אאא

לציבור החרדי בישראל אין היכרות עם מי שמנהל את האימפריה האמריקאית - 'הפדרציה היהודית בניו יורק', ארגון המגלגל בשנה מאות מיליוני דולרים - אריק גולדשטיין.

לרגל חג הפסח, התיישב המנכ"ל הבכיר לשיחת חג מיוחדת ומקיפה עבור גולשי 'כיכר השבת', בשיחה הוא מסביר מה זה בכלל הפדרציה ואיך כל זה קשור לישראל.

במהלך הראיון הוא מבהיר מדוע חייבים לשמור על הקשר עם הקהילות הלא-אורתודוכסית, ולא לנתק אותם מהיהדות ומהישראליות.

הראיון נערך במסגרת 'כיכר גלובל', בהנחייתו של הרב בנימין גולדשמידט,  במשרדו של המנכ"ל במנהטן שבניו יורק.

הראיון המלא

אריק, לכבוד הוא לי לשוחח אתך.

"התענוג כולו שלי".

מהי פדרציה ואיך היא קשורה לציבור החרדי

האם תוכל לספר בבקשה לגולשי 'כיכר השבת', מהי בעצם פדרציה יהודית, ואיך זה נוגע לחרדים בישראל?

"פדרציות יהודיות קיימות בכל רחבי צפון אמריקה. הפדרציה היהודית בניו-יורק היא ארגון חסד ופילנתרופיה, הארגון הפילנתרופי המקומי הגדול בעולם, בין יהודי ושאינו יהודי. המטרה של פדרציה יהודית היא לשרת כעמוד שדרה לכל סוגי הפעילות בנוגע לצרכים של הקהילה היהודית".

"זה סוג של 'גוף על'", מתאר גולדשטיין את הפדרציה, "זה מקום בו אנחנו מכנסים אנשים יחד שתורמים מהכסף ומהזמן שלהם, הם מתכנסים יחד, והם תורמים כסף.  ולאחר מכן אנחנו מחליטים מהם הצרכים הגדולים ביותר, ואיך לתת מענה לאתגרים הגדולים ביותר – גם במישור המקומי, בתוך הקהילה היהודית, וגם במישור הגלובלי".

"בסך הכל, אנחנו מחלקים כ-140 מיליון דולר לשנה בצורת מענקים. 65% מהכסף הזה נשאר בניו-יורק, ו-35% הנותרים הולכים לחוץ לארץ.  מזה, כ-20% מושקע בישראל, כ-15% במרכז ומזרח אירופה, ובברה"מ לשעבר".

ההשקעה במדינת ישראל

דברת על השקעות בישראל.  אהבתי שבחרת להשתמש במילה "השקעה" ולא "תרומה".  כל זה כמובן השקעה בעתיד היהודי. איפה אתם משקיעים ספציפית, וכידוע לי אתם מתמקדים בקהילה החרדית בארץ גם כן.  תוכל בבקשה להרחיב בזה קצת?

"בהחלט.  למען הסר ספק, אנחנו משקיעים בקהילה החרדית לא רק בארץ, אלא במידה מאוד רחבה גם כאן, בניו-יורק.  אנחנו הספקים הגדולים בכך, שאנחנו תורמים מיליוני דולרים רבים מדי שנה, לספקים הגדולים של מזון כשר לרוחב מערכת "מזנוני החסד" באזור ניו-יורק, והרבה מהשכונות שמקבלות את ה"מזנונים" הן שכונות חרדיות לגמרי"

אתה מדבר על בתי תמחוי?

"כן. בתי תמחוי, שבהם נותנים להם שרות.

בישראל, מוקדי הפעילות שלנו הם אותם מוקדים כמו בניו-יורק, כלומר – עוני, ניצולי שואה, ילדים ונוער בסיכון". 

"אנחנו גם מתמקדים ביצירת אווירה שהיא יותר מקבלת כלפי הביטויים השונים של יהדות, תוך רגישות מוחלטת להלכה. אנחנו מבינים את חשיבותה של ההלכה, אבל אנחנו גם רוצים לאפשר לאחרים ושרואים את עצמם כיהודים אותנטיים לכל דבר, להיות מסוגלים לחיות בישראל ולא לקבל יחס כיהודים סוג ב', אם בכלל". 

"אז יש לנו סדר יום של חסד בישראל, סדר יום של חינוך יהודי, ובהחלט סדר יום של להפוך את ישראל לבית יהודי לכל יהודי, מקום בו כל יהודי צריך לרגיש בנוח".

