אאא

דַּע, כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט - אֵינוֹ רָשָׁע. וְעַ"י זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ - מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, ע"י זֶה אתה מַעֲלֶה אותו בֶּאֱמֶת - לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת: "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" (תְּהִלִּים ל"ז).

תמצות המשך הדברים: אפילו אדם שנראה לנו רשע, צריך לחפש ולבקש למצוא בו, מעט טוב ששם אינו רשע, וזהו: "ועוד מעט ואין רשע".

שהרי, למרות שהוא נראה רשע, איך אפשר שלא יהיה בו מעט טוב? איך אפשר שלא עשה איזה מצוה? או עשה איזה דבר טוב מימיו?

וע"י זה שאתה מוצא בו 'מעט טוב' ולדון אותו לכף זכות, אתה מעלה אותו באמת, מכף חובה - לכף זכות, עד שע"י זה - ישוב בתשובה! ע"י זה, שמתבוננים בטוב שבו, הרע שבו נעלם – איננו, והאדם יוצא ממקומו הראשון, ועולה לדרגה אחרת.

זאת אומרת, ע"י שדנין את האדם לכף זכות, מוציאין אותו באמת, מכף חובה - לכף זכות, וזהו: "והתבוננת על מקומו ואיננו". והדבר נוגע גם לגבי האדם עצמו: "...וכן צריך האדם למצא גם בעצמו נקודות טובות, כי זה ידוע שצריך האדם להזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד מאד...". (תמצות מתוך ליקוטי מוהר"ן חלק א, סימן רפ"ב).

באור הדברים: הדרך להיות בשמחה ולהרחיק העצבות – ע"י שהאדם מוצא נקודות טובות בעצמו.

לפעמים קשה לאדם להיות בשמחה, לכל אדם יש סיבות טובות להיות בעצבות. מטרת היצר הרע: להפיל את האדם לעצבות, שאז - הוא אינו יכול להתפלל או לקיים מצווה, והדרך ליאוש ודיכאון לא רחוקה.

לכן, יצר הרע מחפש כל מיני דרכים ערמומיות להצליח במשימה, הוא אומר לאדם דברים שהם לכאורה נכונים, כדי שיסכים עימו, שהרי, אם יצר הרע יאמר לאדם דבר שהוא שקר מוחלט, האדם לא ישתכנע - ולא יהיה בעצבות.

יצר הרע מספר לאדם: נכשלת! עשית מצווה – לא מושלמת! יש לך חסרונות! עשית מצווה עם אינטרסים! אז, אתה רשע וכך, הוא גורם לאדם לראות את עצמו, כאילו כולו רע וכל הטוב שיש בו, לא שווה כלום! ולכן, חבל לו להתאמץ ולהשקיע בעבודת ה', וכך מרחיק ממנו את השמחה.

עד שהוא מצליח להפיל את האדם לעצבות, והאדם אינו מסוגל להתפלל ולקיים מצוות, השמחה עוזבת אותו, והא נכנס לעצבות, עד ששוקע ביאוש!

הפתרון: האדם צריך לזכור שהוא 'חלק אלוק ממעל', יש בו נקודת אלוקות, שאינה מתבטלת לעולם, האור והטוב האלוקי תמיד מצוי וטמון בו – לעולמי עד!

כך, שאפילו אם טעה וחטא, הדבר לא הופך אותו לרשע, כי תמיד יש בו טוב.

ולכן, תפקידו לחפש לבקש ולמצוא בעצמו את הטוב, את הנקודות הטובות שבו, ממש כמו תרנגול שמנקר באשפתות, כדי להחיות את עצמו, שהוא מוצא חצי גרגר חיטה, ומחיה עצמו על ידה, ולמחרת הוא מחפש עוד חצי גרגר, וכך, בכל יום מחדש.

האדם חייב למצוא בעצמו מעט טוב, כי גם בתוך הרע קיים גרעין של טוב ואלוקות, שלא ניתן לבטל את ה'חלק' של אלוקות שקיים באדם, וע"י שמוצא את המעט טוב שיש בו, הוא אינו מניח ליצר הרע להפיל אותו לעצבות.

כאשר האדם מוצא בעצמו עדיין מעט טוב, הוא מעלה את עצמו באמת מ'כף חובה' ל'כף זכות', וכך יכול להגדיל את שמחתו מכל נקודה ונקודה טובה שמוצא בעצמו, וע"י זה הוא יכול לשוב בתשובה.

כאשר האדם משמח ומחיה את עצמו, הוא יכול ע"י השמחה להתפלל ולזמר ולהודות לה'.

יהי רצון שנזכה להיות בשמחה, וע"י השמחה נזכה לכל הישועות.

זכותו של ר' נתן תגן עלינו אמן!