אאא

זה תפס אותי באמצע היום עבודה שגרתי, נכנסתי לפגישה, כשלפתע החלו לנטוף ממצחי אגלי זיעה וגופי החל לקדוח מחום. באותו הבוקר עוד הספקתי לתדרך 2 קבוצות של חיילי פיקוד העורף שהגיעו לחלק חומרי הסברה בבית שמש ולהיפגש עם 2 אנשי תקשורת מקומיים.

זה עבר לי בראש, בהתחלה ניסיתי להתעלם. "לי זה לא יקרה", אמרתי. אחרי שעתיים חזרתי מפגישה, כנראה שהחום השפיע עלי והמאבטח בכניסה לבניין התעקש לבדוק לי חום. 37.6. נתתי ריצה למשרד, ארזתי את חפציי וטסתי הביתה, קודם כל אני נכנס לבידוד ולא מעמיד אף אחד ולו לרגע, בחשש הידבקות.

אחרי שעתיים נבדקתי. למחרת בבוקר כבר הגיעה התשובה החיובית. באותו לילה לא ישנתי, החל מאותם שעות עלה לי החום והתקרב לארבעים מעלות, וזה היה כך במשך למעלה משבוע. כאבי ראש נוראיים ממש, כאבים עזים בכל שרירי הגוף, מכף רגל ועד ראש, אתה לא יכול לשכב, אתה לא יכול לשבת ואתה לא יכול לנוח, הכל כואב.

התאבון הלך, אין חוש טעם, אין חוש ריח וחולשה נוראה משתלטת על הגוף, אחרי כמה ימים הצטרף לכל זה גם קשיי נשימה, כאילו מישהו עומד ולופת את גרוני.

עד כאן הסיפור שלי. סיפור של שבועיים הכי ארוכים בחיי, שבועיים של סבל נוראי. מאז עברו כמעט עוד שבועיים, תסמינים כבר אין, החלמתי, אך עדיין גופי חלש ובוגד בי בכל יום מחדש. אני מתעייף מהר, לא מסוגל לעמוד בשמש יותר מדי והגוף פשוט חלש.

לפני שאגש לעניין אדגיש: בשורות אלו אין קצה של קצהו של ביקורת על גדולי ישראל מאורי הדור שליט"א, הביקורת הקשה שלי היא על כל אותם אנשים למטה שלא מצליחים או חמור מכך לא רוצים לקחת אחריות על החיים שלהם ושל הסובבים אותם.

במשך חצי שנה לא דרכתי בבית הכנסת, לא הלכתי לשום אירוע המוני, לסופר הלכתי עם מסיכה וכפפות ולא התקרבתי לתחבורה ציבורית. שבת אחת לפני כחודש התארחתי אצל חבר בירושלים, נכנסתי לבית הכנסת ושם חשכו עיניי, עשרות רבות של אברכים ובחורים חסידיים מפזזים להם בתפילה בהתלהבות רבה שבשגרה הייתה מרגשת אותי נורא ואז פורצים בריקוד קרליבכי סוער, יד ביד, איש מהם בלי מסיכה. "די לחיות בפחד", סיננו לעברי כמה מהמשתתפים שקלטו אותי עומד המום. כמה ימים לאחר מכן הובחנתי כחולה.

זה המשיך השבת. אחרי שהחלמתי הרשיתי לעצמי ללכת לבית הכנסת. בית כנסת מרכזי בירושלים, בניין עירוני המשמש מניינים מכל הסוגים והמינים וזו הייתה הזדמנות מצויינת עבורי לבחון מקרוב את המצב. אז ככה: במניין החסידי המרכזי, 200 מתפללים, 3-4 קשישים עם מסיכה ואני. זהו פחות או יותר.

הייתי עם מסיכתי החונקת סוג של עוף מוזר וממש הרגשתי צורך להתנצל על כך. ירדתי לחדרי התפילה הסמוכים, עוד מניין ועוד מניין ועוד מניין, ואז זה הכה בי: בציבור החסידי יש בעיה קשה, אין משמעת, אין אחריות. חוץ ממניין חסידי גור שהקפידו באדיקות על כל הכללים ושני מניינים של מתפללים ליטאים, בציבור החסידי כאילו כלום.

אני האדם האחרון שיעשה הכללות, לא פייר להכליל ציבור שלם, אבל יש בקרבנו החסידים, בעיה קשה. לא קל לי לכתוב את זה אך זו האמת הכואבת. מיום היוולדי אני משתייך לציבור החסידי. מאז שסבי התקרב לחסידות ברסלב, עשרות שנים שכל משפחתי המורחבת מחוברת לחסידות בכל נימי נפשה, מקטן ועד גדול. מורי ורבי כ"ק מרן האדמו"ר מקרעטשניף ראה למרחוק והורה בתחילת הגל הראשון לסגור הכל, הכללל.

תלמודי תורה, ישיבות, בתי כנסת, הכל. גם כשכולם חגגו יציאה לחופשי בתחילת הקיץ, בקרית קרעטשניף המשיכו מנייני החצרות, רחובות הקריה נשארו שוממים והלמידה מרחוק נמשכה. חוץ ממקרה אחד של צעיר שנדבק במקום עבודתו והדביק על הדרך עוד כמה, חסידות קרעטשניף עברה את הקורונה עם אפס פגיעה.

כמי שמשתייך לזרם החסידי מאז ומתמיד אני משוחח לא מעט עם חברים רבים והאדישות שאותה אני מגלה שוב ושוב היא פשוט לא תיאמן. עזבו אותנו, הצעירים, אמנם התסמינים הם כלל לא פשוטים אבל אין לנו סיכון ממשי. לכאורה. אבל אתה, הקורא הצעיר, מי ערב לך שלא תיפול על הסטטיסטיקה ותגיע למצב מסכן חיים?

איך אנשים בציבור שלי, בזרם החסידי שהצטיין לאורך כל ההיסטוריה בסיפורים הירואיים של מסירות נפש וערבות הדדית מתנהגים בחוסר אחריות כל כך משווע? בגלל שלא נח ללכת עם מסיכה מסכנים אנשים מבוגרים? מישהו פה לא מצליח להבין שמדובר פה בעניין של חיים ומוות? התמונות של הארונות הדוממים והשקט העצוב שצועק מהאדמה לא מספיקים? מישהו מוכן לקחת אחריות? יש מנהיגות בתוכינו?

אני רואה את אחיי ועמיתיי בתקשורת החרדית נזעקים מרה כשמישהו מעז לדבר על התחלואה הגבוהה בציבור החרדי. לפני שאתם צועקים "אנטישמיות!" כדאי קודם שתעשו חשבון נפש, בואו נסתכל בתוך הבית שלנו. אדם שלא שם מסיכה ומצפצף על הנחיות כל גורמי הבריאות זו לא בחירה שלו על עצמו אלא החלטה שמסכנת אחרים. לא אני אמרתי, גדולי ישראל אמרו, מי שמגיע לבית הכנסת ללא מסיכה הינו רוצח! רודף! כן כן, קשה לומר את זה, אבל זו האמת המרה. הלכת לבית הכנסת בלי מסיכה אתה רוצח!

עוד לא מאוחר לעשות חשבון נפש, עוד לא מאוחר לעשות בדק בית, עוד לא מאוחר לתקן. עוד שלושה שבועות נתייצב כולנו לאמירת סליחות, זה חלון זמן מצוין לקבלה טובה. בואו נקח אחריות, בואו נקח מנהיגות, בואו נציל חיים.