
התופעה ששברה את חומות המגזר
בשנה האחרונה, דומה שקשה לגלוש ברשתות החברתיות מבלי להיתקל בפניו המאירות של הרב רפאל רובין. סרטוניו, המשלבים עומק פסיכולוגי, יהדות מאירת פנים ואהבת אדם חסרת גבולות, חוצים מגזרים, גילאים והשקפות. כשאלי גוטהלף אירח אותו באולפן הפודקאסט "כיכר FM" מבית "כיכר השבת", ההתרגשות באוויר הייתה מוחשית. גוטהלף, שהודה כי הוא שואב חיזוק וצמא לתכנים הללו, ביקש להבין מיהו האדם שעומד מאחורי התורה העוטפת הזו.
הרב רובין, בענווה האופיינית לו, מיהר לצנן את ההתלהבות סביב ה"פריצה" הפתאומית שלו. עבורו, זהו רק המשך טבעי לעשייה של למעלה משלושה עשורים. כבר מגיל 19 הוא מלמד נוער, פעילות שהתרחבה עם השנים לכוללים, מדרשה לבנות בראשות רעייתו, ופעילות ארצית חוצת מגזרים, כולל כנס תשעה באב שהפך למסורת עם אלפי משתתפים. "אנחנו רואים היום את החברה שלנו משוסעת לגזרים", הוא מסביר לגוטהלף את הדחף לצאת החוצה, "אנחנו כבר לא קוראים בשמות, אנחנו מקטלגים מיד לפי השקפות ודעות פוליטיות. זה משהו שמאוד הציק לי".
יתמות, שכונת פשע ואמא לביאה: השנים המעצבות בנתניה
כדי להבין את המנוע הרגשי של הרב רובין, גוטהלף צולל אל ימי ילדותו. התמונה שמצטיירת רחוקה שנות אור מהנוחות המוכרת כיום. שנת תשל"ח (1978), שכונה לא פשוטה בנתניה, שהוגדרה אז כעיר פשע. בתוך מציאות זו, משפחתו של הרב רובין הייתה המשפחה הדתית היחידה בבניינים שסביבם.
אך הטרגדיה הכתה מוקדם. כשהרב רובין היה בן חמישה חודשים בלבד, אביו נפטר בגיל 40, והותיר את אמו, בת 36, אלמנה עם חמישה יתומים. גוטהלף שואל בהשתאות כיצד גדלים ללא אב, ותשובתו של הרב רובין חושפת את דמותה המיתולוגית של אמו: "תלוי מי האמא. בגלל הדחף שלה למלא את חלל האב, יצא שגדלתי עם ארבע אימהות ושלושה אבות – שתי לוחות הברית ואחד אלוקינו".
האמא, שזכתה בתואר עובדת מצטיינת של מדינת ישראל בשיקום נוער מהציבור הכללי, גידלה לא רק את חמשת ילדיה אלא אלפי בני נוער. הבית היה "ספרדי של פעם", כזה שבו הסבתא מחבקת בחורי ישיבות ומארחת חיילים באותה נשימה. בחודש אלול, עוד כילד קטן, אמו לא ויתרה לו ולקחה אותו לסליחות בארבע לפנות בוקר, מרדימה אותו בלילות עם אגדות הש"ס. "מבחינתי גדלתי במקום מושלם", הוא מסכם.
מהגיטרה והציפורים ועד למיקרופון הרועד
באחד הרגעים המפתיעים בריאיון עם גוטהלף, הרב רובין מנפץ את המיתוס סביב הכריזמה הטבעית שלו. כילד, הוא היה יצירתי, חברותי, ניגן בגיטרה מכיתה ד' ואפילו פיתח תחביב יוצא דופן – חקר ציפורים (צפרות), בקיא בכל ציפורי אירופה והמזרח התיכון. אך לצד זאת, הוא סבל מחוסר ביטחון תהומי.
