על ברית חדשה בין הקב״ה לעם ישראל, על ערבות הדדית, על מעשה עכן בן זרח ומדוע מתוודים בלשון רבים.
1:
״אתם נצבים היום כלכם לפני ה׳ אלקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחטב עציך עד שואב מימיך, לעברך בברית ה׳ אלוקיך ובאלתו אשר ה׳ אלוקיך כרת עמך היום״.
נשאלת השאלה, ״לעברך בברית ה׳ אלוקיך..״, על איזה ברית מדברת התורה? היכן מוזכרת ברית זו?
חז״ל ובינהם ה״כלי יקר״ וה״אור החיים״ הקדוש מסבירים שמדובר פה על ברית חדשה, ברית שעומדת להיות עוד מעט כשיעברו את הירדן לארץ ישראל, ברית ה״ערבות ההדדית״.
עד עכשיו נידונו עם ישראל כל אחד על חטאי עצמו בלבד.
מי שחטא, חטא לעצמו, ומי שזכה, זכה לעצמו.
היחיד לא קיבל עונש על מעשיהם של אחרים, אך גם לא קיבל זכויות על מעשים טובים של אחרים.
דוגמא לזה מצאנו אצל ״קרח״ כשפנה משה רבנו אל הקב״ה ואמר לו: ״האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף״?
טענת משה היתה נכונה כיון שאז היתה ההנהגה של ״איש בחטאו יענש״ ואין אחד נענש על חטאו של חברו ואכן רק קורח ועדתו נענשו.
ראה הקב״ה שהנהגה זו לא עבדה טוב על ישראל, כיון שלאף אחד לא היה אכפת כשהאחר חטא.
כשפלוני היה רואה את חברו או את שכנו חוטא, לא עלתה בליבו המחשבה להתערב ולהוכיח את חברו כיון שמעשיו הם עניינו הפרטי.
לאחר שאת הברית הקודמת במתן תורה חיללו במעשה העגל, החליט הקב״ה לעשות עם ישראל מייד בהכנסם לארץ, ברית חדשה שמבוססת על ערבות הדדית.
לא עוד כל אחד לעצמו אלא כולנו ערבים זה לזה.
כשאחד עושה מעשה טוב, כל עם ישראל נהנה מזה.
מצד שני כשאחד חוטא, כל ישראל נענשים בגלל מעשהו של היחיד.
היכן היתה תחילתה של ברית זו?
בחלוקת עם ישראל חציו ל״הר גריזים״ וחציו ל״הר עיבל״, כשהלויים עומדים באמצע, בין שני ההרים, בהכריזם על מי הוא ״ברוך״ ומי הוא ה״ארור״.
2:
מצב חדש זה עודד את עם ישראל לקחת אחריות גם על מעשיו של השני.
משל למה הדבר דומה, לראובן שחתם ערבות כספית לשמעון.
יום אחד ראה ראובן את שמעון מבזבז את הכסף ללא צורך, את הכסף שראובן חתום עליו כערב, כסף שאם יאבד לשמעון, יצטרך ראובן להשיבו במקומו.
מה עשה ראובן, הוכיח את שמעון על בזבזנותו ולא נתן לא להמשיך כיוון שיודע ראובן שכל שקל שיבזבז שמעון, ירד בסופו של דבר מראובן, וכשמצילו, מציל בעצם את עצמו, כי זוהי בדיוק אחריותו של הערב.
כך היא הנהגה חדשה זו כעת בעם ישראל.
כשאדם רואה את חברו חוטא, כבר לא ירצה לעצום עין ולהתעלם כיון שחטא זה קשור ישירות גם אליו בדיוק כאותו ערב כספית לחברו.
יכול הוא להתעלם אך חטא זה ירד מ״משכורתו״ השנתית גם שלו.
3:
המקור הראשון שמוזכר בו ״ערבות הדדית״, היה במקרה של עכן בן זרח בימי יהושע בן נון לאחר כיבוש יריחו.
לאחר שיהושע כבש אותה בצורה רוחנית על ידי שבע הקפות, תפילות מיוחדות ותקיעות שופר, החרים את רכושה ואסר לגעת אפילו בחלק קטן מהרכוש של כיבוש יריחו.
זמן קצר לאחר הכיבוש פונה הקב״ה ליהושע ומודיע לו שחטא עם ישראל ברכוש המוחרם.
יהושע שלא שמע ולא ידע על מישהו שנגע ברכוש המוחרם ביקש מהקב״ה לדעת מי הוא החוטא.
הקב״ה שאין נסתר ממנו מסרב ״להלשין״ ומצווה על יהושע להפיל גורלות עד שימצא מי הוא האחד שחטא.
