אגדה חסידית מספרת על אברך צעיר שמיד לאחר נישואיו נתפס- למגינת לב חותנו - לחסידות ונסע להרה"ק מנחם מנדל מקוצק.
כאשר שב לביתו, אחרי חודשים של היעדרות והסתופפות בצילו של האדמו"ר, ביקש חותנו לשבת איתו לסעודה כדי לתהות על קנקנו, האם רשם עליה בעבודת ה', או שמא חלילה כפי שנטען באותם שנים, רשם ירידה ברוחניות.
החותן, לפני שהתחיל לאכול, אמר "איני אוכל להנאת גופי אלא רק כדי להבריא את הגוף ולחזקו לעבודת הבורא". אך החתן, הצהיר בקול רם - להיפך: "אני אוכל רק להנאת גופי".
נבהל החותן והחל לצעוק עליו, אך המתקרב הצעיר לחסידות לא נבהל, והסביר לחותנו כי אולי הוא נהנה מהאוכל, אך בוודאות הוא לא צבוע ושקרן.
בימים האחרונים, נתקלתי אצל רבים מחברי שפרסמו סטטוסים של מנגלים ביום העצמאות ובימים שלאחר מכן, עם הכיתוב "לזכות ר' ישעיה בן ר' משה".
אחרי שנים שהצדיק מקרעסטיר היה מוכר בזכות הסגולה להברחת עכברים, בשנים האחרונות, מהפך: עשרות אלפי אנשים הזקוקים לכך, קיבלו מנות אוכל לזכות הצדיק, שנודע כמכניס אורחים שלא השאיר פרוטה בכיסו.
אך אתם, ידידי היקרים, האם במנגל שלכם ביום העצמאות ובאשר ימות השנה חילקתם לנזקקים? הכנסתם אורחים? למה לכם לקשקש בשם הצדיק?
רוצים ליהנות מהמנגל שלכם? בכיף. בתיאבון. אבל אל תעשו שימוש בשם של צדיק כשאתם בסך הכל זוללים להנאת גופכם. אל תהיו צבועים ושקרנים.