אאא

כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם (במדבר לא' – כג')

מצות טבילת כלים

כלי סעודה חדשים שיוצרו על ידי גוי (אף שקונם מיהודי), צריך להטבילם במקווה 40 סאה קודם שישתמש בהם, ולמדו זאת חז"ל מהפסוק בפרשתנו 'אַ֕ךְ בְּמֵ֥י נִדָּ֖ה יִתְחַטָּ֑א וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָבֹ֛א בָּאֵ֖שׁ תַּעֲבִ֥ירוּ בַמָּֽיִם' – ולמדו מכך, מים שהנדה טובלת בהם.

ונחלקו הראשונים אם טבילת כלים חיובה הוא מן התורה או מדברי חכמים שאסמיכהו על הפסוק, דעת רש"י ור"ת ועוד ראשונים שהוא חיוב תורה, ומהרמב"ם והגאונים נראה שהוא חיוב מדרבנן. והשולחן ערוך נראה שדעתו שהוא מן התורה (ט"ז, גר"א). וכלי זכוכית – חיוב טבילתם הוא מדרבנן לכולי עלמא (הליכ"ע בשם ראשונים ואחרונים).

כלי שלא הוטבל

אסור לאכול או לשתות בכלים שלא הוטבלו, ואפילו בדרך עראי (רמ"א), ואם בשוגג עבר ונשתמש  – אין המאכל נאסר מחמת זה באכילה (הליכ"ע). ומ"מ איסור אכילה בכלי שלא הוטבל הוא מדרבנן, אף לסוברים שחיוב טבילה הוא מן התורה (משנ"ב).

המתארח במסעדה או בבית מלון והגישו בפניו משקה או מאכל בכלים שלא הוטבלו כדת, אעפ"כ מותר לו להשתמש בכלים אלו, מפני שרבו האחרונים הפוטרים מן הדין טבילה בכלים שאינם לשימוש ביתי, אלא לצורכי מסחר ופרנסה, וע"כ מותרים הם בשימוש (הליכ"ע), וכן פסק הגרש"ז אוירבעך, משום שאינו יכול ליטול הכלי כעת ולהטבילו (וכ"כ במנחת יצחק).

סדר וברכת הטבילה

קודם שיטביל את הכלי במים, יחזיקנו ביד ימין משום חשיבות המצוה (כמ"ש השו"ע או"ח סימן ר"ו גבי שאר המצוות). ואם קשה עליו להטביל ביד ימין – יטבילנו ביד שמאל.

ומי שהוא איטר יד (שמאלי), י"א שיחזיק ביד ימין של כל אדם (כה"ח), וי"א שיחזיק ביד שמאל שלו (משנ"ב).

המטביל כלי אחד מברך 'על טבילת כלי', ואם הם שני כלים או יותר מברך 'על טבילת כלים' (שו"ע, וכן הלכה כיום – פוסקי זמנינו). וכתב בערוך השולחן שהמנהג אצלם לברך גם על כלי אחד 'על טבילת כלים'. וכ"ד הגר"ש וואזנר.

ובדיעבד אם טעה בברכות, בין שבירך על כלי אחד 'על טבילת כלים', ובין שבירך על כלים רבים 'על טבילת כלי' – יצא (הליכ"ע).

אם מטביל שני כלים, אך כלי אחד מטבילו מספק (שמא כבר הטבילו, או כלי שספק הוא אם חייב טבילה), מ"מ יברך 'על טבילת כלים' (פר"ח, הליכ"ע).

המטביל כלי עם מכסהו יברך 'על טבילת כלי', כיון שהם שני חלקים של כלי אחד (הגרש"ז אוריבעך). אבל אם מטביל כלי עם מכסה של סיר אחר, או שמטביל כלי עם מכסה שראוי הוא לבשל עליו בפני עצמו (כגון קערת פיירקס וכיסויה), יברך 'על טבילת כלים' (טבילת כלים).

מטבילים את הכלי במים פעם אחת, ודי בזה. ויש שנהגו לטבול ג' פעמים – אך אין זה מעיקר הדין (טבילת כלים).

טבילת הכלי בבת אחת

צריך להטביל כל הכלי כאחד, ואפילו הוא כלי גדול וארוך, משום שאין טבילה לחצאין (הליכ"ע).

