אאא

בשבת שעברה קראנו בתורה על "חטא המרגלים", המורך והפחד הספקנות והפקפוק שהטילו המרגלים בבני ישראל.
קראנו גם את תגובת כלב בן יפונה "עלה נעלה וירשנו אותה" "כי לחמנו הם סר צילם מעליהם וה' איתנו אל תיראום".
השבת "היא מקור הברכה" (ל' הפיוט לכה דודי) ומבואר שהשבת היא מברכת ונותנת כוח לימי השבוע הבאים אחריה. הוי אומר: שבת פרשת שלח היא מקור הברכה והנתינת כוח ליום הגדול החשוב והשמח בו אנו עומדים - כה' בסיון.

ובכן, מה אירע בכה' בסיון? ישנו סיפור מרתק המופיע ב"מגילת תענית", מגילה שנכתבה בתקופת התנאים, בימי בית שני (לקראת סופו), המגילה מסכמת תאריכים ואירועים בדברי ימי ישראל.

להלן נביא את הסיפור המרתק ונכרוך אותו עם פרשת המרגלים ותוכנית המאה.

חטא המרגלים מסתכם בהטלת מורך בלב עם ישראל, המרגלים "ראשי בני ישראל" תרים את ארץ כנען וחוזרים עם מסר מחריד, אין לנו סיכוי לנצח ולרשת את הארץ. השאר היסטוריה... באותו לילה - ליל ט' באב ב'תמ"ט - נחרץ גורלם למות ולהתעכב עוד 40 שנה במדבר. כמו כן נגזר אז ששני בתי המקדשות ייחרבו בלילה זה, לאמור: "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכייה לדורות. (תענית כט.)

בשבת פ' שלח תש"מ השווה הרבי מליובאוויטש את ארגוני ותנועות השלום למיניהם לחטא המרגלים (בשבת שאחרי - פ' קרח - הדגיש הרבי שההשוואה הייתה רק לעצם החטא, אך כמובן שהמרגלים היו שייכים ל"דור דעה" ונבחרו ע"י משה להיות נשיאי העדה ובספרי חסידות מבואר שהיו בעלי דרגה גבוהה ואכמ"ל).

מאבקו של הרבי מליובאוויטש על "שלימות ארץ הקודש" היה נחוש ועקבי.

הסיבה העיקרית של הרבי הייתה הטענה שכל אימת שנושא ה"שלום" עולה על הפרק, הדבר מתבטא בפיקוח נפש ממש - היפך השלום - של יהודי ותושבי ארץ הקודש.

וכי מה ההיגיון שדיבורים על "שלום" יביאו את התוצאה ההפוכה?

פשוט וקל, הנה:

לנו היהודים יש "נרטיב" ברור, ארץ הקודש היא נחלתנו ונחלת אבותינו שניתנה לנו ע"י בורא עולם. אי לכך ערגנו אליה לחמנו עליה ורבים מאיתנו אף חרפו נפשם למענה… גיבורי המחתרות יזמו פיגועים "צמחוניים" ו"בשריים" כלפי הכובש הבריטי כי "זו ארצנו".

הערבים (ששמם מעיד עליהם שבאו ממדינות ערב) פלשו לארצנו ואימצו לעצמם שם חדש - פלסטינים. עם הזמן הם שיכללו את ה"נרטיב" השקרי שלהם כאילו זו ארצם.

ההיגיון הכי פשוט אומר:

אם זו ארצם אז למה שלא יילחמו עליה?

בדיוק כמו שלוחמי המחתרות האצ"ל הלח"י וההגנה התבססו על זכותם לעצמאות בארצם, כך בדיוק הערבים, כל עוד יהיה בדל של חלום ותקוה על מדינה משלהם בשטח שהם טוענים עליו בעלות, הם ימשיכו לחולל פיגועים בדרכם הרצחנית כדי לממש את ה"נרטיב (המומצא) הפלסטיני". וככל שיתחזק הסיכוי והשאיפה הלאומית הפלסטינית כך יתגבר התיאבון לזרז את השאיפה הזו באמצעות פיגועי טרור רצחניים.

