הפחד על שלל הגדרותיו, תחושותיו וסוגיו, הוא רגש שהבורא יתברך השריש בנפשנו, בדיוק כשם שהווירוס הינו חלק מהבריאה. הבורא ברוב רחמיו וחסדיו ברא עולם ומלואו הכולל בתוכו הכל בכל, מקרני ראמים ועד ביצי כינים וכו'.
הפחד הוא טבעי. אין זו בושה לפחד ואין זו גבורה לברוח מהפחד. את הפחד יש לתעל כמו כל מידה ורגש למקומות הנכונים. להשתמש בו במינון הנכון ולנצלו לאפיקים הנכונים ובכך לגבור עליו.
לא פעם כשאנו מופנים לטיפול רפואי כזה או אחר, אנחנו חשים בפחד מסוים. למעשה אדם שנזקק לטיפול כירוגי ואינו פוחד, זהו מצב לא טבעי. זה בסדר גמור לחשוש או לפחד, והנכון הוא להתמודד עם הפחד. זה חלק מההשתדלות שאנו מצווים עליה. יהודי מאמין יודע שאין בהכרח קשר בין ההשתדלות לתוצאה. אנו משתדלים כי כך יש לנהוג. ואנו מתפללים ומייחלים לכל מילי דמיטיב - לתוצאה כטוב בעינינו כי כך דרך ההנהגה.
אילולא רגש הפחד לא היינו יודעים להיזהר משלל דברים ואירועים מסוכנים. הפחד עלול להיות הרסני, אך הוא מציל חיים. הפחד כמוהו, כתמרור. סוג של רמזור. תלוי בצבע. אדום, כתום או ירוק.
ולכן, לא... לא לפחד מהפחד. נתמודד מולו. כי זהו רצון ה׳. מי שנטע בנו את הפחד, נטע בנו את היכולות להתמודד מולו. בדיוק כשם שמי שברא את הווירוס, ברא את הנוגדנים. ורופא כל בשר הוא הוא המפליא לעשות את הווירוס ואת ההתמודדות מולו וההתגוננות מאותו וירוס. ונסביר:
*
ישנם כאלו המתהלכים בעקבות 'נגיף הקורונה', בתחושה של 'סוף העולם'. הגבולות סגורים. השווקים מאיימים לקרוס. ההוראות דרקוניות. ואפילו הבית אינו מבצרנו ואין לנו דרך לדעת לכאורה לאן זה הולך. אך האמת, שאנחנו יותר בסוג של התחלה. התחלת העולם. דומה יותר למצב שבו החלה הבריאה. כל הטכנולוגיה המתקדמת קיבלה תאוצה במהלך השנים כאשר היא נשענה בס"ד על תבונת אנוש - אותם אנשים שחייו בעבר הרחוק חיים ארוכים ושלווים, טובים ונעימים גם כשהעולם לא היה גלובלי. גם כאשר נסיעה מכפר לעיר או ממחוז לעירייה היה מורכב עד למאוד וזה לא היה לפני כל כך הרבה שנים.
האנושות, בעיקר בשל רצון להתעשר התקדמה טכנולוגית בצעדי ענק, על מעלותיה ותחלואיה. בדיוק כמו הווירוס גם לטכנולוגיה יש רעות חולות. ואין הכוונה בהכרח לרוחניות. לא כל טכנולוגיה היא סכנה רוחנית, ולא כל טכנולוגיה הכרחית, ולעיתים לא רק שאינה מצעידה את האנושות קדימה, היא גורמת לה לסגת לאחור.
המצב הנוכחי בעולם הינו רק דוגמא אחת מיני רבות. אלמלא השיירות המצויות, הווירוס היה נבלם במקום שבו נברא ואגרסיבי ככל שיהיה הוא לא היה יוצר מצב שבו העולם כולו בכוננות על.
