אאא

לכבוד חג הפסח ובשל ה'סגר' על שכונת הר נוף הירושלמית, אירח הרב דוד ברייטקופף באולפן את האמן והיוצר זלמן שטוב, ואת הרב עקיבא ווינשטיין - שניהם תושבי השכונה, לשיחת חג רוויה בסיפורים מעניינים ובמוזיקה יהודית.

הרב ווינשטיין, הוא רב בית הכנסת 'הלובי', בשכונת הר נוף, המקום מושך אליו את כל צעירי הר נוף, בשל הגיוון והצבע המיוחד של הבית כנסת הלא שגרתי.

במהלך הראיון, סיפר הרב ווינשטיין, כי ישנן שתי ברכות, 'גאל ישראל', ו'גואל ישראל',  ואז פתח בסיפור הדרמטי כדי לדעת, איך דרשה אחת הצילה את חייו של "מושקה", בעל בית המרזח.

מושקה והבית מרזח

וזה הסיפור במלואו: מושקה בעל בית המרזח לא שילם את חובותיו לפריץ כבר כמה חודשים. הפריץ, ששבע מתירוצים שלח את משרתיו לביתו של מושקה היהודי, כדי ל"הרביץ" בו קצת בינה, שידע מה בדיוק הולך לקרות אם לא ישלם בזמן הקרוב.

מושקה ניצב חסר אונים, עוד רגע פסח, ובביתו אין אוכל. ערב שבת הגדול, גומלת בליבו ההחלטה ללכת לשמוע את דרשת האדמור בכפר הקרוב. אין למושקה כסף לעגלה, וכך הוא רץ ורץ אל אותו הכפר.

בית הכנסת מלא באנשים, ומושקה, מאחורה, מתיישב ונרדם. התפילה מסתיימת, כולם עוזבים ומושקה ישן.

באמצע הלילה מושקה מתעורר, ונזכר שוב בכל צרותיו, ומחליט מיד לחזור לישון, אין לו משהו אחר לעשות.

תפילת שחרית מתחילה, ומושקה ישן, וישן, וישן. לפני קריאת התורה, כולם משתתקים - האדמו"ר הולך לדבר. דרשת שבת הגדול. דממה ומושקה מתעורר.

והאדמו"ר מתחיל: "ישנן שתי ברכות - ברכת 'גאל ישראל', הנמצאת לפני שמונה עשרה, וברכת 'גואל ישראל', שבתוך שמונה עשרה". "מה ההבדל בין הברכות?" שואל האדמור, "וכי תגידו שזאת מכוונת אל העבר, וזאת אל העתיד - אל משיח?! בוודאי שלא! יש לנו את ברכת 'ולירושלים עירך', ועוד ברכות אחרות, אלא ללמדך - הקב"ה גואל את ישראל בכל רגע ורגע". האדמור משתהה לרגע ומוסיף: נניח שישנו אדם שכבר כמה חודשים לא שילם את חובו על בית המרזח, שלא ידאג, שישמח, שירקוד! הקב"ה גואל בכל רגע ורגע".

מושקה שומע את הדברים, ואומר לעצמו, האדמור דיבר אלי, בדיוק אלי. וכך הוא יוצא מבית הכנסת, רוקד ושמח, עד שהגיע לביתו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ובבית הוא רוקד ורוקד, ממלמל לעצמו, "גואל ישראל, גואל ישראל".

בנתיים הפריץ שלח שוב את משרתיו, שיציצו אל תוך ביתו של מושקה, לראות מה התחדש. הם מציצים ולתדהמתם, מושקה רוקד ורוקד.

הם שבים אל הפריץ ומספרים לו, מושקה השתגע, לפני יומיים שברנו לו את כל הבית, ועכשיו הוא קופץ ומרקד.

הפריץ שולח אותם שוב להביא את מושקה, אך כל מה שמושקה אומר הוא 'גואל ישראל', שוב ושוב.

הפריץ מבין שככה הוא לא יכול להמשיך ומציע למושקה עיסקה בה שניהם יהיו שותפים ברווחים, שולח אותו למקום, שם הוא יכול לקנות אלכוהול לבית המרזח, על חשבונו של הפריץ, וכך מגיע מושקה לחג הפסח, כשבידו אוכל ושתיה.