ואכן כך עשה, בתחילה הפיל גורל כדי לדעת מאיזה שבט נמצא החוטא.
לאחר שנפל הפור על שבט יהודה, עשה יהושע שוב גורל כדי לדעת באיזו משפחה נמצא העבריין, עוד גורל כדי לדעת מי מהמשפחה הוא זה שחטא.
על מי נפל הגורל? על עכן בן זרח.
הנה רואים שאיש אחד חטא, ועל מי כועס הקב״ה, על כלל ישראל.
לא רק במלחמה זו של יריחו חטא עכן וגנב לעצמו חלק מהרכוש המוחרם, כך גם עשה במלחמת גוג, במלחמת סיחון ושאר מלחמות שהיו קודם כניסת עם ישראל לארץ ישראל.
אם כן מדוע רק פה אחרי כיבוש יריחו בא הקב״ה בטענות לכלל ישראל, מה עם שאר המלחמות הקודמות?
אלא שעד כניסת ישראל לארץ, לא נהגה הנהגה זו של ״ערבות הדדית״.
עכן בן זרח אכן חטא וחזר וחטא על ידי שלקח לעצמו רכוש מוחרם שאסור לגעת בו, אך מעשיו אלו היו קשורים לעצמו בלבד ולא קשורים לכלל ישראל.
אך לאחר שנכנסו עם ישראל לארץ, השתנו הכללים ואותו מעשה של עכן, נהיה עכשיו נחלת הכלל.
חטא של האחד משפיע על כולם.
4:
שאל ר׳ חיים ויטל ז״ל את מורו ורבו האר״י ז״ל, מדוע נוהגים להתוודות ב״לשון רבים״ - ״אשמנו בגדנו גזלנו..״, מדוע לא בלשון יחיד ״אשמתי בגדתי גזלתי..״?
ענה לו האר״י ז״ל, שעם ישראל ככלל נחשבים כגוף אחד וכל אחד ואחד כיחיד, נחשב כאחד האיברים מאותו הגוף.
לא יעזור שנתוודה על עצמנו, כי עדיין נשאר חייבים על חטאיו של חברנו.
לכן חייבים להתוודות בלשון רבים.
לפי זה אפשר להבין, איך יכול להיות שצדיקי הדור מתוודים על דברים שלכאורה אין סיכוי שעשו?
איך יכול להיות שכל איש מישראל חטא בכל רשימת ה״על חטא שחטאנו..״?
ועוד, איך כל איש מישראל אומר ״על חטאים שאנו חייבים עליהם סקילה, שריפה, הרג וחנק״?
היכול להיות שכל אחד מעם ישראל התחייב על דברים אלו?
אלא חייבים לומר שאנו נמצאים בערבות הדדית
וכל אחד מישראל צריך להתוודות על חטאיו של כלל ישראל.
כשאחד חלילה חילל שבת בפרהסיה או עבד עבודה זרה והתחייב עונש, על כל ישראל לבקש סליחה כאיש אחד בלב אחד.
הרב אלישיב זכר צדיק לברכה הסביר לפי דברים אלו עוד עניין.
הכהן הגדול מתוודה לפני כל עניין, קודם כל על עצמו, אח״כ על בני ביתו ורק אז על שאר עם ישראל
לכאורה, מדוע לא מספיק לו להתוודות פעם אחת על עצמו, מדוע הוא חוזר על זה שוב ושוב ככתוב: ״וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל״.
וכך הסביר הרב אלישיב זצ״ל.
הכהן הגדול יודע שאם מישהו מבני ביתו חטא, זוהי אשמתו, כנראה שהיה פגם כל שהוא בחינוך שלו.
כנראה שלא העביר מספיק ״יידישקייט״ לבני ביתו, כנראה שהעלים עין ולא מחה כשהיה צריך.
עוד מבין הכהן הגדול, שאם חטאו אנשי עירו, כנראה הושפעו ממשפחתו שלו, עליהם היתה מוטלת החובה ללמד את אנשי העיר כיצד להתנהג.
הכהן הגדול ומשפחתו אמורים לשמש כמופת ודוגמא לכל האזור, ואם נמצא פגם כלשהוא באנשי העיר, עליו לקחת אחריות.
לכן מבין הכהן הגדול שעל כל חטא וחטא שהוא בא להתוודות, ראוי קודם כל שיתוודה ויקח אחריות אישית, לאחר מכן יקח אחריות על בני משפחתו ולאחר מכן על כלל ישראל.
בברכת שבת שלום לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי
0 תגובות