אאא

לאחר מכת חושך נשארו מעם ישראל רק עשרים אחוז. האם רק הצדיקים נותרו בחיים? לא!

העשרים האחוזים שנותרו היו במצב רוחני ירוד. התורה העידה, שהם עברו על שלוש העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

המאמרים הקודמים:

מה היה ההבדל הענק בין השמונים אחוז לעשרים אחוז - שהכריע בין חיים למוות? באיזה זכות הם נשארו בחיים ויצאו - לגאולה?

עם ישראל קלט במכת חושך את עומק ה'חושך' והשקר שחי בו את כל חייו.

הערפל הסמיך שעטף אותם כל השנים - הוסר.

הקב"ה לימד העולם שיעור חשוב: הוא המלך היחיד שמולך בעולם, היה הווה ויהיה, עשה עושה ויעשה לכל המעשים, ו'אין עוד מלבדו', כל ההתחכמויות של פרעה – הבל, שום דבר לא יעזור לו – 'ה' אלוקינו ה' אחד'!

'באתי לפניך'

ביני לנדאו היטיב לתאר זאת בשירו 'באתי לפניך'.

באתי לפניך - אך ידי ריקות. עם כל חסרונותי - ולמרות כל פחדי.

למה שיהיה מגיע לי לחיות? להגאל?

ו'כאשר אבדתי אבדתי'... היום אני יודע לפני מי לבוא - למדתי.

באתי לפניך, היום אני יודע – לפני מי אני עומד – קלטתי את המסר!

הקב"ה עונה לנו: תגיד מה שאלתך ומה בקשתך - וינתן לך.

שאלתי ובקשתי, אם מצאתי חן בעינייך המלך, הושט נא לי את השרביט, המתק לי את גבורותיך - ותגאל אותי!

אעפ"י שלא מגיעה לי גאולה – המתק וגאל! העשרים שנותרו ידעו את המסר של השיר.

השיעור נקלט לבני ישראל טוב טוב בתודעה. בני ישראל הפנימו את המסר (לקח להם כמעט שנה...), ואז, הם הבינו דבר נוסף: עד היום, הם חיו את כל חייהם - בשקר אחד גדול! הם שכחו מי המלך האמיתי, הם עזבו חיי נצח, בשביל - חיי שעה! הם עבדו בחומר ולבנים... וטבעו שם.

בשביל מה בדיוק הם עבדו יום ולילה? בשביל לשבת חודש בבית בבידוד? בשביל להיות אחד מתוך - 1.000.000 איש שחותמים אבטלה? בשביל לריב בחנויות על איזה 'נייר', ולא מסוג ה'ניירות ערך' שנסחרים בבורסה? זה הכל? באמת? לא יכול להיות!

במכת חושך, עם ישראל הבינו את מה שביטא דוד המלך ע"ה: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ורהבם עמל ואון, כי גז חיש ונעופה" (תהילים צ, ז).

כמה הם ימי שנותיו של האדם? שבעים שנה? שמונים שנה?

"ורהבם עמל ואון": כל הגדולה והגבורה, ההתפארות והראוותנות, העושר והכבוד, כל מה שהאדם מגיע אליו בעמל ויגיעה רבה - הכל שקר אחד גדול!

הם השכילו להבין שהעולם הזה, הוא רק - הפרוזדור לטרקלין, הוא לא - הטרקלין עצמו! הם היו מאוד מאוד מאוכזבים, שחייהם עברו - בחושך ובשקר.

מתי העולם התחיל להשתגע?

בשבועיים האחרונים שמענו כמה פעמים: 'העולם השתגע'. מתי?

הטעות היא העולם לא השתגע עכשיו! הוא כבר היה משוגע! רק שהוא לא ידע! העולם לא ידע שהוא צריך אשפוז בידוד - בכפיה! והתוצאה המתבקשת: עכשיו העולם צריך 'איפוס' כדי להגיע לאיזון, ולכן, כל העולם חי היום בשיגעון!

הכסף הוא מטבע עובר לסוחר, מצרך שנותן לאדם רווחה וישוב הדעת, ועוזר לו לעשות את עבודתו הרוחנית ביתר נוחות. הכסף מסנוור את האדם לפעמים, עד כדאי כך שהוא לא רואה כלום בעיניים – והוא חי מנותק ומרוחק – זהו המרחק בין גלות לגאולה.