הווירוס האגרסיבי הנוכחי מצליח לשבש סדרי עולם דווקא בגלל הטכנולוגיה וההתקדמות. וכרגע כשהוא כבר חלק בלתי נפרד מהעולם הגלובלי, ומאות מיליונים מנסים להתגונן מפניו כשהם נדרשים להיות בבידוד, הבנת התנהגותו תסייע לתחושותינו.
*
הווירוס בניגוד לחיידק הוא אינו נושא את עצמו. הוא חיי בתוך ומגוף האדם. הוא נכנס לגוף האדם ומקבל את חיותו מהתא שיש בגופנו ובמקביל תוקף אותנו. למעשה כמו שאדם חלש ורעב יבקש מאיתנו דבר מאכל להשיב את רוחו ולכשיתחזק יקום עלינו. כזה הוא הווירוס.
הווירוס בניגוד לחיידק, אינו יכול לצמוח כי אם בגופינו. אך מאידך אינו רגיש לתכשירי האנטיביוטיקה. כל אדם מפתח נוגדנים טבעיים לוירוסים התוקפים אותו. במקרים לא מעטים רק 'העושה נפלאות גדולות לבדו', הוא היודע על הווירוס שהיה בתוכינו וגם הוכחד על ידי הנוגדנים הטבעיים שקמו עליו מתוך אותו גוף שהווירוס ביקש לתקוף.
אדם שנדבק או נחשף לוירוס וניצח אותו באמצעות הנוגדנים, ברוב מוחלט של המקרים ועל פי טבע הבריאה יהיה חסין נגד אותו וירוס כל ימי חלדו. אין בכוחו של הווירוס לתוקפו שוב. הוא כבר נוצח על ידי הנוגדנים.
ברוב המקרים, חיסון לוירוס מופק מהוירוס עצמו. שכן בכל וירוס יש חלק פעיל וחלק שאינו פעיל. חלק שיכול להתרבות בגוף האדם וחלק שאינו יכול להתרבות. ברגע שמצליחים להזות ולבודד במעבדה את החלק שאינו פעיל, הרי שאותו חלק אינו רק פסיבי, אלא יכול לגורם לגוף לייצר נוגדן לוירוס הספציפי התוקף. הדברים נכונים גם על חלק לא פעיל בנגיף עצמו וגם על נגיפים מוחלשים.
כשאנו מקבלים חיסון לשפעת למשל, מוחדר לתוכנו אותו חלק לא אקטיבי של הווירוס (או וירוס מוחלש) והוא זה שחושף את הגוף בצורה מבוקרת לנגיף, יוצר נוגדנים ומחסן את הגוף. כך אנו חסינים מראש בחסדי השם לנזקים אפשריים של אותו נגיף ספציפי.
*
נגיף הקרונה אינו מוכר דיו ולכן האנושות אינה יודעת מספיק על התנהגותו ובמקביל רק כעת שוקדת על ניסיונות (שבחסדי השם) מתקדמים להפיק חיסון כנגדו. אך למעשה ברוב המקרים בכל גוף אדם יש חיסון טבעי לכל וירוס - נגיף המבקש לערער את בריאותו. החיסון החיצוני (כלומר הזריקה) מונע מראש את יכולת הנגיף למצוא מנוח ולהתרבות בתאי הדם של הגוף המחוסן.
וירוס הקרונה נחשב לאגרסיבי מבחינת ההיחשפות אליו וקצב ההדבקה ולכן נדרשים צעדים למניעת התפשטותו. האם הצעדים הדרסטיים מוצדקים ? לעת הזו אין למאן דהוא תשובה ניצחת ולכן ביקורת יכולה להיות נכונה בדיוק כפי שיכולה להיות מוטעית. לכאורה, נדע רק בדיעבד. בדיוק כשם שאין דרך לדעת מראש היווצרותו של כל נגיף כך אי אפשר לחזות מראש כל התנהגות שלו.
למעשה, יכול ואילו היה ניתן לכתחילה לחשוף את רוב האוכלוסייה לנגיף, זה היה צעד יעיל. שכן רוב מוחלט של האנושות היה מפתח באופן טבעי נוגדנים ואז הווירוס מתקשה לתקוף גם את אלו שלא פיתחו נוגדנים.
