בפרשת השבוע, שלח, התורה מלמדת על מסירות נפשם של יהושע וכלב בשליחותם – "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל משֶׁה". חכמינו ז"ל במסכת סוטה (לה.) – וכך גם הובא מקצתו ברש"י – מפרשים שהסיתם בדברים: כאשר ראה כלב שיהושע רוצה לדבר ומשתיקים אותו בנזיפה באומרם "ריש קטיעא ימלל", אמר לעצמו – אם אדבר גם אותי ישתיקו. לכן אמר להם: וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם? השומעים חשבו שבא לדבר בגנותו, ומתוך שהיו בלבם טענות כלפי משה בעקבות דברי המרגלים – שתקו כדי לשמוע. ואז אמר: והלא הוא קרע לנו את הים, הוריד לנו את המן, הגיז לנו את השליו – וכו'.
הכינוי "ריש קטיעא" שנאמר ליהושע, נאמרו בו ביאורים שונים בדברי רבותינו הראשונים, רש"י פירש: "מי שראשו קטוע – שאין לו בנים ליטול חלק בארץ", משום שליהושע לא היו בנים (מגילה יד:). אולם בעל ה"ערוך" פירש: "לפי שמשה קראו יהושע – כלומר ראש שמו קטוע, לפי שיו"ד אות קטוע הוא", וראה בזה גם דברי המהרש"א.
הגאון רבי יעקב ריישר ז"ל בחיבורו עיון יעקב שם, ביקש להשוות בין שני הפירושים, וזו לשונו: "ואמרתי דהיא היא: שעל ידי שיו"ד קטוע – היא ראש שמו – מנקבה, דהיינו יו"ד משרה. וכיוון שהיה מסטרא דנוקבא לכך לא היו לו בנים, כמו שכתבו המפרשים לפי שניתן לו אות יו"ד משרה, שהייתה עקרה..."
ויסוד הדברים בגמרא במסכת סנהדרין (קז.) – "יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים, עד שבא יהושע והוספתי לו, שנאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע". [אם כי ראוי לציין שבירושלמי (סנהדרין פ"ב ה"ו) אין הדבר ברור – יעו"ש. וכן יש אומרים שמשה רבנו ע"ה לקח את היו"ד מתוך תיבת עני"ו, כמו שהובא לעיל מדברי ה"יהודי הקדוש" מפשיסחא וה"אוהב ישראל" מאפטא זצוק"ל. ורק אז נח היו"ד של "שרי" מזעפו.]
המהרש"א ז"ל שם כתב גם הוא כדברי בעל עיון יעקב, שזו הייתה הסיבה שליהושע לא היו בנים. אלא שהוא ביאר זאת בדרך אחרת: שם י"ה מחבר בין איש לאשה אם זכו, ואם לאו – סר שם י"ה מהם ונשאר "אש ואש". היו"ד – מן "איש" – ניתן לשרה בתור ה"א, שהיא אות מאשה, ואז זכתה לבן. והיו"ד – שמנע ממנה את הבן – כשניתן ליהושע, הוא לא זכה לבנים. יעו"ש.
מי קם ראשון בתחיית המתים?
דבר פלא מובא בספר הק' אוהב ישראל להרה"ק מאפטא זצוק"ל (בסוף הספר מיד אחר הליקוטים לפרשת וזאת הברכה)
"איתא במדרש שלעת תחיית המתים יקראו אותם על שמם, על פי אלפא ביתא – אברהם, בנימין... ועוד איתא שמי שיש בו מדת ענווה – יעמוד תחילה בתחיית המתים. ועל פי זה יבואר התרגום יהונתן: 'כד חמא משה ענוותנותיה – קרא להושע בר נון יהושע'.
פירוש: כי כשרצה לקרוא לו יהושע, אמר – פן יתרעם יהושע על כך, כי יאמר שגרמתי בזה שיתאחר לעמוד בתחיית המתים, כי בתחילה היה שמו מתחיל באות מ' – בה"א – ועתה ביו"ד. אולם כשראה בו מידת ענווה – נמצא שהוא יעמוד ראשון לתחייה. ואז קראו יהושע, והבן." עכ"ד.
0 תגובות