בימים אלו נכפתה עלינו מציאות חדשה, הזויה לכל הדעות: חודש ימים לשבת בבית בבידוד? מרגיש לנו סוף העולם... אף אחד לא יודע מתי נחזור לשגרה, מתי תהיה החופשה הבאה? אפילו לתכנן חופש נופש אי אפשר, יש פתגם שאומר:  האדם מתכנן והקב"ה צוחק...

וארשתיך לי באמונה – וידעת את ה'

מה קורה עם החתונות? והלוויות ה' ישמור? (איפה הכסף והכבוד, שהיו נחלתנו כל החיים?) עשרה אנשים? אף אחד לא חלם על כזה חלום בלהות...

אולי הורי החתנים והכלות קצת מרוצים, כשהם שבים לביתם בלילה בסיום החתונה, לא נעים לומר... ששש... הם מחייכים שחסכו כמה גמחי"ם, ולא צריכים למדוד לחץ דם...

מלך העולם שולח לנו תזכורת שנשכחה: אף אחד לא חי כאן - לנצח!

הסוף הוא תמיד - אותו סוף! הוא זהה לכולם! עשיר, עני, בעל קריירה או מובטל (נותרו בעלי משרות?), ראיתם פעם מישהו שחי כאן 180 שנה? החיים עוברים מהר מאוד! תשאלו את הסבתא... היא, כבר לא יכולה לשאול את הסבתא...

באיזה מהירות החיים עוברים? בדיוק כמו שבחור אחד אומר לחברו שיושב ליד ההגה, תיסע יותר מהר: 'שים גז' וסע - חיש מהרה... ואז? נעופה! לאן? לחו"ל? לא! אין טיסות, הטייסים בחל"ת, הכל מושבת! למלון בארץ? גם לא! רק מי שיש לו קורונה יכול להזמין חדר במלון! מי היה מאמין... איך נפלו גיבורים?

כי לא במותו יקח הכל, וכבודו?

'נעוף' מכאן אחרי שבעים או שמונים שנה, להיכן?

החיים הכפולים שחיינו יקבלו פיצול ברור! "וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה" (קהלת יב, ז), חלק אחד שבנו - ישוב לעפר (גם אני!?), והחלק השני - יעלה לאלוקים, איזה חלק יותר כבד? כמה יש בכל חלק?
איזה פספוס... אלה הם כל קורות חיי... לא להאמין שככה זה בסוף נגמר...

מי שחושב שהמאמר מתיימר לתת למישהו מוסר – טעות בידו! הוא מחליט זאת על דעת עצמו - וטועה לחלוטין! כתבתי את הדברים בעיקר לעצמי! ושתפתי אתכם בתובנות שהסקתי בשבועות האחרונים, אלו הם קורות חיי, לא שלכם קוראים יקרים... אלא שלי ממש!

נחזור בחזרה לסיפור יציאת מצרים: כאשר שמונים אחוז מעם ישראל גילו שהם שקועים במ"ט שערי טומאה, הם התייאשו מהגאולה! הם לא האמינו שיגאלו!

הם לא האמינו או שכחו את ההבטחה האלוקית!

הקב"ה הבטיח לאבותם הבטחה אלוקית, והוא לא שוכח או מפר הבטחות, "אני ה' לא שיניתי", לא שיניתי ולא אשנה - גאולה חייבת להגיע! הבטחתי ואקיים!

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

העשרים אחוז שנגאלו האמינו בהבטחה האלוקית, הם ידעו שהגאולה תגיע, ולא בזכות מעשיהם, אלא בזכות ההבטחה – "גאל ישראל".

עם ישראל היו צריכים לרצות להיגאל, וזה אומר: לעזוב את החיים הקודמים להתחיל את החיים - מחדש.

"ועלו מושיעים מהר ציון... והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

יש לנו אפשרות לבחור האם להיות מהשמונים אחוז, או מהעשרים אחוז – ולהיגאל.

הבחירה ביד האדם: "ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת המוות... ובחרת בחיים".

על הדרך שנגאלו אבותינו, הדרך לגאולתנו הקרובה - במאמר הבא...