בנוגע להרגשה נוחה בארץ.   לו היית מתבקש להעריך את מצב היחסים בין קהילות מסוימות באמריקה ליהודי הארץ היום, בסולם מ-1 עד 10 – איך היית עושה זאת?

"הרשה לי רק לומר – אני חושב שזה חשוב לשיחה שלנו – שאני אישית דתי, וגרתי בישראל שנה עם המשפחה שלי, במהלך שנת השבתון שלי ב-2004-2005.  אני רשמתי את ילדי לבית ספר ממלכתי-דתי לשנה. גרנו בקהילה בשכונת 'רמת חן', בקצה רמת-גן, וזאת הייתה בעצם שנה מאוד קשה". 

אז אולי נעשה את הריאיון בעברית, לא באנגלית..

"העברית שלי מאוד חלשה – אבל אם תדבר עם אשתי וילדי, תשמע עברית יפה מאוד".

הצלחת לקנות שוקו במכולת?

"בטח. אבל בכל אופן, הייתי שם בשנים-2004-2005, ועשינו את זה בכוונה בשנת בר מצווה של הבן הגדול שלנו, רצינו שיעבור את השנה הזו בארץ, וחגגנו את הבר המצווה שלו בארץ, כמו לכל הילדים שלנו". 

כמה ילדים יש לכם, אם יורשה לי לשאול?

"ארבעה".

בלי עין הרע

ישראל והקהילות הלא-אורתודוקסיות

"בלי עין הרע – שני בנים, שהם הגדולים יותר, ושתי בנות. זאת הייתה גם השנה של ההתנתקות מעזה, היציאה מגוש קטיף, שנה מאוד אינטנסיבית בארץ.  אני חושב, שוב, שזה כמובן לא אותה רמה של הכרות כמו מישהו שגר בארץ כל הזמן, אבל אנחנו – אני מרגיש מאוד מאוד קרוב לישראל".

"אני מאמין שזה ממש הליבה של הזהות שלנו כיהודים, ויש לנו דירה בישראל, ולכן אנחנו מרגישים מאוד מחוברים.  אז אני אומר את זה מתוך אהבה אדירה: מצב היחסים בין יהודי אמריקה לבין ישראל – ושוב, צריך להיזהר מאוד".

יש דבר כזה יהודי-אמריקאי?

"כאמור צריך להיזהר שמשתמשים בביטוי "יהודי אמריקה", כי אין דבר אחיד וגנרי ששמו "יהודי אמריקאי", הרי זו קהילה מאוד מאוד מגוונת, כמו שהקהילה היהודית בישראל היא קהילה מאוד מגוונת. אבל כ-90% מהקהילה היהודית באמריקה אינה דתית".

"ואני חושב שעבור הקהילה ההיא – שוב, באמירה רחבה מדי עבוד הקהילה ההיא – ישנה תחושה הולכת וגוברת של ניתוק מישראל, שזה דבר איום ונורא. אני חושב שיהודי אמריקה יחד עם יהודי ישראל מהווים כ-90% מכל יהודי העולם, 85-90%, ושני מרכזי החיים היהודיים האלה חייבים להיות מחוברים".

"אנחנו מדי קטנים", אומר גולדשטיין בצער, "כדי להיות חצויים.  לדעתי זה קריטי, חשוב באופן קריטי ליהודי אמריקה וישראל לבנות גשרים אחד לשני, לדבר עם יותר בכבוד והבנה, להכיר את העובדה שאנחנו לא הולכים לגשר את כל ההבדלים שביננו – זה בלתי אפשרי – אבל חייבת להיות לנו תחושה של אחדות, אנו זקוקים לתחושת אחדות שכרגע לא קיימת".

הסטטוס קוו והחזון איש

אז תרשה לי לשאול – התשובה הולכת להיות, שמע, זהו הסטטוס קוו, זה המצב.  מה השתנה? המצב היה כך תמיד, משנת 1948, מאז השיחה המפורסמת בין החזון איש לבן-גוריון – אם זה מספיק טוב לבן-גוריון, למה זה לא מספיק טוב למנהיגים יהודיים אחרים?  מה השתנה? זה תמיד מסתובב סביב... בכל שיחה פוליטית, תמיד מדברים על שמירת הסטטוס קוו. ככה זה היה תמיד. אז אם אנחנו רק נשארים באותו המקום כל הזמן, למה המצב מדרדר?

