״דעמירן בעלמא״

עמירן דביר: אני מעריץ את אמא של נעמה

על בחירה חופשית, על לאן שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, על בקשת הקב״ה מעם ישראל שלא יצאו ממצרים בידיים ריקות,על מסירות נפש של אמא,ועל יצחק הירש שהיה מאחרוני החלוצים שעזרו לבנות את ארץ ישראל. עמירן דביר בטורו השבועי לפרשת בא (טור)

עמירן דביר | כיכר השבת |
(איור: מוטי הלר)

1:

בתחילת פרשתנו אנחנו למדים על חשיבותה של הבחירה החופשית.

הקב״ה קורא למשה ומצווה עליו ״בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו״.

בשלב זה משה מתחיל לתהות שמא שליחותו היא לשווא,כי הנה במכת ברד כבר הודה פרעה ״חטאתי הפעם, ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״, ובכל זאת חוזר פרעה לסורו, אם כן מה הטעם לעוד שליחות ?? מדוע הקב״ה לא יביא את המכות בזה אחר זה??

מה תפקידו של משה בכל סיפור והאם יש הצדקה לשליחותו מעכשיו והלאה.

בשלב זה הקב״ה מסביר למשה שהוא עצמו (הקב״ה) מכביד את לב פרעה וגורם לו למרות כל המכות וכנגד כל הגיון שיסרב לשלח את עם ישראל.

הקב״ה רוצה שכל עשרת המכות יתקיימו במלואן כיון שלכל מכה ומכה יש את המשמעות והיחודיות שלה, ומטרתו של הקב״ה שלא רק מצרים אלא כל העולם ובמיוחד עם ישראל לדורותיו ידעו את כוחו של הקב״ה, כל מכה ומכה היא כנגד הטבע ומראה עוד סוג של חוזק ושליטה מוחלטת שיש לקב״ה על הטבע, ואת זה מבקש הקב״ה להראות לכל העולם, כל מכה עם החשיבות שלה.

אם כן אנחנו רואים שכבר ממכת דם ידע הקב״ה שמצרים הולכים לקבל עשר מכות ולא פחות ונשאלת השאלה מדוע להטריח את משה? מדוע לשחק במוח של פרעה? לא עדיף היה לתת למצרים את המכות בזה אחר זה ?

ופה מלמדת אותנו התורה את חשיבותה של הבחירה החופשית.

אע״פ שהעדיף הקב״ה לתת את כל עשרת המכות עדיין השאיר את האפשרות לפרעה לחזור בתשובה, לבטל את רוע הגזירה ולמעט את מספר המכות.

אם כן מדוע הקב״ה מכביד את ליבו? למה לא לתת לפרעה בחירה חופשית מלאה ללא התערבות חיצונית??

פה מלמדת אותנו התורה עוד הנהגה חשובה בעולם, שכשאדם רוצה ללכת בדרך מסוימת, כשאדם כבר בחר בליבו את הדרך, יהיה לו קשה להיות אובייקטיבי בבחירה החופשית כיון שהקב״ה יוליך אותו בדרך שהוא עצמו כבר בחר בליבו.

אז הנה אע״פ שהייתה לפרעה בחירה חופשית עדיין הוא כבול בדרך הרעה שכבר מתחילת הדרך רצה לילך בה.
אז הנה אנו רואים שהבחירה החופשית שלנו תלויה בדרך שאנו מוליכים את עצמנו.

2:

חשבתי לעצמי שאולי זאת הסיבה שכתוב ״בא אל פרעה״ ולא לך אל פרעה.

הקב״ה אומר למשה שההליכה שלו היא חשובה לתהליך אך עדיין טכנית ושידע שמייד אחרי ההליכה הוא יבוא שוב לקב״ה לקבל את המשך שליחותו.

עיקר השליחות היא ה״בא״ אל הקב״ה להמשך תהליך ולא ה״לך״ לפרעה, אם כן ״בא אל פרעה״ אחרי שתהיה אצל פרעה בא אלי שוב.

3:

בהמשך הפרשה במכת בכורות רואים אנו משהו מעניין.

הקב״ה אומר למשה ״דבר נא באזני העם״ וכך אומרת הגמרא במסכת ברכות ט: ״אמרי דבי ר׳ ינאי אין נא אלא לשון של בקשה..״ וכך מסבירה שם הגמרא שהקב״ה מצווה על משה שיבקש מעם ישראל שישאלו ממצרים כלי כסף וזהב כדי שלא יאמר אברהם אבינו שהנה נבואת השיעבוד אכן התקיימה אך נבואת ה״יצאו ברכוש גדול״ לא נתקיימה ודבר זה נוגד את הנבואה שניתנה לאברהם, לכן ״דבר נא״, תבקש מעם ישראל לקחת כלי כסף וזהב איתם לדרך כדי לא לצער את אברהם.

