אאא

שולי רנד הוא אמן של מילים, עוד הרבה לפני שהוא זמר ומגיש נפלא במיוחד. הכתיבה של רנד היא מבריקה ועשירה במיוחד בדימויים וביכולת שלו להפוך משל או סיפור לשיר שמתגלגל על הלשון בצורה מופלאה. את היכולת הזו לוקח רנד גם למופע/הצגת יחיד החדשה שלו "תשליך" בה מגולל רנד חלקים מחייו כשהוא מספר, מדבר וחורז וגם שר כשבאופן מפתיע למדי רוב השירים במופע אינם שלו.

רנד מתחיל את המופע מ"בטן אמו", כשהוא מצטט את דברי הגמרא על העובר שלומד את התורה כולה במעי אמו ועובר על כמה מהתחנות המשמעותיות בחייו כשהוא שוזר ביניהן את השירים. רנד שנולד למשפחה מאצולת הציבור הדתי לאומי, מספר על הטרגדיה המשפחתית, המסע שעבר משם אל החילוניות, התיאטרון שהפך לביתו והחזרה בתשובה אל חסידות ברסלב וגם לא מהסס לגעת בקשיים שחווה בשנים האחרונות אם כי כמובן בצורה מכובדת ומכבדת.

במהלך המופע מצליח רנד לשכנע את הצופה, כאילו הוא באמת חווה ברגע זה את אותן זיכרונות שהוא מעלה על הבמה בכישרון רב והופך אותן למילים סדורות. הוא מלהטט במילים, משלב משחקי לשון, אבל נראה כי המילים קולחות מפיו כאילו נכתבות בשלמותן בו ברגע כדימוי ה'מעיין שמתגבר'.

למרות היותו כותב ומלחין מהגדולים ביותר שידעה המוזיקה היהודית, בחר רנד הפעם לשלב במופע האישי שלו דווקא שירים של אחרים, משוררים ישראלים רובם. המילים שברובן נכתבו על ידי כאלו שאינם דתיים הופכות לפתע לסוג של תפילה כשהן יוצאות מפיו של רנד עטור המגבעת והווסט האופייני שלו והרצינות התהומית בה הוא גם משגר את ההומור המושחז שצץ פעמים לא מועטות במהלך המופע.

 ביצוע מהחזרות ל"ניצוצות"

את רנד מלווה חבורת נגנים מופלאה, לא פחות מכך. על הניהול המוזיקלי של המופע אחראי המעבד והמוזיקאי אסף תלמודי, שגם ניצב לצדו של רנד עם האקורדיאון. העיבודים הייחודיים שכתב תלמודי במיוחד למופע מפיחים רוח חדשה בשירים והופכים את ההצגה למופע מוזיקלי שכל שניה בו היא תענוג מוזיקלי צרוף.

ההרכב שאינו כולל כלל כלי הקשה וכולל כינור וקונטרה בס, יוצר רגעים רבים שנשמעים כמו מוזיקה קלאסית לצד רגעי רוק ופולק מצוינים. זהו אומץ ליצור מופע שאינו מורכב מלהקת רוק רגילה - בס, תופים וגיטרה חשמלית אבל במקרה הזה האומץ משתלם לחלוטין.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

צילום: יעל הרמן
צילום: יעל הרמן
הגדלה

אחד מרגעי השיא מבחינתי במופע היה הביצוע של רנד לשירו הנפלא של עדי רן "אל תסתכלי אחורה", השיר שנכתב על ידי רן באלבומו הראשון "האחרון שבעם" הוא סוג של משל לחזרה בתשובה בפראפרזה לאשת לוט שהצטוותה לא להביט אחורה על סדום המתהפכת. השיר שאני כל כך אוהב גם בגרסתו המקורית מקבל פרשנות מוזיקלית מדהימה בביצועו של רנד וחבורת הנגנים שלו. 

 "אל תסתכלי אחורה" מהחזרות

השיר המקורי היחיד שנכתב על ידי רנד להצגה הוא השיר שחותם אותו ועוסק ב"תשליך" עצמו בו משליך רנד מעל עצמו את הקשיים והעכבות או בעצם זה מה שהוא עושה בהצגה כולה בה הוא משליך על הקהל את סיפורו המרתק כשהקהל פשוט מחבק אותו בהתלהבות.

בסיום המופע רנד והלהקה ביצעו כמה מלהיטיו הגדולים של רנד עצמו, כדי לא לשלוח את הקהל הביתה בלי הלהיטים שאולי חיכו להם כל הערב. למרות הבחירה של רנד כמעט ורק בשיריהם של אחרים (מלבד "דע בני אהובי" ו"תשליך") הייתי שמח לו היה משלב עוד שיר או שניים משיריו במופע עצמו. 

בדרך כלל אינני חוזר לאותו המופע פעמיים. במקרה של "תשליך" באופן מעניין למרות שכבר ראיתי את המופע אין לי שום בעיה לצפות בו שוב ולו רק בשביל רגעי העונג המוזיקליים. ברור לי שהאזנה נוספת לטקסטים ולשירים ייתנו לי תובנות נוספות וצלילים נוספים אותם אולי פספסתי בפעם הראשונה. יהיה זה "פשע" אם המוזיקה של המופע לא תוקלט בסופו של דבר באלבום מסודר לו אוכל להאזין גם בבית. בינתיים, אצטרך כנראה ללכת שוב פעם ל"תשליך", זה שווה את זה.