כלי העשוי מכמה חלקים, הנכון הוא להטבילו כולו בשלמותו (כשהמים נוגעים בכל חלקי הכלי), ואם הטבילו פרקים פרקים מהני (מנחת יצחק, הליכות עולם).

שליחת ילד קטן להטביל כלים

אין לשלוח ילד קטן להטביל כלים, שכן פסק השו"ע "אין מאמינים קטן על טבילת כלים".

וי"א שדברי השו"ע דווקא על כלי מתכות שטבילתם מדאורייתא, אולם בכלי זכוכית שטבילתם מדרבנן, נאמן הקטן ואפשר לשולחו (הליכ"ע). ודעת הבן איש חי שאף בכלי זכוכית אין נאמנות לקטן.

יש שנתנו עצה לשלוח כלי ע"י קטן, ולצוותו שיתן לגדול להטביל, וע"ז כ' הגר"ח קנייבסקי שליט"א שאם הקטן בר דעת מותר. (הובא בקובץ זהר חלק יז'). ויש חולקים שלא יועיל משום שלא יהא נאמן שאכן עשה כך, אא"כ יברר אצל הגדול שאכן הטביל (חיי הלוי, מנחת פרי).

נער בר מצוה שהוא בן י"ג שנה ויום אחד אבל לא נתמלא זקנו, י"א שלגבי כלי מתכות שחיוב טבילתם הוא מדאורייתא דינו כקטן, ולא יטביל עד שיתמלא זקנו (חיי הלוי, טבילת כלים).

וי"א שהרי הוא כגדול ממש, ונאמן גם על כלי מתכות, משום שחזקה שכבר גדול הוא (יביע אומר, ציץ אליעזר).

ובתשובות והנהגות כתב, להקל בשעת הדחק בנער בר מצוה חריף שעוד לא נתמלא זקנו.

קטן יכול להטביל אפילו כלי מתכות כשגדול עומד על ידו (רמ"א). ויברך עליהם.

נאמנות הקטן

קטן שאמר בפני אביו או אימו שהטביל את הכלים, י"א שאם אכן נראה כדבריו – יטביל הגדול שוב בלא ברכה (חלקת בנימין). וי"א שלא עלה אפילו בדיעבד ויטביל עם ברכה (דרכי תשובה).

הסרת מדבקה מהכלי לפני הטבילה

צריך להסיר חלודה ושאר דברים החוצצים בין המים לכלי לפני הטבילה (שו"ע).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

וכן תווית הדבוקה לכלי, צריך להסירה (מנחת שלמה, הליכות עולם, טבילת כלים). ואם אחר שניסה להסיר המדבקה נשאר שיירים ממנה ע"ג הכלי, אם הם מועטים שלא מקפיד עליהם בעת שימושו – אינו חוצץ. ואם מקפיד עליהם – חוצץ.

כלי קריסטל שיש עליהם תווית או מדבקה המציינת את יוקרתו של הכלי, ודרך בני אדם להתפאר באותם תוויות, אין צריך להסירם (שו"ת חיים הלוי בשם המנחת יצחק והגר"ש וואזנר). וכתב בהליכות עולם שגדול אחר החמיר בזה לכתחילה, וטוב להחמיר.

מפצח אגוזים

כלי לפיצוח אגוזים נחלקו בו האחרונים האם חייב בטבילה, י"א שמן הדין אינו צריך טבילה כיון שאינו נוגע באוכל, ואינו נועד אלא להסיר הקליפה, ומ"מ טוב שיטבילנו בלא ברכה (הליכ"ע). וי"א שכיון שהדרך הוא להביא את האגוזים לשולחן עם קליפתם, א"כ הקליפה נחשבת חלק מהמאכל והמפצח נחשב לכלי הסעודה, ועל צריך להטביל בלא ברכה (הגרש"ז אוירבעך).

כלים לתבלינים

מלחיה צריכה טבילה בברכה (כשרות הכלים), ויש מי שכתב שכלי לתבלינים שאינם נאכלים חיים אלא על ידי בישול – יטבילם בלא ברכה (כשרות השולחן).

  • להערות והארות ניתן לפנות: כאן