רק שבנידון דידן זה הרבה יותר גרוע: לוחמי המחתרות היהודים נזהרו בכל מאודם לא לפגוע באזרחים תמימים, רוב הפעולות שיזמנו היו "צמחוניות" (קרי: הריסת גשרית ומפקדות, כלי רכב מסוקים וכיוצא בזה). גם הפעולות ה"בשריות" היו מכוונות כלפי המשטר הבריטי. בעוד שהערבים הפראיים והרצחניים פוגעים בכל מכל כל… אנשים נשים וטף, ר"ל.

באם ננסה לחקור:

מה מחזק את התקווה הפלסטינית? הרי כל היסטוריון מתחיל יודע שאין כזו אומה "פלסטינית". וכל מאמיני התנ"ך (קרי: רוב מוחלט של העולם המודרני) יודעים שארץ זו היא "ארץ הקודש", "הולי לנד" בלשונם. והרי ישנו כלל הקובע ש"לשקר אין רגליים", אז איך הערבים מצליחים בכל זאת לפמפם את ה"בלוף הפלסטיני"? על מה מתבסס השקר שלהם ומה מעמיד אותו על הרגליים?

לגודל חרפתנו ולצערנו, התשובה היא:

"הודאת בעל דין כמאה עדים דמי".

אנחנו היהודים, או ליתר דיוק: ה"ישראלים", או ליתר דיוק: נציגי מדינת ישראל, קרי: אנשי הדרג המדיני המתיימרים להיות נציגי העם היהודי, הם אלו שמעמידים את הבלוף הפלסטיני על הרגליים, בזה שלא יודעים לומר באופן חד משמעי "זו ארצנו". ההססנות של הדרג המדיני לגבי ישוב ארץ ישראל כולה, מריחת הזמן של החלת הריבונות (כבר 53 שנים מאז שוחררה יש"ע).

הדרג המדיני שקורא כל הזמן לערבים לבוא להסכם שלום הכולל נסיגות וויתורים על נחלת אבותינו, וכרגע מוכן לתת ל"בלוף הפלסטיני" מדינה (!) הרי זה "כביכול" כמאה-אלף-מיליון עדים ש"זו ארצם"… ר"ל.

תחשבו איזה ביזיון:

יהודים הלכו לגלות ולא הפסיקו לחלום על ארץ ישראל, ערגו אליה ונהרגו עליה. והנה אנחנו כאן - בארץ הקודש - היום, והנציגים שלנו שנבחרו ע"י רוב הציבור היהודי בארץ הקודש מוכנים לדבר עם הערבים על אפשרות שתקום כאן - בארץ התנ"ך, הארץ המובטחת, מדינה "לא ליהודים". כל אדם באשר הוא יוכל להסתובב באותה מדינה בחופשיות, אך יהודי שיעיז להסתובב באותה מדינה או אפילו ייקלע אליה בטעות ישלם על זה בנפשו… ר"ל.

"מדינה פלסטינית" בארץ הקודש פירושה "יודן-ריין" (מדינה ערבית שתהיה נקייה מיהודים… וזה בחסות מדינת ישראל. ר"ל היל"ת)

הערבים הולכים עם הססנות זו של הדרג המדיני-ציוני ואומרים לעולם: אפילו הם מודים שזה לא בדיוק הארץ שלהם, ובכך הם מצדיקים את ה"נרטיב" שלהם עד למאבק פראי ברציחת אנשים נשים וטף ממש, ר"ל.

ובכן, אילו ה"מדינאים" ה"דיפלומטים" שלנו היו נוקטים בגישה חדה וברורה:

"זו ארצנו". נקודה.

"כך כתוב בתורה". סוף פסוק.

ולעולם לא נוותר על גרגיר מארץ הקודש.

מה היה קורה אז?

