כמה פעמים הרגשת שאתה "כמעט" מוכן? שיש לך שליחות, יכולת, אולי אפילו קריאה פנימית — אבל משהו עוצר. משהו עמוק יותר מהיגיון. כאילו יש "חושך פנימי" שמכסה על כל האור שכבר קיים.
בפרשת בהעלותך, אהרן מצווה להדליק את המנורה. רש"י מדגיש: "שיהיו הלהבות עולות מאליהן" — כלומר, תדליק, אבל אל תשלוט. תעורר את האור, אבל תן לו לעלות מאליו. הרמב"ן מסביר: מדובר כאן לא רק בהדלקת מנורה — אלא בתנועה פנימית של התעוררות הנשמה. מישהו אחר אולי ידליק אותך — אבל אתה זה שצריך לבעור מבפנים.
ואז מגיעים הפחדים...מיד אחרי ההדלקה מגיעים קולות של פחד: העם מתלונן, משה מרגיש שהוא לא יכול לשאת את המשא, ואז מגיעים גם סיפור שבעים הזקנים ומרים המדברת באחיה. כלומר — דווקא כשמתחילים להאיר, צפים כל הקולות הפנימיים של פחד, ספק וביקורת.
כמו שקורה לנו: דווקא כשאנחנו עומדים להתחיל משהו גדול — מתחילה הסערה הפנימית.
תיאוריה פסיכולוגית: "קונפליקט פנימי בין ערך עצמי לביקורת עצמית"
פסיכולוגים מתארים תופעה רגשית בה אדם מזהה בתוכו שני קולות: קול אחד הוא הקול של השליחות, הביטוי העצמי, ההובלה, הרצון ליצור ולהנהיג. קול שני הוא הקול שמפחיד אותו: "מי אתה בכלל? אתה לא מוכן. יחשבו שאתה שוויצר. עדיף שתשב בשקט".
התוצאה: האדם מנסה להאיר, אבל כל פעם שהוא מתקרב, הביקורת הפנימית מכבה את הלהבה.
אהרן הכהן, שהוא דמות של שלום וענווה, מתבקש להדליק את המנורה — כלומר, להיות זה שמעורר את האור באחרים. אבל התורה מדגישה שגם הוא צריך שהאור יעלה מאליו. כולנו אהרון. כולנו מצופים להדליק — גם כשאנחנו בעצמנו חוששים להידלק.
סיפור מקרה:
אחד המטופלים שלי, בחור בן 33, מוכשר ומלא רעיונות. בכל פעם שהיה מתקבל למשרה בכירה, הוא היה "מכשיל את עצמו": מאחר לישיבות, נמנע מיוזמות, מרגיש שאינו ראוי. כששאלתי אותו מה עובר לו בראש — הוא אמר: "אני מרגיש כאילו אני שחקן שמתחזה למנהיג. יום אחד יגלו שאני לא באמת טוב כמו שהם חושבים." (אגב, ישנה תופעה פסיכולוגית שעוסקת ממש ברגש הזה, היא נקראת 'תסמונת המתחזה' אבל לא פה הזמן להאריך בה)
במהלך התהליך רגשי — עלה זיכרון ישן מילדות: הוא נבחר בטעות לעלות על הבמה, וכל הכיתה צחקה עליו. הילד הזה לא הפסיק לנהל את חייו הבוגרים.
5 צעדים מעשיים לפריצת דרך רגשית
1. רשום את הקול הפנימי שלך: בכל פעם שאתה עומד מול משימה חשובה — כתוב אילו משפטים עולים לך בראש. תופתע לגלות שהקולות האלו חוזרים על עצמם כמו תקליט שבור.
2. שאל: של מי הקול הזה? האם הקול הזה מזכיר לך מורה, הורה, חבר? תן לו שם — ותגלה שזה בכלל לא אתה. זה זיכרון שחי בתוכך.
3. שאל: מה אני הייתי אומר לחבר שנמצא באותו מצב? כשאתה מדבר לחבר, הקול שלך הרבה יותר חומל, מאמין, מרים. תתחיל להשתמש בקול הזה גם כלפי עצמך.
4. מצא את ה"מנורה" שלך: מה הפעולה שמדליקה אותך? יצירה? נתינה? כתיבה? הרצאה? תעשה אותה — גם בקטן. ההדלקה תתחיל להעלות מאליה.
5. חפש אחד שאתה יכול להדליק לו את המנורה: לפעמים ההתחזקות האישית מתחילה דווקא כשאנחנו עוזרים למישהו אחר להאמין בעצמו. כמו אהרן הכהן — הדלק את הלב של מישהו, ותגלה שגם אתה נדלקת.
פרשת בהעלותך היא לא רק על מנורה — היא על נשמה. על הניסיון לדלוק גם כשאנחנו מרגישים כבויים. על הקונפליקט בין שליחות לפחד. על הבחירה להאמין שיש בתוכנו אור — גם אם הוא עדיין לא נראה מבחוץ.ולפעמים, כל מה שצריך — זה רק ניצוץ קטן. והלהבה כבר תעלה מאליה.
0 תגובות