"מה שאתה רואה היום זה ההפך מהאישיות שלי", חושף הרב רובין ב'כיכר FM'. "הייתי מנגן בגיטרה, ואם הייתי מנגן בפני ארבעה אנשים – היד שלי הייתה רועדת. אפילו לקום להביא ספר באמצע שיעור בכולל לא היה לי אומץ".
נקודת המפנה הגיעה בגיל 19, כשרבו, הרב משה בן משה, ביקש ממנו להחליף אותו בשיעור מול 150 איש. "החזקתי את המיקרופון בשתי ידיים, היד שלי רעדה, לא יכולתי לשתות כל השיעור", הוא נזכר. המצב הזה נמשך קרוב לשנתיים – הפחד מלדבר מול קהל. אלי גוטהלף תוהה כיצד מתגברים על מחסום אימתני כזה. "ההרגל הוא טבע שני", מסביר הרב רובין. "כשהאדם מפסיק להגדיר את המגבלות שלו, זה היום שבו הוא מתחיל לממש את היכולות שלו".
הדור הרדום: פומו, פרויד והבריחה מאזור הנוחות
השיחה מקבלת תפנית פילוסופית-פסיכולוגית מרתקת, כאשר גוטהלף והרב רובין מנתחים את תחלואי הדור הנוכחי. גוטהלף משתף במחשבה שלעתים קל יותר לחיות חיים של כישלון מאשר חיים של הצלחה, משום שהכישלון הוא אזור נוחות פשוט שלא דורש תחזוקה.
הרב רובין מסכים ומנתח את החרדות המודרניות כמו FOMO (הפחד להחמיץ) ו-FOJI (הפחד מלהיכנס לרשתות ולגלות חוסר אהדה). הוא מחבר בווירטואוזיות בין הפסיכואנליזה של פרויד לחכמתו של רבי ישראל מסלנטר, ומסביר כיצד מנגנוני הגנה כמו הדחקה אולי שומרים על הנפש בטווח הקצר, אך הרסניים בטווח הארוך.
"אזור הנוחות הוא אולי כישלון, אבל מה שהכישלון מייצר הוא אנטי-חיים, ובמילים פשוטות: מוות", מצהיר הרב רובין באמירה מטלטלת, ומתייחס בכאב לתופעת ההתאבדויות בקרב בני נוער כתוצאה משיימינג.
כאן מתפתח דיון סוער סביב המושג "ייאוש". האם ייאוש הוא בחירה או רגש שנוחת עלינו? הרב רובין מביא את דבריו של הרב דוד ברונר זצ"ל וממחיש באמצעות משל: אדם שאיבד ספר זול באוטובוס יתייאש מהר, אך מי שאיבד שעון "רולקס" יוקרתי יהפוך את העולם ולא יתייאש. גוטהלף משתף שזכה לקיים מצוות השבת אבדה על שעון רולקס, והרב רובין מחדד את המסר: "ייאוש פירושו שההשקעה שלי לא שווה את המוצר. היום, ערך החיים הפך לנמוך ושטחי. אנחנו חיים בחלון ראווה וירטואלי... כשאדם מוכר את המהות שלו למען ההגדרה החברתית, אין לו חיים, ולכן קל לו להתייאש מהם".
"אלוקים הוא לא מלצר של עצלנים": זוגיות בעידן האינסטנט
הריאיון גולש לאחת הסוגיות הבוערות ביותר בדורנו: משבר הזוגיות. גוטהלף משתף בשיחה אישית עם דודתו מארצות הברית, שסיפרה לו על כיתה של בנות 20 שבה יש כבר חמש גרושות. הוא תוהה האם בדורות הקודמים הנישואין החזיקו מעמד רק בגלל חוסר ברירה, או שמא הציפיות היו נמוכות ופשוטות יותר.
