בימים אלו, כשתלמידי כיתות א' עשו את צעדיהם הראשונים והנרגשים בבית הספר, עמדתי מולם והבטתי בעיניהם. ראיתי שם ציפייה דרוכה, פרפרים בבטן, מעט חשש – והמון הכנות: תיקים חדשים, קלמרים נוצצים ושבועות ארוכים של דיבורים בבית על "איך זה יהיה" .
כשדיברתי איתם, אמרתי להם משהו שלצערי לא אמרו לי מספיק כשאני הייתי בגילם: אל תיבהלו מהיום הראשון.
והסברתי: אם בסוף היום הראשון לא מצאתם מיד את החבר הכי טוב – זה בסדר גמור. אם לא הספקתם להגיד למורה את הדבר החשוב שכל כך רציתם לומר – לא קרה כלום. ואפילו אם הרגשתם שלא הבנתם את הכל והעולם החדש הזה מעט מבלבל – זה טבעי לחלוטין.
כי הנה הסוד הגדול: אין מה לדאוג. אחרי כל יום ראשון – מגיע יום שני. האפשרויות לא נסגרו, הן רק נפתחו.
"יצטרכו להוציא אותנו בכוח"; המחבלים קיימו עצרת תפילה בקבר הרב מפוניבז׳
•
הרעיון נכון לא רק לילד בן שש שעולה לכיתה א' – הוא אמת לכל תחנה במסע החיים . אנו נוטים להעמיס על התחלות הר של ציפיות. כשאנחנו נכנסים לתפקיד חדש, עוברים לבית חדש, מתחילים פרויקט או זוגיות, אנחנו מצפים שכל חתיכות הפאזל יתחברו מיד. וכשזה לא קורה על היום הראשון, אנחנו נבהלים או מתאכזבים. אבל התחלות, עם כל חשיבותן, הן רק יריית הפתיחה. ההמשך חשוב לא פחות, ואולי אף יותר.
אנחנו נמצאים כעת בשבוע האחרון של השנה, רגע לפני ראש השנה. פרשת השבוע שלנו, "ניצבים", פותחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם". שלוש המילים הללו מקיפות את המכלול כולו: אדם, מקום וזמן.
כידוע, לכל פסוק ולכל רעיון בתורה יש "שבעים פנים" – אפשר להתבונן בהם מזוויות שונות וללמוד מהם . הזווית שאני בוחר לקחת מכאן מתחברת למסר של רבי נחמן מברסלב. הוא כותב: "זֶה כְּלָל גָּדוֹל... שֶׁלּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם... כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי".
העומק של הדברים הוא שכל יום – וכל שעה – הם למעשה "היום הראשון". אם הימים הראשונים בלימודים, בעבודה או בפרויקט חדש לא הלכו כפי שקיווינו, היום שבא אחריהם הוא לא רק המשך, אלא התחלה חדשה לגמרי בזכות עצמה.
•
מבלי המבט הזה, קל מאוד להרים ידיים. כשהבוקר לא מתנהל כמתוכנן, נמהר להרגיש ש"הלך כל היום", אותו הדבר בשבוע שנפתח ברגל שמאל או שליחות שלא התחילה חלק. מכאן הדרך קצרה לוויתור: "היום כבר אבוד", "ננסה בתפקיד הבא", ולקראת סוף השנה – " נתחיל כבר מחדש בשנה הבאה".
עם כל הכבוד לחשיבות ההתחלה – אסור לנו לוותר על אף יום ושעה! גם בשבוע האחרון של השנה. הימים והשעות שנותרו אינם רק "סוף", הם יכולים להיות חדשים ומחדשים לחלוטין.
אל תיבהלו ממה שלא הספקתם אתמול, ואל תוותרו על הימים שנשארו. היום הזה הוא שלכם – חבקו אותו, ניצלו אותו, ותזכרו שכל רגע בחיינו הוא דף חלק והזדמנות חדשה.
0 תגובות