"צריך קודם כל להבין שהשיחה בין בן-גוריון לחזון איש הייתה שיחה בין שני ישראלים, למעשה – שני ישראלים מדברים זה עם זה.  הקהילה היהודית של אמריקה אינה גרה בארץ, וחייבים להבין שהולך ונוצר בתוך היהדות האמריקאית סוג של יהדות (זהות יהודית) שאינו מבוסס על הלאום שלך, כי אמריקה היא לא אומה יהודית".

"הזהות הזו מבוססת כאן יותר על ההשתייכות הדתית שלך.  ישנה כעת התפתחות באמריקה – מעבר לקהילה הדתית, יש גם את התנועות המסורתית והלא אורתודוקסיות, שכרגע הן הרבה יותר גדולות באמריקה מהקהילות הדתיות, כלומר, הקהילה האורתודוקסית".

במה מתבטאת יהדותם?

"עבור יהודים אמריקאים שרואים את עצמם בתור יהודים לכל דבר ממש, לבוא לארץ ולשמוע שהם לא יהודים אותנטיים, לשמוע שהם לא יכולים להתחתן בארץ, שהם אינם יכולים להיקבר בארץ כיהודים – בגלל שהם לא יהודים מספיק – גורם לתחושה עמוקה של ניכור והפקעה". 

"לכן עבור היהודים האמריקאים - ואני מבין את המורכבות, לו היה קל לתקן את הפרצה, זה היה קורה מזמן – אבל... אני נזכר בסיפור, סיפור אמתי שאני נזכר בו כל פעם סביב הנושא הזה.

הסיפור

ישנה אישה אחת, שגדלה בניו-ג'רזי, אימא שלה התגיירה דרך בית דין מסורתי. והבת הזאת גדלה, ולמדה יהדות בניו-ג'רזי, הלכה לבית הכנסת כל שבת, וגידלו אותה כציונית, והיא לקחה את זה ברצינות והחליטה לעלות לארץ. בעת שהותה שם, היא פגשה בחור. השניים החליטו להתחתן.

ואז אומרים לה: את לא יכולה להתחתן באופן רשמי בארץ. כמה נורא זה? זה ממש שבר אותה... ".

איך אפשר לגשר בין קהילות הלא-אורתודוקסיות לחרדים

צריך לקבל אותם כפי שהם?

"הבה נבין את האתגר, אני מבין הלכה, ואני מבין שסטנדרטים זה חשוב, אבל לפחות תכירו בקיומה של אוכלוסייה ענקית של יהודי אמריקה, שמבחינתם הם יהודים באופן מוחלט ועמוק – כאשר הם נמצאים בארץ, מזכירים להם כל הזמן שבישראל, שבה לא קיימת הפרדה בין דת למדינה, שבה הדת היא ממש פונקציה ממשלתית – שם אומרים להם שמבחינת הממשלה, הם לא יהודים". 

"יש גם אתגרים נוספים שמחמירים את הפרצה – אני חושב שהבעיה שכבר ציינו היא קריטית – אך אני חושב גם שעבור האמריקאים – וזה שוב הכללה רחבה מדי – מחוץ לקהילה האורתודוקסית – המוטיבציה והזהות היהודית נובעות במידה מאוד רבה מההיבטים של צדק חברתי, תיקון עולם – והם מסתכלים על המדיניות של ישראל".

"למשל", מסביר גולדשטיין, – מדינת לאום, "את היחס למבקשי מקלט מדיני, היחס לפלשתינאים. והם אומרים: אלה ערכים שאינם עולים בקנה אחד עם מה שהם רואים כערכים יהודיים. כל אלה נושאים ממש מורכבים, וקשה בזמן קצר לתת להם תשומת לב ראויה, אבל זה קריטי עבור יהודי אמריקה להבין טוב יותר את מציאות החיים בישראל, והאתגרים שכרוכים בכך, ואת חשיבות ההלכה עבור העולם הדתי"

"אך בו בעת, לדעתי, זה קריטי גם שישראלים יבינו את מציאות החיים של יהודי אמריקה, לא להניח שיהדות אמריקה הולכת ונעלמת, להבין שהחיים היהודיים כאן עמוקים ואמתיים, ולקחת את זה בחשבון גם בדרך שהם מדברים, איך הם משתמשים בשפה, ושוב, לנסות לבנות גשרים של הבנה".