ולכאורה קשה למה צריך לבקש את זה ? הרי עם ישראל בוודאי ישמחו לצאת ברכוש גדול? מי לא רוצה לקבל מתנות גדולות על הדרך??

הגמרא עונה שם ומסבירה שעם ישראל היו במצב נפשי כל כך ירוד, מצב קשה שלא היו מסוגלים לחשוב על מותרות של כסף וזהב, כל מה שעניין אותם היה לברוח ולהציל את עצמם.

משווה את זה שם הגמרא לאסיר בבית האסורים שבאים אליו לפתע ומבשרים לו שלמחרת הוא אמור לצאת ברכוש גדול, והוא עונה להם הלוואי ואצא היום ואיני מבקש שום דבר יותר, רק את גופי וחירותי.

לכן אומר הקב״ה למשה שיבקש מעם ישראל שאפילו שהם לא ירצו לקחת כסף וזהב, יסביר להם שהם צריכים לעשות את זה כי זאת הנבואה שניתנה לאברהם אבינו והא בהא תליא, השיעבוד מסתיים והם אמורים לצאת ברכוש גדול.

4:

השבוע ראינו עוד מקרה של הסרת שיעבוד ויציאה בקלאסה גדולה, מקרה חשוב שכדאי שנלמד ונפנים ממנו מספר דברים חשובים.

קודם כל נלמד שהקב״ה הוא כל יכול, ולהוציא מישהי מ״בירא עמיקתא לאגרא רמא״ היא משימה אפשרית וקלה.
נלמד גם שאפילו חרב חדה מונחת .. אסור להתייאש ותמיד להמשיך לבקש ולהתפלל.

הכי ריגש אותי בכל הסיפור של נעמה יששכר, המסירות והנחישות המוחלטת של אמה היקרה. חושב אני שצריך להעריץ את האמא הזאת וללמוד ממנה איך לביאה צריכה לשמור על הגורים שלה בחירוף נפש.

5:

לאחרונה נפרדנו מיצחק הירש היקר, שהיה דודה של רעייתי, וכך סיפרו לי ילדיו.

יצחק נולד בשנת 1931, הבכור מבין 8 אחים. בהיותו בן 8 פרצה מלחמת העולם השנייה בתקופתה נשלח אביו למחנה עבודות כפייה ויצחק הקטן מצא עצמו מטפל באחיו הצעירים (ביניהם חמי היקר והאהוב אליהו שיחיה לאורך שנים רבות) ומסייע בפרנסת המשפחה ע״י הובלת חבילות קמח והברחה של זהב ברכבות.

יצחק עלה לארץ עם משפחתו לאחר קום המדינה הישר למושב בית מאיר בהרי ירושלים שם עבד בשתילת עצים בקרן הקיימת, בבניין ובמחצבה.

עם גיוסו לצה״ל התנדב לחיל האויר וסיים בהצלחה את קורס טייס מס׳ 8 של חיל האויר, מסדר הכנפיים התקיים בקיץ 1952.

כטייס השתתף במבצע ״שנונית״ לחילוץ כח הקומנדו הימי מסעודיה ב 1954.

במבצע קדש ב- 1956 הוביל מבנה של שבעה מטוסים שיצרו גשר אווירי בין כוח הצנחנים במיתלה לבין הכוחות הקרקעיים שדהרו כל הלילה לחבור אליהם ובהמשך העניקו סיוע אוירי בכיבוש שארם א שייח.

ב 1958 נשלח יצחק לגאנה שבאפריקה מטעם משרד הביטחון, הגדרת התפקיד הייתה טייס אישי של ראש ממשלת גאנה, מתנה שקיבל יחד עם מטוס מיוחד מראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון. המטרה האמיתית הייתה להדק את הקשרים בין שתי המדינות. הוא נשאר בגאנה עד 1961 והיה מעורב בהקמת בית הספר לטיסה שחיל האוויר הישראלי הקים שם וגם בהדרכה.

בהמשך השנים, כטייס מילואים בחיל האויר השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון ומבצעים שונים. הוא המשיך לטוס במילואים באופן פעיל עד גיל 54.

יצחק היה מאחרוני החלוצים שעזרו להקים את ארץ ישראל.

יצחק היה צנוע במיוחד ואהוב על כולם, מידותיו המיוחדות היו השראה למשפחתו וחבריו.

טור זה מוקדש לזכרו של יצחק בן חנניה יום טוב ליפא זכרונו לברכה.

שבוע מקסים לכולם
עמירן דביר (הלוי)

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר