אאא

הערב ומחר מציינים בחסידות חב"ד את הילולת האדמו"ר רבי שניאור זלמו מלאדי - 'בעל התניא' והשולחן ערוך, מי שייסד את חסידות חב"ד וכיהן כאדמו"ר הראשון.

רבי שניאור זלמן נולד לאביו רבי ברוך ולאמו מרת רבקה לאחר שנים רבות בהם היו חשוכי בנים, וכשנה לאחר שרבי ישראל בעל שם טוב זיע"א בירכם בזרע של קיימא.

כשנהיה רבי שניאור בן 3, לקחו אותו הוריו אל הבעל שם טוב על מנת שיגזוז את שערותיו במסגרת מנהג  ה'חלאקה'.

עד גיל 8, לימדו אביו תורה, ולאחר שהוא ניכר בחריפותו ובגאונותו, החליט אביו לשלוח אותו ללובביץ על מנת שילמד אצל רבי יששכר מקובילניק, ולאחר כמה שנים פנה רבי יששכר בער לאביו ואמר לו שישלח את בנו למקום תורה אחר, משום שאין לו כבר מה ללמדו.

רבי שניאור זלמן נשלח לעיר ויטבסק שם המשיך להתמיד בלימודו, ובעת הגיעו לפרקו נשא לאישה את הרבנית מרת סטערנא, בתו של הרב יהודה הלוי סגל, שהיה מנכבדי העיר.

תקופה לאחר נישואיו החליט רבי שניאור זלמן לעבור לוילנא שבליטא על מנת להמשיך בלימוד התורה, וכשהיה בן 19 החליט לנסוע למעזריטש על מנת ללמוד תורה מפי 'המגיד', באומרו כי בוילנא לומדים תורה, אך במעזריטש לומדים גם תפילה.

בזמן שהותו במעזריטש למד רבי שניאור זלמן בחברותא עם רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד, ובגיל 25 החל לכתוב את ספרו 'שולחן ערוך הרב'. בשל העובדה שהגיע מליטאי, כונה על ידי תלמידי המגיד: "ליטוואק" - הליטאי.

לאחר פטירת המגיד ממעזריטש, קיבל בעל התניא את מרותו של רבי מנחם מנדל מוויטעבסק והפך לתלמידו הקרוב ביותר.

בשלב כלשהו החליט רבי שניאור זלמן לנסות ולרכך את התנגדותו של הגאון מוילנא לחסידות, אך הגר"א סירב להיפגש עמו.

בשנת תקל"ז עלה רבי מנחם מענדל מוויטעבסק לארץ ישראל, ולאחר שהחסידים ברוסיה נשארו ללא מורה דרך, החליט רבי שניאור זלמן מלאדי לקחת על עצמו את עול ההנהגה.

בשנת תקנ"ט, בעקבות הלשנה של המתנגדים לחסידות על כך שרבי שניאור זלמן שולח כספים עבור תושבי ארץ ישראל, החליטו השלטונות לאסור את בעל התניא, ובכך נעצרו התרומות.

תקופת המאסר נמשכה 53 ימים במהלכם ריחפה על ראשו גזר דין מוות, ולאחר פעילותם המאומצת של חסידיו שוחרר הרבי ביום י"ט כסלו, יום אותו מציינים בחב"ד כ'חג הגאולה'.

לאחר שנתיים נכלא שוב רבי שניאור זלמן בשל הלשנה על כך שתורת החסידות כוללת בתוכה חתרנות כנגד השלטונות, ולאחר פעילות ענפה של חסידיו, הצליחו שוב לשחררו.

לאחר ששוחרר עבר להתגורר בעיר לאדי שברוסיה, שם הנהיג את קהילתו.

בשנת תקע"ב, לאחר שצבא נפוליון פלש לרוסיה, שלח רבי שניאור זלמן כמה מחסידיו על מנת שירגלו לטובת הצבא הרוסי, ולאחר שהפלישה נמשכה והסכנה התגברה, נמלט רבי שניאור לכפר פייענא, שם חלה במחלה קשה עד שבתאריך כ"ד טבת בשנת תקע"ג החזיר את נשמתו לבוראה.

רבי שניאור זלמן זיע"א נטמן בעיירה האדיטש.

 ציון בעל התניא (צילום: יוסף שידלר ומנדל מיש, אולפני CJ)

ספריו: 'שולחן ערוך הרב', 'תניא', אחד מספרי היסוד של חסידות חב"ד, 'תורה אור', 'מאמר אדמו"ר הזקן' על התורה והנביאים ועוד.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.