האורתודוקסים חייבים לכבד את כולם

לעתים קרובות מאוד, אנשים מדברים "על" החברה האורתודוקסית, אבל אתה כעת מדבר ישירות אליהם.  מה המסר שלך אליהם?

"המסר שלי הוא שאנחנו, הקהילה היהודית באמריקה, הלא-אורתודוקסית, צריכים לכבד לחלוטין את אורח החיים החרדי, כמשהו לגמרי לגיטימי, מקובל והולם.  אך בו בעת, הקהילה החרדית צריכה להבין את מציאות החיים היהודיים באמריקה, ולהכיר בחשיבות של מציאת נקודות חיבור למרות השוני, למען ימשיכו יהודי אמריקה לחוש חיבור עמוק לישראל, שזה לטובת כולנו".

הרב בנימין גולדשמידט משיב: אז התשובה החרדית לזה תהיה – בלי להתייחס למקרים ספציפיים יחידניים כרגע, אלא במבט רחב יותר – שאנו רואים את עצמנו כמגנים על המשכיות של המסורת היהודית.  כאשר המספרים המגיעים מאמריקה – של נישואים מעורבים – הם עד 70%, בקרב הלא-אורתודוקסים, אז ברור שמשהו לא בסדר, משהו לא עובד.

אז מי האח הגדול?

אז אני רוצה לשאול את השאלה הזאת בצורה אחרת: אם נגיד שיהודים אמריקאים וישראלים הם אחים, אחים ואחיות – אז מיהו האח הגדול?

"תשמע, אני לא רוצה ללכת לכיוון הזה – כי אני חושב בעצם שחלק מהבעיה נובעת מהמסגרת הישנה של יחסים בין כמו שאתה יודע – הדודים העשירים שאינם משקיעים " זיעת מצח" בלגור בישראל, עם כל המורכבות שכרוכה בכך – אז אתם עוזרים לממן אותנו, אבל, אתם יודעים, אנחנו. ואני חושב שזו דינמיקה בעייתית. אני לא רוצה לומר שזה או זה מאתנו חשוב יותר, אני למעשה חושב שאנחנו תלויים זה בזה במידה קריטית".

אחים הם אחים, אבל תמיד יש את האח הגדול – אז מיהו?

"הייתי רוצה, הלוואי שישראלים היו רואים ביהודים אמריקאים אחים, וגם שיהודי אמריקה יחשבו על ישראלים כעל אחים – הייתי גם שמח עם זה היה בני דודים מדרגה ראשונה!  אני חושש שהאתגר הוא במידה הולכת וגדלה – שאנחנו לא רואים אחד את השני כקשורים כל כך, זה לא כזה חשוב להיות מתחשב מישראל לאמריקה או מאמריקה לישראל".

בנוסף, לדעתי, דרושה גם תחושה של הבנה... אני חושב שיהודים ישראליים חושבים על האמריקאים כיהודים החיים בגלות, במובן של נוודים מחוסרי בית".

אינני חושב שיהודי ניו-יורק הנופשים ב'המפטונס' בקיץ מרגישים שהם בגלות

"אני לא חושב שרוב יהודי אמריקה רואים את עצמם כאילו הם בגלות.  ובישראל, התפיסה הזאת היא מעין שלילה של יהדות עולמית".

למעשה, יש כמה קבוצות של חרדים שחיים בישראל ובכל זאת מרגישים שהם בגלות

"אני אשאיר לך לדבר על כך".

"מעט מדי יהודים בארץ מבינים כראוי את חיי היהודים באמריקה. לדעתי, הרבה ישראלים מאמינים, נוכח אחוזי הנישואין המעורבים שהם נחשפים אליהם, שיהודית אמריקה פשוט הולכת ונעלמת.  וזה לא כך, יהדות אמריקה אינה הולכת ונעלמת, ולא הולכת להיעלם".

"למעשה, יותר ויותר זוגות בוחרים לגדל את ילדיהם כיהודים. ורק עם הזמן נוכל לדעת איזה סוג של דור זה הולך לייצר.

החלומות והבעיות בארצות הברית

שתי שאלות לסיום.  יש לנו בעיות רבות ואתגרים גדולים, גם בתוך הקהילה היהודית באמריקה, וגם בעולם היהודי כולו.  האם אתה חושב שהחלומות שלנו הם גדולים כמו הבעיות שלנו?