הרבי מליובאוויטש אמר מאות פעמים, שאם היו מתנהלים בגישה תקיפה זו, הרי שאז הלחץ מאומות העולם היה יורד והחלום הפלסטיני היה נגוז ופורח מן העולם. (הוכחה לכך - אם תרצו - הסכם הגרעין האמריקני מול איראן. התקשורת השמאלנית פמפמה נגד נתניהו בטענה שהוא הורס את היחסים המצוינים שלנו עם ארה"ב. נתניהו מצידו זיהה את הסכנה באיראן גרעינית ולא התפשר על הסכם הגרעין שנכתב ונחתם בידי נשיא ארה"ב דאז. האמת ניצחה וארה"ב הפרה וביטלה את הסכם הגרעין. אולי הגיע הזמן שנתניהו יעשה מעשה ארה"ב ויפר את הסכמי אוסלו המבוססים על נרטיב שיקרי ורצחני?)

דברים אלו אמר הרבי הן בשיחותיו הקדושות והן לדיפלומטים הרבים שחיזרו על דלתו, כולל ראש הממשלה מר בנימין נתניהו שהתגאה בכמה הזדמנויות על כך שזכה להתברך ממנו ולקבל עצה מפיו.

הרבי הוסיף ואמר בהרבה הזדמנויות שהאמריקאים מצפים שנעמוד בתוקף על זכויותינו בארץ הקודש. דברים כאלו בהחלט אפשר לומר על נשיא ארה"ב דהיום מר ד. טראמפ שהוא ידיד ישראל ומאמין בתנ"ך בכל מאודו, והוא בתוך תוכו מצפה בהחלט שמר בנימין נתניהו יעמוד בתוקף על האמת הבסיסית ש"זו ארצנו", כפי שמובא בספר הספרים - התנ"ך.

כהוכחה וכחיזוק לשיטתו, הביא הרבי סיפור מ"מגילת תענית" שהתרחש בתאריך כ"ה בסיון לפני יותר מאלפיים שנה.

[בגמרא (סנהדרין צא.) מובא שהאירוע התרחש בכ"ד ניסן. אך ככל הנראה זה טעות כמובא בתוס' חדשים ל"מגילת תענית"]

וכך מסופר שם (עם תוספת הסבר בסוגריים):

"בעשרים וחמשה ביה (בסיון) איתנטלו דימסנאי (עוררין בעלי חמס שהיו רוצים ליטול חלק) מיהודה ומירושלים. כשבאו בני ישמעאל (לפני אלכסדנר מוקדון) לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות, כנענים ומצרים, אמרו מי ילך וידון עמהם, אמר להם גביהא בן פסיסא . . אני אלך ואדון עמהם . . אם ינצחוני אִמְרוּ להם הדיוט שֶבָּנוּ נצחתם. אמרו ישמעאלים (לפני אלכסנדר מוקדון) כתוב בתורה "ביום ההוא כרת ה' את אברהם לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת", ואנו מזרעו של אברהם, שישמעאל בן אברהם, ונחלוק עמכם. השיב להם גביהא בן פסיסא: כתוב בתורה "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות", וכתוב בתורה "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק", ברחו להם.

ועוד באו כנענים (לפני אלכסנדר מוקדון) ואמרו: ארץ כנען שלנו הוא, שכן כתוב בתורה "ארץ כנען לגבולותיה". אמר להם גביהא בן פסיסא: וכי יש גזר דין שמקצתו בטל ומקצתו קיים, הרי כתוב בתורה "ויאמר ארור כנען עבד עבדים וגו', עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי", ולא עוד אלא שיש לכם שנים הרבה שלא עבדתם אותנו. אמר להם אלכסנדרוס: תשובה נצחת השיב אתכם, אם אתם מחזירין תשובה הרי מוטב, ואם לאו הרי אתם לו לעבדים. אמרו תן לנו זמן שלושה ימים. הלכו ולא מצאו תשובה, מיד הניחו בתיהם כשהיו מלאים שדותיהם כשהן זרועות כרמיהם כשהן נטועות, הלכו וברחו להם. תנא אותו שנה שביעית היתה, ועשו אותו היום יום טוב".