יתירה מזו, גם לעת הזו, רוב של האוכלוסייה שייחשף לנגיף, לא יחוש בקשיים של ממש. הגוף יילחם את מלחמתו ולא רק שינצח אלא יהיה חסין מאותו וירוס לאורך ימים ושנים טובות. מעטים מהאנשים יפתחו תסמינים של מחלה קלה אנטי ויראלית ויבריאו בס"ד תוך כמה ימים.
אחוזים מאוד בודדים, שמסיבות שונות (מחלות רקע וכו') גופם מתקשה לפתח נוגדנים יכולים לפתח תסמינים קשים יותר. הצעדים הדרסטיים ננקטים בעיקר בשל בשל קצב ההדבקה המהיר שלו.
בכל יום נתון, ישנם מאות אלפי חולים בעולם מוירוסים שונים. כשם שאנחנו לא מתעוררים בבוקר וחוששים מהם, כך אין סיבה כרגע להתעורר לפחד או ללכת לישון מתוך דאגה. הוירוסים היו ויהיו ורק ממחישים עד כמה קטנותו של האדם למול הבריאה. אנו נדרשים להתגונן משום חובת ההשתדלות ולא מעבר לכך. משמים דורשים מאיתנו לקיים חובת ההשתדלות וכל השאר בידי הבורא. לא הווירוס ממית ולא החיסון מחיה. הכל מאיתו יתברך ואליו שואף כל יהודי לשוב מתוך אמונה ושמחה.
ההסבר מורכב מעט למי שנחשף לדברים לראשונה. אך בכמה מילים; הווירוס, כמוהו כיצר הרע. הוא נכנס אלינו וחי מטבע האדם שנכשל לעיתים. ככל שאנו נכשלים יותר מול היצר הרע, כך הוא מתחזק. ככל שאנו עומדים איתנים נגדו מלכתחילה כוחו מתמעט. בדיוק כך פועל הנגיף.
הדרך להתמודד הוא כמו מול היצר. לעמוד כנגדו איתנים. כיצד ? באופן הטבעי. הגוף פועל בכוחות עצמו. במצבי קיצון, מטפלים בצורות אחרות, כמו בעל תשובה שפועל אחרת מצדיק גמור.
כרגע אין עדיין חיסון. הוא בדרך. ובדרך אנו נדרשים לערבות הדדית למניעת הפצת הווירוס.
הערבות הדדית הזו עומדת כזכות בפני עצמה ומגנת מפני הפורענות. האי נעימות, המצוקה שאנו חווים באמצעות הצעדים, היא למעשה זכות הניתנת לנו לסייע לאחרים שהרפואה מעדיפה שלא ייחשפו בתקופה זו לוירוס הקרונה. כך שלמרות שאנו נדרשים להפר שיגרה על ידי השלטונות, אנו יכולים לעשות זאת מתוך רצון אמיתי לסייע לאחר. הבידוד הוא הוא החיבור האמיתי לכלל ישראל.
ברור שאין לנו לשאוף או לבקש 'זכויות' שכאלו. אך משניתנו לנו, יש לנו יכולת לנצל אותם לטובה. לבקש מהבורא כי יסיר מעלינו , מעל עם ישראל ומכל בני בריתו, כל נגע ומחלה. אל לנו ליפול ברוחינו. רוח איש, החוסן הרוחני שלנו היא זו המכלכלת כל מחלה ואותה יש לרומם בדרך שבה הבורא יתברך מבקש מאיתנו.
יהודי מאמין הוא יהודי מחובר. יהודי מאמין מחובר לשורש שלו. יהודים מאמינים הם ערבים זה לזה. ובכוחה של ערבות ואהבת האחר כמוך, לעמוד מול כל משחית ופגע, כמובן מתוך תפילה, אמונה וביטחון בבורא יתברך הוא עשנו ולו אנחנו.