הרב רובין מציע נקודת מבט מרתקת: "תפיסת המיקרוגל". פעם, הכנת סיר אוכל לקחה שעות, קפה בושלו על הפינג'אן, והאדם תרגל סבלנות יומיומית. היום, הכל מהיר – מהמיקרוגל ועד קפסולות הקפה. "האינסטנט הזה גרם לנו להבין שגם זוגיות ואהבה נקנות באינסטנט", הוא מאבחן. "ביום שאחרי החתונה, אנחנו מגלים שבת או בן הזוג לא תואמים את הקלסטרון שבנינו בתודעה, ואנחנו מנסים להתאים את המציאות אלינו, במקום להתאים את עצמנו למציאות".
גוטהלף מקשה: "אם זה דורש תמיד עבודה, אז למה דווקא איתה? הרי אני יכול לעבוד עם כל אחת". הרב רובין משיב בנימת תוכחה אוהבת ומזכיר כי אסור לזרוק את האחריות על שמיים. "אלוקים הוא לא מלצר של עצלנים", הוא פוסק. "הוא ברא לך שכל וכלים. אהבה נמשלה לאש – אם לא תזרוק פנימה קרשים וחומרי בעירה כל הזמן, היא תתכלה. אני רואה זוגות בני 25 שנראים חסרי חיות, וזוגות בני 70 שיוצאים לקפה עם לבבות בעיניים. זוגיות צריכה שימור".
"עדיף ילד חילוני ושמח": הדיון החינוכי
אחד מרגעי השיא בפודקאסט התרחש כאשר גוטהלף שיתף בוויכוח שהיה לו עם חבר על רקע חיפוש מסגרת חינוכית לבתו. גוטהלף הציג עמדה נועזת: "אני מעדיף שיהיה לי ילד חילוני שמח, מאשר ילד תלמיד חכם מדוכא".
הרב רובין לא נבהל מהאמירה אך דייק אותה בעומק רב: "ילד חילוני שמח, כלפי התפיסה היהודית, זה כמו נהג רכבת שיצא מהמסילות. הוא שמח, אבל הרכבת לא מתקדמת ליעד שלה, ובסוף הדיכאון יגיע כי התמונות בצדדים לא משתנות. השאיפה היא תלמיד חכם שחי את התכלית שלו בשמחה". עם זאת, הרב רובין הסכים לחלוטין עם האחריות ההורית שגוטהלף הציף. הוא שולף דוגמה עוצמתית: אם יש מבצע על נעליים ב-1,500 שקלים, הדבר הראשון שתבדוק הוא אם זה במידה שלך. "הורים מצפים מהילדים שיהיו ההמשך של הפנטזיות שלהם", הוא מתריע. "שים את הילד במקום שבו יהיה לו טוב. כפי שאמר הרב שך – העיקר ללמוד בכיף".
טבעונות, נוער נושר והאולם על שם עמנואל מורנו הי"ד
בריאיון עם גוטהלף נחשפים גם צדדים אישיים ויוצאי דופן בחייו של הרב. מתברר שמשך שנים רבות הוא היה טבעוני לחלוטין מתוך רחמים עצומים על בעלי חיים. "הייתי מאכיל חתולים וכלבים. זה כאב לי", הוא משתף על ילדותו בנתניה, ומודה בחיוך שלהיות טבעוני בעדה הטריפוליטאית היה בבחינת "סכנת חיים". רק בעקבות נישואיו לאשתו, חזר לאכול בהדרגה בשר טחון, אך עד היום הוא אינו מסוגל לאכול דג או עוף בצורתם הטבעית.
האהבה הזו לכל נברא מתורגמת לעשייה חוצת גבולות. הרב מספר על הקשר המיוחד שרקם עם משפחתו של גיבור ישראל עמנואל מורנו ז"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה. כמי שנושא עמו צלקות נפשיות עמוקות מאותה מלחמה ("לא הייתי מסוגל לשמוע מסוק"), הוא החליט לקרוא לאולם הנוער הענק בקומפלקס שלו על שמו של עמנואל, מבלי לבקש תמורה מהמשפחה. "אתם נתתם את הבן שלכם, זה המינימום שאני יכול לעשות", אמר להוריו.
