אתמול, יום א' (8/3/2020 למניינם) התקיים עוד יום אישה בינלאומי שהאישה החרדית לא קיבלה בו ייצוג ולו הקטן ביותר.
לא חסרות נשים פורצות דרך במגזר החרדי הן בתחום העסקים והן בתחום האומנות. אלא שקולן לא נשמע. הפמיניסטיות שזועקות על העצמת נשים באשר הן נשים, מתעלמות לחלוטין מצרכיהן של הנשים החרדיות וכן מהיופי והעושר התרבותי-חברתי שלהן. הנשים החרדיות אינן זוכות לא לעזרה ולא להכרה.
למרבית הצער נראה שאם כבר פמיניסטיות נוטות להושיט יד למי מהמגזר החרדי, יהיה זה למי שנמצאת בשוליים, זו שהערכים שלה יותר קרובים לאלו של הפמיניסטית החילונית.
אולם פמיניסטית נאורה באמת היא זו שיודעת להישיר מבט בגובה העיניים גם לזו שהשקפת עולמה והתרבות שבה היא חיה שונה משלה. פמיניסטית נאורה אמיתית תילחם להעצים את האישה החרדית מתוך כבוד לאמונתה, לחוקי התורה וההלכה ולהוראות גדולי הדור של החברה החרדית.
אי אפשר להעצים אישה חרדית בלי לספק את הצרכים הבסיסים שמתוכם תוכל לקבל את הכלים הדרושים לה. הן מבחינת קורסים ומסלולי לימוד בהפרדה והן מבחינת אירועי תרבות ופנאי בהפרדה. הפרדת נשים אינה הדרה אלא תנאי בסיסי למי שחיה בחברה שצניעות וחלוקת תפקידים ברורה ומוגדרת בין המינים נמצאים במקום גבוה בסולם הערכים שלה. זאת לשביעות רצונן המלאה של הנשים.
המלחמה בהפרדה בין נשים לגברים לא רק שהיא זו שבאמת מדירה את הנשים מהחברה הישראלית וממגוון אפשרויות לצמוח ולהתעצם, אלא שהמלחמה בהפרדה היא גם פגיעה קשה ובוטה באבני היסוד של חברה דמוקרטית תקינה.
בחברה דמוקרטית תקינה ונאורה גם למיעוט יש זכויות יסוד בסיסיות ובראש ובראשונה יש לו את הזכות לחיות ע"פ האמונה וההשקפה האישית בלי שהרוב יכפה עליו את דעתו, זאת כמובן בתנאי שהמיעוט אינו מזיק לרוב.
הפרדה באירועים ומסלולי הכשרה מקצועית המותאמים למגזר אינה פוגעת במגזר החילוני ובכ"ז המגזר החילוני נלחם בה תוך רמיסת כל הערכים של כבוד וסולידריות חברתית של כלל החברה למיעוטים שבה.
כולי תקווה שעד יום האישה הבינלאומי בשנה הבאה ב"ה, תקומנה עוד ועוד פמיניסטיות נאורות באמת שיושיטו יד לאישה החרדית ויפעלו להעצמתה ולסלילת עוד שבילים עבורה בחרה החרדית בפרט ובחברה הישראלית בכלל.
כולי תקווה שתקומנה עוד ועוד פמיניסטיות נאורות שיראו בעצמן ויעזרו לכלל החברה הישראלית לראות את היופי והייחודיות של האישה החרדית.