"זו שאלה מצוינת.  אני חושב שאנחנו צריכים חלומות גדולים יותר".

באיזו דרך יכולנו לחלום רחב יותר?

"אני בהחלט חושב שאנו צריכים לחלום חלומות כבירים יותר, לו היינו חולמים יחד כקהילה.  ושוב – לא חייבים להגיע למשהו רב-השלכות – שנעשה משהו ענק וכולם יעשו אגודה אחת והסכימו על כל דבר.  אך אני כן חושב שאם היינו מבינים ולוקחים בחשבון את הקהילה הרחבה יותר".

"אתה יודע, אני חושב שאנחנו חייבים לחשוב באופן רחב, ולא לוותר על שום דבר ממה שכל אחד מאתנו מאמין בו – לא שמץ מאמונתנו, כולנו חייבים לכבד את מה שאמנו מאמינים בו – אבל חייבים לקחת בחשבון את מכלול הקהילה, ואז לנסות להבין מה החלומות הקולקטיביים שלנו צריכים להיות.

שאלתי האחרונה: כשאתה שומע קולות בתוך הקהילה היהודית באמריקה שרוצים להפוך את תמיכתם בישראל למשהו מותנה – ואם מדברים על משפחה, היופי של המשפחה הוא בדיוק בזה שהקשר הוא ללא תנאי.  כשילד נולד, לא משנה איך הוא יוצא – ישנה אהבה מסוימת.

ואני חושב שיש תחושה מסוימת שרווחת שהקשר הזה לא יכול להיות על תנאי. האם אתה מסכים שתמיכה בישראל חייבת להיות ללא תנאי – בין אם אוהבים ראש ממשלה מסוים ומדיניותו, ובין אם לאו? 

אם ניקח רק את האוכלוסייה החרדית כדוגמה: לפעמים הם מיוצגים בתוך הממשלה, ולאחרונה יותר פעמים כן מאשר לא, אבל כמו שקרה לפני כמה שנים – לפעמים הם נופלים על זמנים קשים, לפעמים מקצצים להם תקציבים, והדברים שחשובים להם הולכים ו... אבל שוב, הם נשארים.

איך היית ניגש לעניין זה?

"אני לגמרי מסכים שהתמיכה  של יהודי אמריקה במדינת ישראל חייבת להיות ללא תנאים. ואם משתמשים באנלוגיה של הורות – אתה יודע, של אהבה ללא תנאים – אני מאמין שדווקא אצל בני משפחה, כשאתה רואה משהו מאתגר, משהו שקורה לקרוב משפחה שלדעתך מהווה אתגר – אתה הרי לא מסובב את הגב, אלא מתערב עוד יותר".

"באופן ישיר ואמפתי, כדי לנסות לפתור את האתגר שאתה רואה.  לכן כשאני מדבר עם אנשים בקהילה שלנו, שהם מרגישים ניכור ואכזבה הולכים וגדלים מהמדיניות של הממשלה בארץ, לכאן או לכאן – אני אומר שהתשובה היא לא לסובב את הגב, הפתרון הוא למעשה להיכנס עוד יותר עמוק – לתת כסף, להתערב, לנסות". 

להרחיב את ההיקף?

"ליצור יותר עובדות בשטח.  ליצור את סוג הקהילה, לעזור לאפשר קיום של קהילה שאתה רוצה לראות – לכן...  ניתוק מגע, בעיניי, אף פעם לא יהיה הפתרון. אני חושב שישראל זה דבר יסודי מדי, מרכזי מדי לכולנו כיהודים, לא רק לאורך כל ההיסטוריה, אלא זה גם היעוד והגורל שלנו – ואני חושב שלעולם לא ננתק מגע עם מדינת ישראל, בין אם אנחנו מסכימים עם ממשלה מסוימת ובין אם לא, או עם מדיניות מסוימת.  כשאתה מתערב באהבה – זה לא אומר שאין לך מטרה או כיוון, יש לזה תכלית".

אומרים: כל העוסקים בצרכי הציבור באמונה, הקב"ה ישלם שכרם – והסיבה שכתוב "ה' ישלם שכרם" היא – שאף אחד אחר לא יעשה את זה.  אז תודה רבה לך, אריק, אני מעריך מאוד שתרמת לנו מזמנך!

"תודה לך!".

 

 תוכנית זו מבית "כיכר גלובל" הופקה בעזרת ארגון "גשר".