עד כאן דברי ה"מגילת תענית" הנפלאים השייכים לענייננו. (ויעו"ש המשך הסיפור, הטענה שהייתה למצרים ותשובת גביהה בן פסיסא)

אם תרצו אפשר לתרגם את הסיפור הזה כך: אלכסנדר מוקדון הוא ד. טראמפ.

הכנעניים והישמעאלים הם הערבים.

גביהה בן פסיסא הוא נציג היהודים, נציג חכמי ישראל.

הרבי ציין שגביהה בן פסיסא היה עם גיבנת (כמובא בגמרא שם), וזה מלמדנו שאם הולכים עם ה"אמת" היא תורתנו הקדושה, לא צריך דווקא את מי שיודע להצטלם טוב ויפה בעיני העולם, אפילו בעל גיבנת מצליח להדוף את טענות הגויים.

לאידך:

אם הולכים בלי האמת או אז נוחלים תבוסה, אפילו הלוחמים החזקים ואלו שמצטלמים יפה לא יוכלו להתמודד עם הטענה של אומות העולם "ליסטים אתם" - "אפרטהייד".

וכפי שאנו רואים בהמשך פרשת שלח, שכאשר היו את ה"מעפילים" שאמרו "הננו ועלינו"… משה וארון הברית (התורה) לא משו מקרב המחנה. הם - המעפילים - הלכו לקרב בלי התורה ולכן נחלו תבוסה "ויכום ויכתום עד החרמה".

בבואנו לדון על "תוכנית המאה" עלינו להתייחס לעוד טענה שעולה שוב ושוב:

הערבים בין כך לא יסכימו לתוכנית ואנו נשאר עם ריבונות…

טענה זו היא טענה פוליטית. היא אמנם יפה ונוצצת, ואולי באמת היא זו שתציל אותנו מעצמנו (קרי: מהפוליטיקאים שלנו המוכנים לבתר את ארץ ישראל למחצה שליש ורביע). אך עצם המוכנות שלנו לדון בנרטיב הפלסטיני, במקום לגלגל אותו מכל המדרגות, היא היא תקוותם של הערבים וזה שורש הלאומנות הערבית שהולידה את הפיגועים הרצחניים בארצנו. זו תמצית שיטתו של הרבי מליובאוויטש.

חטא המרגלים היה נעוץ בפחד מ"הנפילים בני הענק" "אנשי מדות" "ערים בצורות בשמים", המסקנה שלהם הייתה "כי חזק הוא ממנו".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

כיום אין חשש מהכוח הצבאי של הערבים. אלא מה? הפוליטיקאים שלנו חוששים שאם הם יגידו את האמת כפי שהיא, העולם לא יקבל אותה.

זהו "חטא המרגלים המודרני".

יידע כל איש פוליטי המתכוון למסור איזה גרגיר מארץ הקודש לידי אויבנו מבקשי רעתנו שהקב"ה התורה - תורת אמת - וההיסטוריה ישפטו אותו.

באשר לפועל:

תפקידנו, תפקיד כל יהודי באשר הוא, להאיר את עם ישראל והעולם כולו באור התורה. עלינו להדהד את האמת האחת היחידה והנצחית: ארץ ישראל היא נחלת עולם מאלוקי עולם לעם עולם, עם הנצח, עם ישראל.

אין לשום איש פוליטי - יהיו זכויותיו אשר יהיו - את האפשרות והסמכות לוותר על חלקים מארץ הקודש. גם אילו יצויר שכל תושבי ארץ הקודש יסכימו למהלך הטרגי הזה, הרי ארץ ישראל שייכת לכל יהודי העולם. ואפילו אם כל יהודי העולם יסכימו למסור חלקים מארץ ישראל לערבים, עדיין זקוקים אנו לאישורו של הקב"ה להעביר את מתנתו לערבים.

זקוקים אנו גם לאישורם של האבות הקדושים - אברהם יצחק ויעקב - להם הובטחה ארץ זו.