הרב הראשי לישראל הגאון רבי קלמן בר פרסם מכתב הדרכה הלכתי-מעשי מיוחד לקראת ימי ראש השנה תשפ"ז, שיחול השנה כאשר היום הראשון חל בשבת קודש. במכתבו עומד הרה"ר על ההלכות והמנהגים המיוחדים הנוהגים בראש השנה החל בשבת, ומברך את עם ישראל בברכת כתיבה וחתימה טובה.
"ימי ראש השנה הם ימי הדין, שבהם נקבע גורלו של האדם והעולם לשנה הבאה", כותב הרב הראשי. "מעבודות היום המרכזיות היא תקיעת השופר, המעוררת לתשובה ומעלה את זכותם של ישראל לפני אביהם שבשמים. אולם בשנה זו, ביום הראשון, לא יישמע קול השופר מפני קדושת השבת".
הרב הראשי מתייחס לחשש המובא בגמרא: "חכמינו ז"ל אומרים: 'כל שנה שאין מריעין לה בתחילתה - מריעין לה בסופה' (ראש השנה דף ט"ז ע"ב). דברים אלו מעוררים חרדה: כיצד נזכה לשנה טובה כאשר לא תקענו בשופר בתחילתה?"
אולם הרה"ר מביא את דברי בעל הלכות גדולות, המובאים בתוספות, שאין הדברים אמורים בשנה שבה אין תוקעים מחמת קדושת השבת. במקום זאת, מציג הרב הראשי תפיסה מעמיקה יותר.
במכתבו מביא הרב הראשי את דברי בעל ה"ערוך לנר" זצ"ל בספרו מנחת עני, העומד על תופעה מופלאה: "לצד שנים קשות ביותר שבהן חל ראש השנה בשבת, ובכללן שנות חורבן בתי המקדש, מצינו גם שנים מן הטובות והנעלות ביותר שבהן חל ראש השנה בשבת - השנה שבה נתכפר חטא העגל, השנה שבה הוקם המשכן והשנה שבה נכנסו ישראל לארץ".
הרב הראשי מבאר: "כאשר השופר אינו משמש כסניגורם של ישראל, השבת עצמה נעשית סניגורית עליהם. אך זכות זו עומדת לנו רק כאשר אנו שומרים את קדושתה כראוי, שאם חלילה לא - עלולה היא להפוך מסניגור לקטגור".
"דברים אלו הם קריאה גדולה עבורנו", מדגיש הרה"ר. "בשנה שבה אין אנו יכולים להביא לפני הקב"ה את קול השופר, עלינו להביא לפניו את זכות השבת - להרבות בכבודה ובקדושתה ולשמור עליה מכל משמר, הן בחיינו הפרטיים והן במרחב הציבורי".
במכתבו פורט הרב הראשי את עיקרי ההלכות והמנהגים לפי סדר היום. בערב ראש השנה, מציין הרה"ר שאין תוקעין בשופר, שכיון שאומרים בתפילה "זכרון תרועה", הרי זה נחשב כתקיעה. נוהגים לטבול בערב ראש השנה מחצות היום ואילך, ומדליקים את הנרות קודם שקיעת החמה בברכת "להדליק נר של שבת ושל יום טוב".
בליל ראש השנה, מציין הרב הראשי שנוהגים לשורר זמירות שבת כגון "שלום עליכם" ו"אשת חיל". נוהגים לאכול את הסימנים בלילה הראשון של ראש השנה - תפוח מתוק בדבש, רוביא, כרתי, סלקא, תמר, קרא, רימון, וראש של כבש או דג. על כל סימן יאמר את ה"יהי רצון" המתאים לו.
בתפילות היום, מפרט הרה"ר שינויים בנוסח התפילה: אומרים "זכרון תרועה", "רצה במנוחתנו", ובברכת "מעין שבע" אומרים "המלך הקדוש". בתפילת מוסף, לאחר מלכויות, זכרונות ושופרות, אומרים "היום הרת עולם", ואין אומרים "ארשת שפתינו".
לעניין "אבינו מלכנו", מציין הרב הראשי שאין אומרים "אבינו מלכנו" משום שאין שואלים צרכים בשבת, אך יש שנוהגים לאומרו אף בשבת. נחלקו הפוסקים אם אומרים "צדקתך" בתפילת מנחה - מנהג האשכנזים שלא לאומרו.
הרב הראשי מדגיש שאסור לטלטל שופר בשבת, משום שהוא כלי שמלאכתו לאיסור. אולם מותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו, כגון לשאוב בו מים, אם כי בזמננו נחלקו הפוסקים בנדון.
תקיעת שופר: אין תוקעים בשופר, מגזירת חכמים שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד תקיעת שופר, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. (שו"ע סימן תקפ"ח סעיף ה'; מ"ב שם ס"ק י"ג). טלטול שופר: אסור לטלטל שופר בשבת, משום שהוא כלי שמלאכתו לאיסור. אולם מותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו, כגון לשאוב בו מים. בזמננו, שאין רגילות להשתמש בשופר לשאוב בו מים, נחלקו הפוסקים אם מותר לטלטלו לצרכים אלו. (רמ"א סימן תקפ"ח סעיף ה'; מ"ב שם ס"ק י"ד-ט"ו; שעה"צ שם ס"ק כ"ז; שמירת שבת כהלכתה פרק כ"ח הערה פ')
מנהגי היום - אמירת תהילים: יש נוהגים לגמור את כל ספר תהילים בראש השנה, וכן היה מנהגם של רבים מגדולי ישראל זצ"ל לנצל כל רגע פנוי לאמירת תהילים. (משנ"ב סימן תקפ"ג סוף ס"ק ט'; וראה קונטרס אני לדודי עמ' קי"ח, עובדות והנהגות ח"א עמ' רכ"ב). שינה בראש השנה: נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה עד חצות היום. לאחר חצות יש המקילים לישון, ובפרט כשהשינה נצרכת כדי שיוכל ללמוד ולהתפלל כראוי. בכל עניין יש להימנע מהליכה בטלה, וראוי לנצל את היום לתורה ולתפילה.
