פרשיות "ניצבים-וילך" נקראות תמיד בשבת שלפני ראש השנה, כהכנה ליום הדין לכל באי עולם. הפרשה פותחת בפסוק: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...".
בעמדנו לפני יום הדין, כולנו שווים בעיני אלוקים. אין היררכיה של מועדפים ומורמים לעומת חלשים ופשוטים; ראשי העם והזקנים אינם חשובים יותר מחוטבי העצים ושואבי המים. משה רבנו כורת כאן ברית של ערבות הדדית ומעביר מסר חד-משמעי: אם תתייצבו כולכם כאיש אחד, אף אומה לא תוכל לשלוט בכם. הערבות הזו היא הסיפור שלנו כעם, והיא מקור הכוח האמיתי שלנו.
הרמב"ם כותב בספרו 'היד החזקה' שעל האדם לראות תמיד את העולם במצב מאוזן – כזה שבו הכפות שקולות בין זכויות לעוונות, וכל מעשה נוסף יכול להכריע את הכף לכאן או לכאן. המשמעות היא עצומה: מעשה אי לכאורה פרטי וקטן יכול להטות את המאזניים של העולם כולו לטובה, וחלילה גם להיפך.
לעתים נדמה לנו שאין לנו הכוחות להזיז את גלגלי הענק המנהלים את חיינו. אך האמת היא שגורלנו נתון בידינו. כל מעשה קטן טומן בחובו כוח אדיר להשפיע, לשנות, ולהכריע גורלות.
0 תגובות