והנוער? הוא זורם בעורקיו. הרב רובין חושף כיצד אימץ קבוצה של "נוער נושר", צעירים שהתפרקו והגיעו לסמים ואלכוהול בגינות בשבתות. במקום לצעוק עליהם, הוא החל להעביר להם "פינה של 5 דקות" בחצות הליל בלילות שבת – 3 דקות בדיחות, 2 דקות מסר לחיים, ללא כל כפייה דתית. הגישה המכילה הזו הובילה אותם לכנס תשעה באב ההמוני, ולבסוף – לחתן אותם תחת חופה וקידושין, שומרי שבת ומצוות. "לא השתמשתי בשום כלי", הוא מגלה את סודו, "חוץ מפסוק אחד: תאהב אותם".
האברך שהפך למהנדס מכונות: סודו של לימוד התורה
לצד העשייה הציבורית, הקהילות, הזומים לבתי הכלא והמפגשים האקראיים המרגשים עם מלצריות ערביות בטבריה או קיבוצניק ב'אבו קיאק' שעוקבים אחריו ברשת – הרב רובין נותר בראש ובראשונה איש תורה.
בצעירותו, תוך כדי לימודים אינטנסיביים לתואר בהנדסת מכונות (עתודה), הוא היה חוזר הביתה ולומד גמרא והלכה משעה חמש בערב ועד חצות הליל, לבדו, מול הספרים. גוטהלף שואל האם הפך ל"עוף מוזר" בנוף, והרב מודה שכן, אך הטעם של לימוד התורה היה חזק מכל דבר אחר.
"עד היום, הימים המאושרים בחיי הם הימים שבהם אני לומד מבוקר עד לילה, נופל על המיטה אפס כוחות ואומר: 'וואו'", הוא משתף בעיניים נוצצות. כשהוא נשאל מה הדרגה הגבוהה ביותר ביהדות, הוא עונה ללא היסוס: "אברך. אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".
כתר למלך: המסר המרגש לראש השנה
לקראת סיום הפודקאסט ב"כיכר FM", גוטהלף, שנאלץ לסיים את השיחה הקולחת מפאת אילוצי הזמן אך מבטיח לארח את הרב לפודקאסט של שלוש שעות בפעם הבאה, מבקש מסר מיוחד לראש השנה.
הרב רובין, באנלוגיה שחותכת את הלב, מדייק את מהות הימים הנוראים: מדוע אנחנו ממליכים את ה'? הרי אם חיות היער ימליכו את הנשר, זה לא יעבוד כי הוא עוף. הדרך היחידה שבה אנו יכולים להמליך את בורא עולם, היא משום שאנחנו בניו – חלק אלוק ממעל.
"תאר לעצמך שאתה עומד מול שופט בבית משפט, ופתאום נכנס עם עוגה ובלונים וחוגג לו יום הולדת. זה ביזיון! אבל אם השופט יורד ומחבק אותך? כולם מבינים מיד שהוא אבא שלך", מסביר הרב רובין בלהט. "זו כל העבודה של הימים האלה. כשאני מתעלם מזה שזה משפט ועוסק רק בלהמליך אותו, אני הופך אותו מ'מלכנו' ל'אבינו'. וכשאני הבן הבלעדי, אלוקים עובר מכיסא דין לכיסא רחמים".
בריאיון שנע בין צחוק לדמע, בין הגינות הציבוריות בנתניה לאולפני כיכר השבת, הוכיח הרב רפאל רובין מדוע הוא הרבה יותר מ"תופעת רשת". הוא קול שמבקש להחזיר אותנו לשפיות, לאהבת אדם, ולחיבור פנימי ועמוק לאלוקים ולעצמנו.







0 תגובות