נחלקו הפוסקים אם יש להקפיד לקום קודם עלות השחר, ויש המקילים בשינה הנמשכת משינת הלילה. (רמ"א סימן תקפ"ג סעיף ב'; משנ"ב שם ס"ק ט' ושער הציון ס"ק י'; חיי אדם כלל קל"ט סעיף ו'; בן איש חי שנה ראשונה פרשת נצבים אות י"א; כף החיים סימן תקפ"ג ס"ק ל"ט, הליכות שלמה פרק א' סעיפים כ"ג - כ"ד)
זמן סעודה שלישית: מצווה להימנע מלקבוע סעודה בערב יום טוב מתשע שעות ולמעלה, כדי שיאכל סעודת יום טוב לתיאבון. זמן זה הוא כחצי שעה קודם זמן מנחה קטנה. לכן, כאשר ערב יום טוב חל בשבת, יש להקדים את סעודה שלישית קודם זמן זה.
אם לא הספיק, לא יבטל את הסעודה, אלא ימעט באכילתו ויאכל רק מעט פת, כדי שיוכל לאכול בלילה לתיאבון. (רמ"א סימן תקכ"ט סעיף א'; מ"ב שם ס"ק ה'–ח'; ביאור הלכה שם ד"ה ממנחה ולמעלה; שעה"צ שם ס"ק ט' - י'). שכח לומר "רצה" בברכת המזון: אם שכח לומר "רצה" בברכת המזון, חוזר ומברך. (מטה אפרים סימן תקפ"ג סעיף ד').
אמירת "תשליך": לאחר תפילת מנחה ולפני שקיעת החמה, הולכים לנהר או למקום שיש בו מים ואומרים את ה"תשליך". השנה אומרים את ה"תשליך" ביום השני, מחשש לטלטול חפצים למקום אמירתו. ויש שכתבו שיש לאומרו ביום הראשון, במקום שאין בו חשש טלטול. (רמ"א סימן תקפ"ג סעיף ב'; מ"ב שם ס"ק ח'; בן איש חי פרשת נצבים אות י"ב; כף החיים שם ס"ק ל"א; שו"ת יחווה דעת חלק א' סימן נ"ו).
מוצאי שבת והיום השני הכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני: אסור להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני. ההכנות ייעשו רק לאחר צאת הכוכבים, לאחר אמירת "ותודיענו" או "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". לפיכך, אין להוציא מאכלים מההקפאה, להכניס משקאות למקרר, לערוך את השולחן או לסדר את הבית לצורך הלילה השני. אם הדבר מפריע לשימוש בבית ביום טוב ראשון, מותר לסדרו לצורך יום טוב ראשון. (שו"ע תק"ג ס"א; מ"ב שם סק"א; ביה"ל שם ד"ה ביו"ט; רמ"א תרס"ז ס"א; מ"ב שם סק"ה).
הדלקת נרות: בלילה השני מדליקים את נרות יום טוב לאחר צאת הכוכבים, מאש הדולקת מערב יום טוב, ומברכים: "להדליק נר של יום טוב". יש שנהגו לברך גם "שהחיינו" בשעת ההדלקה; הנוהגות כן, טוב שיתלבשו בבגד חדש או יניחו לפניהן פרי חדש. (שו"ע סימן רס"ג סעיף ה'; משנה ברורה שם ס"ק כ"ג-כ"ד; משנה ברורה סימן ת"ר ס"ק ד').
"ותודיענו": בתפילת ערבית אומרים "ותודיענו". ואף שבנוסח הברכה אומרים "וחגיגת הרגל", וראש השנה אינו רגל, זהו נוסח ואין לשנותו. אם שכח לאומרו ונזכר אחר שסיים את הברכה, אינו חוזר. (שו"ע סימן תקצ"ט סעיף א'; מ"ב שם ס"ק ב'). תפילה מתוך הסידור: המנהג להתפלל מתוך הסידור אף שעדיין לא בירכו "בורא מאורי האש", כיון שאין זו הנאה גמורה מאור הנר, מאחר שהברכה שגורה בפיו. (מ"ב סימן תקצ"ט ס"ק א').
קידוש והבדלה - "יקנה"ז": עושים קידוש והבדלה בסדר "יקנה"ז": תחילה מברכים על היין ועל הקידוש, לאחר מכן "בורא מאורי האש", אחר כך ברכת ההבדלה, ולבסוף "שהחיינו". אין מברכים על הבשמים במוצאי שבת שחל בו יום טוב. (שו"ע סימן תע"ג סעיף א'; משנה ברורה שם ס"ק א'-ג'). ברכת "שהחיינו" בתקיעות ביום השני: מברכים "שהחיינו" על תקיעת שופר, אף לנוהגים בכל שנה שלא לברך אלא ביום הראשון.
בסיום מכתבו מברך הרב הראשי: "ונזכה בעזרת ה' כי זכות השבת תעמוד לימיננו ביום הדין ותהא לנו למליצת יושר, ונכתב ונחתם כולנו לשנה טובה ומתוקה, לשנת חיים, ברכה, שלום וישועה, אמן ואמן".
0 תגובות