אאא

בתקופה זו, כפי שהיא נקראת 'שגרת קורונה' – אם אפשר לקרוא לזה שגרה... אנו מתקרבים ליום ל"ג בעומר – יום ההילולא של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, באווירת הימים חשבתי שהגיע הזמן להגיע לסיכומים ותובנות שרכשנו בתקופה זו, והפעם במבט חיובי... מה "בית הספר" של הקורונה לימד אותנו לחיים?

בקורות חייו של רבי שמעון בר יוחאי אנו מוצאים תופעה ייחודית שבאפשרותנו ללמוד מקצות דבריו לתקופתנו, כולנו מכירים את הסיפור הידוע כיצד ברח רשב"י מאימת השלטון הרומאי שביקש את נפשו, הוא ורבי אלעזר בנו הסתתרו במשך תקופה בבית מדרש נסתר, אחר כך נאלצו לגלות גם משם ולהסתתר במערה סגורה במשך תקופה של שנים עשר שנים(!).

במבט שטחי של אדם מן השורה שמגיע למצב כזה עלולים להיתפס למחשבות מרחיקות לכת, מגרשים אותו כך מספסלי הלימודים, להסתתר בבית כנסת נידח, ואחר כך מאלצים אותו לברוח משם לגלות בלתי נתפסת של שנים רבות כל כך במערה סגורה, כמעט ללא מזון ומרכים בסיסים. אתם יודעים מה, אולי אפשר אפילו לחשוב בטעות כי בעצם מן השמים לא חפצים בו ובתורתו...

לו רבי שמעון היה נתפס חלילה למחשבות מעין אלו, האומה כולה הייתה מפסידה את התנא הקדוש רבי שמעון !

אך רבי שמעון בגדולת נפשו ומבטו החודר ראה דווקא את ההיפך! הוא ראה בכך הזדמנות פז של התמסרות, של השקעה מניבת פירות אדירה!

הוא ראה בזווית הקושי – את האור, את החיובי! את הניסים שאפפו אותו, את נס קיומו במערה עלומה כשמן השמים דאגו לו באורח פלא ל'אספקה סדירה' בדמות עץ חרובים ומעיין מים!

ננסה אף אנו להתמקד בתקופה זו במבט חיובי ובמעלות אותם זכינו לרכוש דווקא בימים טרופים שכאלו, עם שיגרה – אנטי שגרתית שכזו...

ובנימה אישית, על המניין לתפילה, אותו זכיתי לקיים בחצר הבית הפרטי שלי בימות החול ובשבתות על פי כללי הזהירות הנדרשים בקפידא.

במשך התקופה גיליתי כי לתפילות שלנו ישנם שותפים שאינם דווקא בני אדם... עץ הגויבה מתמלא בתוכים מרהיבים שבאים בשחרית להתענג על תפילת שחרית כשתוך כדי הם סועדים את ארוחת הבוקר מפרי העץ, וחוזרים לתפילת מנחה, תוך כדי ארוחת ערב דומה. מראה מרהיב ומעורר. וזה רק אחד מפלאי הבריאה שגיליתי רק כעת בתקופה זו, כמו גם קן של ציפור בשם 'סנונית מערות' שהקימה קן משודרג מבוץ... מה רבו מעשיך השם!

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אך בעיקר גיליתי את השותפים האנושיים, את השכנים המדהימים, גם אלו שלא היו שותפים פעילים בתפילה, חוו אתנו מרחוק והביעו את זה בהתחשבות זמני התפילה, מהם בתגובות חמות ומעודדות, ובאין ספור שאלות והצעות כנות לעזרה.

כל אלו, ועוד אחרות, מתחברים למכלול של תובנות ומסרים שניקח אתנו להמשך שגרת חיים תקינה ובריאה בעזרת השם.

לסיום אצטט כמה משפטים מאת כותבת אנונימית:

"שלום! עוד מעט בתי הכנסת ייפתחו מחדש. דיברו הרבה על אלה שסגרו להם את בתי הכנסת, אבל לא דיברו על אלה שפתחו להם בתי כנסת מתחת לחלון. בהתחלה כעסתי על ה'דוסים' האלה שמתפללים ככה בשכונה, חשבתי אולי להתלונן. אבל עם הזמן זה הפך לקצב היום שלי, אני אוהבת את זה, לפעמים אני עונה 'אמן' כשהם אומרים קדיש, לפעמים שמה לב שחלף עוד יום בספירת העומר ומכריזים בקול רם את המספר.

העיקר הוא השבת, התפילה הופכת איטית ומלאה בשירים שלא הכרתי, אבל אני מוצאת את עצמי מזמזמת לאורך השבוע 'לכה דודי לקראת כלה'. אמנם לא החלטתי ללכת לבית כנסת כשהקורונה תיגמר, ואפילו לא ירדתי להגיד להם תודה. הם לא יודעים שהייתה איתם עוד מישהי. אבל כשמדברים על הקלות וחזרה לשגרה – אני שמחה כמובן, אבל קצת עצוב לי שבית הכנסת הפרטי מתחת לחלון המטבח שלי ייסגר".

הדברים מדברים בעד עצמם...

שבת שלום ומבורך

ול'ג בעומר שמח!!!!