בשבת האחרונה עמדתי לצדו של הנער איתי לביא. חצי שנה של הכנה אינטנסיבית הגיעה לרגע השיא: העלייה לתורה, הקריאה המדויקת, ההתרגשות של ההורים והמשפחה שמילאה את חלל בית הכנסת הגדול. כשאיתי סיים את הקריאה, ראיתי על פניו את תחושת הסיפוק של "עשיתי זאת, זה מאחוריי".
ניגשתי אליו ובמקום לומר לו רק "מזל טוב" סטנדרטי, ביקשתי לחדד נקודה שנוגעת לכל אחד מאיתנו בצמתים של הישגים: "איתי", אמרתי לו, "אל תיפול בטעות למחשבה שהיום סיימת עם ספר התורה והתפילין. נהפוך הוא - היום רק נכנסת רשמית לנבחרת. הקריאה שקראת היום היא לא סימון 'וי' על מטלה שחלפה, אלא ההפקדה הראשונה בחשבון הזכויות שלך כחלק בלתי נפרד מעם ישראל. לא סיימת - התחלת!".
את התובנה הזו נאמץ לעצמינו בימים אלו של ספירת העומר.
לכאורה, חג הפסח כבר מאחורינו. סיימנו עם המצות, הכלים הוחלפו, והשגרה כמעט חזרה... אבל ביהדות, חג שעובר הוא לא חג שנעלם; הוא חג שנאגר. אנחנו לא "מורידים" ימים מהלוח כאילו היינו בטבלה של שחרור מהצבא, מחכים לרגע שזה ייגמר. שימו לב לדיוק: אנחנו לא אומרים "נשארו עוד 30 יום לחג השבועות", אלא סופרים את הימים שעוברים מתחילת הספירה.
ומדוע זה כל כך עקרוני?
כי ספירה יורדת ("עוד 5 ימים לשחרור") מאפיינת מצבים של המתנה דרוכה למשהו שיחלוף, או חשש ממשימה מעיקה. לעומת זאת, ספירה עולה היא ספירה של צבירה. היא דומה לאדם שסופר את ימי העבודה שלו לקראת משכורת משמחת – כל יום הוא נכס, כל יום הוא הישג שנערם על קודמו.
ספירת העומר היא תהליך של "בנייה עצמית". התורה מצווה עלינו שהספירה תהיה "תמימות" - כל יום צריך להיות שלם, מלא בתוכן. כשאנחנו סופרים "היום עשרה ימים", אנחנו אומרים לעצמנו: "הנה, צברתי כבר עשרה ימים של הכנה, של זיכוך, של התקדמות לקראת הרגע הגדול של מתן תורה".
•
המסר הזה נחוץ ורלוונטי לכל תחום בחיינו. בפרט בעידן ה"אינסטנט", אנחנו נוטים לחפש את היעד הבא וקצת שוכחים להעריך את הדרך... אנחנו מחכים שהפרויקט ייגמר, שהחופשה תגיע, שהילד יגדל. אנחנו חיים בסוג של ספירה לאחור.
אבל האמת היא שהחיים הם ספירה קדימה. כל תפילה, כל מעשה חסד, כל דף גמרא או ספר שקראנו, וכל רגע של התמודדות - הם לא דברים ש"עברנו אותם", אלא דברים ש"לקחנו איתנו".
כמו איתי נער הבר-מצווה, גם אנחנו אחרי פסח לא "סיימנו" עם החירות ולא עם האמונה. להיפך, אנחנו לוקחים אותן איתנו, סופרים יום אחרי יום, בונים קומה מעל קומה.
אל תספרו כמה ימים נשארו לכם עד היעד, תתחילו לספור כמה צברתם בדרך אליו. זה ההבדל בין לשרוד את הזמן, לבין לצמוח ממנו.
שבת שלום , חודש טוב ומבורך וספירה של צמיחה לכולנו.
0 תגובות