בנעלי עבודה עם סוליות למניעת החלקה והוא נעל נעליים שהביא עמו מהבית.
המעסיקה לא הכחישה שהתובע נפל מסולם במהלך יום העבודה. עם זאת לטענתה, הוא לא הוכיח שההחלקה נבעה מהעובדה שהסולם היה ישן ושלא סופקו לו נעליים מונעות החלקה. עוד היא ביקשה להטיל על התובע אשם תורם משמעותי שכן לדבריה הוא ידע כשטיפס על הסולם שאין לו ציוד מתאים.
בורא עולם יודע
השופט אדהם ספדי קיבל את התביעה. הוא הדגיש כי במסגרת החובות של המעסיק כלפי עובדיו עליו להנהיג שיטות עבודה בטוחות ולנקוט בכל אמצעי הזהירות הסבירים. במסגרת זו עליו לספק להם ציוד וכלי עבודה תקינים ולהדריך אותם כיצד להשתמש בהם.
השופט קבע שהמעסיקה התרשלה כלפי התובע. הוא ציין שגרסת התובע שהסולם שסופק לו היה ישן ושחוק לא נסתרה. זאת ועוד, עולה מהעדויות כי כמה חודשים לאחר התאונה הנתבעת אף הוציאה את הסולם מכלל שימוש.
גם טענת התובע כי המעסיקה לא סיפקה לו נעליים עם סוליות למניעת החלקה לא נסתרה. השופט הדגיש בהקשר זה כי תקנות הבטיחות בעבודה קובעות כי יש לוודא שעובד לא יעבוד בגובה על סולם אלא אם כן הוא חובש כובע מגן ונועל נעלי בטיחות עם סוליות מיוחדות נגד החלקה.
באשר לטענת המעסיקה כי העובד לא הוכיח את הקשר הסיבתי כתב השופט כי מדובר בהשערה היפותטית של מה היה קורה אלמלא רשלנותה. האם התאונה הייתה בכל זאת מתרחשת גם אם המעסיקה לא הייתה מאפשרת לתובע לעבוד עם סולם ישן ושחוק ואם הייתה מספקת לו נעלי עבודה עם סוליות מתאימות? ״אין באמת מישהו (מלבד בורא עולם) שיכול לקבוע זאת״, כתב.
הוא הבהיר כי רשלנות המעסיקה הגבירה את הסיכון להתרחשות ההחלקה ויצרה ״עמימות סיבתית״ במסגרתה התובע לא באמת יכול להוכיח שלא היה מחליק אם היה מקבל אמצעי עבודה מתאימים.
בתוך כך השופט דחה את בקשת הנתבעת להטיל על העובד אשם תורם וציין שאין הוכחה לכך שנהג בחוסר זהירות בולט.
בסיכומו של דבר השופט קבע שהתובע נותר עם נכות תפקודית של 30% ופסק לטובתו פיצוי של 417,377 שקל (לאחר ניכוי תקבולי הביטוח הלאומי). עוד חויבו הנתבעות בשכ״ט עו״ד בסך 97,666 שקל ובהוצאות בסך 6,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד אבראהים אגבאריה
- ב״כ הנתבעות: עו"ד חסן דבאח ואח'
עו״ד מיטל שמיע יוסף עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"