הרב דוד לייבל - נשיא אחוות תורה:
מלכות כל עולמים המלכת הבורא ביום הדין דורשת מאיתנו לשאת באחריות מוסרית כלפי העם, הארץ והעולם כולו
בעבודת ראש השנה אנו נוטים בדרך כלל להתמקד במצבנו האישי. אפשר להבין זאת, שהרי מרחב השליטה שלנו מוגבל ואנו מתמקדים במה שבידינו לשנות. אמנם בנוסח התפילה המיוחד שאנו מוסיפים בראש השנה אנו עוסקים במעגלים רחבים הרבה יותר. ראשית אנו מבקשים על המורמים מעם "ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברינה יגילו". מלבד התפילה על החסידים אנו מוסיפים גם בקשות הנוגעות לעם ישראל כולו. "ובכן תן כבוד ה' לעמך, תהילה ליראיך ופתחון פה למייחלים לך, שמחה לארצך וששון לעירך".
הבקשה על העם דורשת תודעה של חשיבה על הכלל, ומכאן שבראש השנה האדם אינו צריך לחשוב רק על מצבו שלו. עליו לשאול מהו מקומו בתוך עם ישראל ומהי אחריותו ביחס לציבור כולו. ומכאן עולה התביעה לבירור וחשבון. האם אנחנו דואגים מספיק לכלל או שאנו עסוקים רק במה שאנו מקבלים ונהנים ממנו. אין אדם קטן מדי מכדי להשפיע על סביבתו ועל הקהילה שלו.
איך לבקש סליחה על לשון הרע - בלי לפגוע בו שוב?
על חטא שחטאנו לפניך בשפיכת דמם של אנשי ציבור // עו"ד יוסי ויצמן
ואולם החלק המפתיע ביותר בתפילת שמונה עשרה הוא הדאגה לכלל העולם כולו. אנו מתפללים "ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים". בקשה זו מעוררת תמיהה רבה. מה לי ולשאר גויי העולם? האם קיים קשר כלשהו ביני לבינם? בדרך כלל איננו רואים את עצמנו בתור אזרחי העולם. כיצד אם כן ניתן לתפוס את המושג של עשיית "אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" יחד עם הגויים?
התשובה היא שהאדם נדרש לדאוג למציאות הזו ולפתח שייכות אמיתית לעולם. עשיית אגודה אחת עם אומות העולם פירושה הכרה באחריות המשותפת לקיומו התקין של העולם. התורה אינה מצווה על ניתוק מהאנושות אלא דורשת מאיתנו להיות סמל ומופת עד שיבואו כל הגויים אל הר בית ה' וילמדו מדרכיו.
נוסח התפילה מכוון אותנו בעל כרחנו לתביעה רוחנית רחבה יותר מאשר העיסוק במצבנו. בעניין זה אנו נדרשים לנהוג כמו אברהם אבינו, שהשיג את בוראו אך לא הסתפק בתיקונו שלו. הוא חינך את בניו ובני ביתו וגם את כל העולם כולו, כמו שהקב"ה מגדירו: 'אב המון גויים'.
העובדה שאברהם הוא אב המון גויים אינה מוחקת את הנבדלות של עם ישראל ביחס לעולם. אברהם אבינו עומד בעבר אחד של העולם מול כולם, ויחד עם זאת הוא נושא באחריות כלפי האנושות כולה. אברהם אבינו לא הסתגר באוהלו אלא פעל להפיץ את אמונת הייחוד ואת דרכי המוסר בקרב בני דורו. הוא שמר על נבדלותו ויחד עם זאת גילה חמלה ודאגה לגורלם של אנשי סדום הרשעים. בדומה לזה גם אנו איננו נדרשים לוותר על הנבדלות, אלא יחד איתה עלינו לזכור שלא נועדנו רק לתקן את עצמנו. כל משמעותה של הזהות הייחודית שלנו היא להשפיע החוצה, מהמעגל המשפחתי, דרך הקהילתי ועד לעולם כולו.
עניין זה הוא ממהותו של ראש השנה. בשונה מהמועדים שקשורים ליציאת מצרים, ראש השנה הוא חג לעולם כולו. כפי שאנו אומרים 'היום הרת עולם'. יש במבט הזה כדי לרומם את האדם ולהעניק לעבודת ראש השנה שלו גובה ורוחב. היא לוקחת את מעשה ההמלכה ומחילה אותו על כל העולם כולו, מתוך הבנה שמלכות השם אינה מסתיימת באדם היחיד ואף לא בעם ישראל אלא היא חובקת ומקיפה כל.
המאמר נכתב בתוך עלון אחוותא המופץ ברחבי הארץ.
• לקבלת העלון בקובץ PDF, שלחו הודעה בווצאפ:
• לקבלת העלון למייל:
• להפצה בבית הכנסת שלכם:
0 תגובות