אאא

השמאל הוכיח שכשמסמנים מטרה, ההבדלים האידיאולוגיים מתגמדים. החיבור הלא טבעי בין העבודה-גשר למר״צ, מוכיח שהפתרון האמיתי למשבר השלטוני בישראל, אחוז חסימה גבוה. אחוז החסימה הנוכחי 3.25 אחוז, מחייב את המפלגות שמתנדנדות סביב 4/5/6 מנדטים להתאחד. אחוז חסימה של 5 אחוז, כפי שהוגשה ההצעה הראשונית, היה משאיר את היוזם איווט ליברמן, בחוץ. פתרון לא רע לשיתוק הפרלמנטרי בישראל. 

סיעות הימין שהתאחדו, ׳ברגע שאחר הרגע האחרון׳! ישמרו על שרידות וייצוג בכנסת הבאה. הנצחון בקרב הפותח עלול להסתיים בתבוסה כואבת במלחמה, באם קולות הימין-הימני, ׳עוצמה-לישראל׳ בראשות בן-גביר, יהיו הגרוש שחסר לשקל. 61 אצבעות לממשלת ימין. בבחירות הקודמות לכנסת ה21 שהתפזרה, הקולות של ימינה בראשות בנט-שקד שלא עברו, חסרו להקמת ממשלת ימין יציבה בת 63 מנדטים. 1740 קולות נוספים סיעת ימינה, וההיסטוריה הייתה נכתבת אחרת. 
 
השיקול של נפתלי בנט בהחרמת איתמר בן-גביר, לא נובע ממניעים אידיאולוגים ו-או השקפת עולם. למי שהספיק לשכוח! בכנסת הנוכחית, הפיצוץ בין ימינה בראשות שקד-בנט לבין איתמר בן-גביר, היה על מיקום! לא העיקרון. לבן-גביר הוצע המקום השמיני, והוא דרש את החמישי ולפחות השביעי. בן-גביר הלך בנפרד, הביא 84.000 קול, הרבה יותר מכל מתמודד אחר בימין שהיה הולך בנפרד, קלקל 2 ואולי 3 מנדטים לימין והלקח לא נלמד. 
 
בנט מרוכז מטרה, נפתלי-בנט. בקדנציה שעברה, הוא הקריב את בכירותו, המקום הראשון ברשימה לאילת-שקד, בכדי לחזור להיות על הגלגל אחרי ההפסד הכואב בכנסת ה21. בנט ניצל את הסיטואציה, הפחיד את בנימין נתניהו בחבירה אפשרית לכחול-לבן, דרש וקיבל את תפקיד שר-הביטחון, ומכס נכבד זה, השתלט מחדש על הבכורה בימין. העסקנים החרדלי״ם כל-כך מפוחדים ומפולגים, שהעדיפו ׳מלך׳ מבחוץ ולא להמליך עליהם מלך, מניצי-הבית. 
 
הטעות של הנהגת החרדלי״ם, נפתלי בנט משתמש בהם כפלטפורמה ותו לא. אין לו שום עניין בם, או בנתינותם, גם באם ישתעבדו לו בשעבוד הגוף והנפש. השתמש וזרוק. כשבנט היה מעוניין לכהן כראש מפלגת ימין גדולה וחזקה, כדי לקבל תיק בכיר בממשלות נתניהו, לבן-גביר וכל חבריו, כולל אלו שנפסלו מלהתמודד אישית ע״י הבג״צ, היה מקום אצלו וברשימה בראשותו. נפתלי-בנט לא מוותר על קול בודד! כשהוא משתמש בו. כשהוא ישעט קדימה, הוא לא יהסס לזרוק אותם לכלבים, הדפיסו ושמרו את הדף. 
 
במפה הפוליטית הנוכחית בימין, כשנתניהו מדמם, הסוף נראה יותר קרוב מרחוק, שר הביטחון נפתלי בנט חותר קדימה. המטרה, לעמוד בראש המחנה, הכי גבוה שאפשר. בנט יודע שהתחרות ל׳ראשות׳ לא תהיה קלה. גדעון-סער, יולי אדלשטיין, ניר ברקת, ישראל כץ, ועוד, עוד לא ויתרו. בכדי להתברג כמועמד ׳ראוי׳ להובלת מחנה הימין, חייבים להתמך ולבנות גם על קולות 'המרכז-ימין'. כאן ועכשיו החיבור עם איתמר בן-גביר וחבריו לימין-ימין, פוגע ומפריע. כשהמטרה ראשות מפלגה גדולה וחבירה לנתניהו, הימין-ימין שותף רצוי. כשהמטרה ׳ראשות׳, המצוי לא רצוי. השתמש וזרוק, כבר אמרנו.
 
נפתלי בנט לא מאמין ברבנים בפוליטיקה. האזיקים שהם לפעמים שמים, לצנינים בעיניו. בכנסת שעברה, בנט ניסה ׳להתלבש׳ על קולות הימין החילוני ולזנב בימין הדתי, לחציית מחסום אחוז החסימה זה לא הספיק. בכנסת הנוכחית, בנט נאלץ לחזור לחיק הציונות הדתית בכדי לשרוד. כיום הוא שוב משתמש בציונות הדתית שנשכבת לרגליו, רק בגלל הפילוגים בתוכה, עפ״י צרכיו. לו טובת מחנה הימין הייתה בראש מעייניו וזו המטרה, לבן-גביר והחברים היה מקום טוב באמצע. כשהמטרה לעתיד סומנה ונקבעה, וההווא לא חשוב, בן-גביר מפריע. באם כרגע זה יפגע בימין וגם יסיים את עידן נתניהו! זה שנים במחיר אחד. מה שחשוב זה רק מה שטוב, לנפתלי בנט.  
 
בנימין נתניהו שיתף פעולה, בדיעבד ולא לכתחילה. רק כשהוא זיהה שהרב פרץ החוליה החלשה, הוא לחץ עליו והצליח. בנט שידר נחישות, מחשש ש2 הסיעות לא יעברו, נתניהו העדיף את הפחות רע! עבור הימין. העתיד יוכיח מי קרא את המפה נכון? ומי טעה טעות קריטית.