אאא

1.

נראה שהסיפור של הקורונה, עומד להיות בכלל סיפור כלכלי ולא רפואי. בקצב הנוכחי, העולם כולו צועד לקראת כאוס כלכלי. אבל העולם פחות מעניין כעת. בציבור שלנו המצב קשה שבעתיים. רבים וטובים מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה ומבלי יכולת להיכנס לחג הפסח הממשמש ובא. גם כך רבים מתקשים לסגור את החודש, אבל המצב הנוכחי הופך את הסיפור הזה לפיגוע כלכלי בקנה מידה היסטורי. אנשים שהחזיקו עסקים משגשגים, יודעים שיש להם עוד חודש לשחק עם המספרים. לאחר מכן הם יישארו בלי כסף ללחם.

'תפילה קצרה' שנתקנה במסכת ברכות למקום סכנה (העולם כולו בחזקת סכנה בימים אלו) רלוונטית יותר מתמיד: "צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה ברוך אתה ה' שומע תפלה".

2. 

אם כעת הדאגות של הציבור הן בעיקר ממדפים ריקים בחנויות וממחסור בביצים, בעוד חודש הבעיה עשויה להיות שונה. המדפים יהיו מלאים, והכיסים יהיו ריקים. אחרי חודש שבו החיובים חוזרים קו האשראי נסגר, ומכאן הדרך למקרר ריק ולניתוקים בחשמל - קצרה. דווקא כעת, למרות ההכנות לחג, משק בית המתנהל בחוכמה - חייב לחסוך כמה שיותר. זה לא ייאמן שזה נכתב כך בעיתון, אבל העתיד לוטה בערפל יותר מתמיד. גם אם תהיה השתלטות על המצב, יקח זמן רב עד שהכלכלה תשתקם.

3.

למרות המצב הקשה בעולם כולו, בארץ ישראל המצב יחסית טוב. חסד ה' כי גבר עלינו, אנחנו חיים בקהילות מגובשות ותמיד יהיה מי שיושיט יד. הסכנה הגדולה היא בעיקר בריכוזים היהודיים בחו"ל, שם יהודים חשופים יותר מתמיד לאיבה מהשכנים הגויים. מחקרים הוכיחו שזמני מצוקה, מעודדים גזענות, ואנחנו כבר מתחילים לשמוע קולות הטוענים שיהודים אשמים בהפצת הנגיף. אתמול שוחחתי עם חבר בארה"ב שאמר לי שברחובות ברוקלין מסתובבים כעת 2,000 מקסיקנים ללא אשרות שהיה, בלי עבודה ובלי כסף לבירה. עוד חודש של אבטלה, הוא טוען, הם יפרצו לבתים של יהודים וישדדו באלימות מכל הבא ליד. אז תתחיל הקטסטרופה. זו בדיוק הסיבה שהתורים לחנויות הנשק בארה"ב מתפוצצות מלקוחות הקונים מכל הבא ליד.

4. 

בעוד הבעיה של משקי הבית מוכרת, הבעיה הפחות מוכרת היא של מוסדות התורה. כבר היום ראשי כוללים וראשי מוסדות מוצאים את עצמם במשבר חמור. גם מי שנתמכו במשך שנים ע"י יהודים בעלי לב חם מרחבי העולם היהודי, מעידים כי אי-הוודאות גרמה לעצירת התרומות. נוצר מצב שאי אפשר לטוס, אי אפשר לקיים דינר מיוחד או מגבית חירום, נותר רק לפרוש ידיים ולצעוק לאבינו שבשמים, בלתי לה' לבדו.

5.

ההחלטות שהסתמנו אמש, על ביטול התחבורה הציבורית וסגירת המשק, ממחישות שרשויות הבריאות מעריכות שהשתלטות על הנגיף עוד רחוקה. הצעדים הקיצוניים מחישים עוד יותר את הכאוס הכלכלי. אבל הסגר הוא חרב פיפיות ואסור יהיה להשתמש בו לאורך זמן. בני אדם הם לא בעלי חיים. סגר שיימשך זמן רב מידי, עלול לגרום לירידת המורל הציבורי, לתעוקה נפשית, ולמתחים משפחתיים קשים, ובהמשך גם לשחיקת ההקפדה על הסגר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

6.

וזה מוביל לנקודה החשובה ביותר, הצורך להמשיך ולשמור על בריאות נפשית בימים אלו. קשה כעת לאמוד את הנזקים הנפשיים שעלולים להיגרם מהמצב הקיצוני אליו נקלענו. אחרי שנים ארוכות של שפע בלתי נתפס, של תחושה שאין דבר שיכול לאיים על השגשוג ועל שדות התעופה ומרכזי הקניות העמוסים, בבת אחת, העולם חוזר לתקופות של חוסר יציבות. אנשים שאגרו הון, השקיעו בבורסה, משכנו את מה שיש להם ואת מה שאין להם כדי להקים את העסק של החיים שלהם, מוצאים את עצמם כעת בתוהו ובהו כלכלי. הנפש מתקשה לעמוד באתגרים כאלו.

7.

המרכיב המסוכן ביותר בסיפור הזה הוא חוסר הוודאות. הכאוס. אנחנו יכולים לחיות חיים שלמים בתחושה שיש כללים למשחק הזה. שאם אתה עושה כך, אתה יכול לצפות לתוצאה כזו. אבל הנגיף הזה זרק את הכדור כולו, לסחרור של אי-וודאות. בא הקב"ה ונתן נשיפה קטנה לכדור הארץ, וכולם מתרוצצים כעכברים באפלה. במצב של חוסר וודאות אנשים נוטים לשקוע בייאוש ולנקוט בצעדים קיצוניים. אב שמתייחס לילדיו בסבלנות בימים רגילים, עלול למצוא את עצמו מגיב בתוקפנות בעקבות הלחץ המצטבר. מדובר בכדור שלג מתגלגל. כישלון הורי שכזה, מעודד נקיפות מצפון, שמעודדות נפילת רוח ומשבר, שמייצרות דינמיקה הרסנית לכל הסביבה.

8.

רק עוד תקופה, בתפילה שזה יקרה מהר, בראיה מפוכחת לאחור, נדע אם הצעדים שננקטו ע"י כלל הממשלות בעולם, לא היו בבחינת שפיכת האמבטיה יחד עם התינוק. האם גם ראשי המדינות לא הגיבו בהיסטריה נוכח הזר והבלתי-מוכר. האם הם לא איבדו את הצפון בתגובות קיצוניות שגרמו לנזק גדול יותר מאשר הווירוס עצמו היה יכול לעולל.

9.

ולסיום, משהו יותר אופטימי. בימים אלו החלו סדרת ניסויים בעולם לכמה תרופות שהוכיחו יעילות יוצאת דופן בהתמודדות עם הקורונה. מדובר על שילוב של כלורוקווין ואזיתרומיצין. במקביל החל גם מרוץ שלא היה כמותו בהיסטוריה לפיתוח חיסון לנגיף. באם התרופות הללו יוכיחו את עצמן ובתוך זמן קצר הן יהיו זמינות בבתי החולים, בליל הסדר הקרוב נחגוג בע"ה כבני חורין אמיתיים ונדבר על כל זה בלשון עבר.

  • הטור פורסם הבוקר בעיתון המבשר