אם רבי לוי מברדיטשוב היה חי היום, הוא היה מדפיס במחזור שלו את הפיוט 'לך קלי תשוקתי' של ה'אבן עזרא', נעמד ליד ארון הקודש ונושא עיניים לשמים.
הוא היה אומר: ריבונו של עולם אמרת 'ימלא פי תהילתך' – אני רוצה, אבל, חסמת לי את הפה עם מסכה - 'איכה'? איך אפשר ככה להתפלל ולצעוק אליך?
לקחת לעם ישראל את כל הרצונות הטיסות הנופשים והמסעדות שהפכו ל'חלום יעוף', בתי המלון הפכו לבית החלמה – ולא של יולדות...
לא הותרת לילדך ברירה רק לשוב - אליך, וזה מה שהם עושים - שבים, אבל ב'גדול'! עכשו תורך 'חדש ימינו כקדם' אנו לא יכולים עוד – מהר!
תראה את בניך, לקחת להם את בית הכנסת, והם - לא מוותרים עליך!
הם מלאו את החצרות הגנים והכיכרות, בכל פינה לא אפשרית - יש מנין, אולי כך יותר טוב? כך יכירו וידעו ש'מלוא כל הארץ כבודך'?
ריבונו של עולם, מה רצית? תענוג ושעשוע דווקא מאיתנו בשר ודם?
אנו שחיים בעולם מלא תאוות, חולף ושפל?
"ואבית תהילה מגושי עפר ומקרוצי חומר"? שדווקא אנו נגדל ונקדש את שמך?
זה מה שאנו עושים! תחת כל בנין ועץ רענן, וביום כיפור - בגדול...
אבא אהוב רחם עלינו וזכור – 'כי עפר אנחנו' - ולא מלאכים בשמים,
לנו יש יצר הרע – בכפולות - אתה יודע... והוא רחום ויכפר עוון...
נכון שאתה בראת אותו? אולי היום תשלח אותו לעזאזל?
עמך הבינו שאף אחד לא יושיעם, כי אין בלתך!
ולכן, היום – הם רוצים רק לעשות רצונך.
כל אחד מעמך אהובך מתחנן ואומר לך:
לך קלי תשוקתי - עזבתי את רצונותי ותאוותי, היום רצוני הוא - רצונך,
מתי רצונך יהיה לגאלני?
לך חסד לך חמלה, חמול על כל תלאותי – כי כשל כוחי.
לך כוחי, ואין יותר - עוצם ידי!
לך ידי - שנמרחו השנה בשכבות אלכוג'ל.
לך רגלי - שנשארו בסגר ופסקו מלכת...
לך נשימותי – הסברת השנה מצוין שצריך להלל על כל נשימה – הבנתי!
נכון שהשנה הגדלתי עשות רשע והחזקתי ברשעתי,
ועכשו כבר הבנתי שרק - לך קלי תשוקתי...
לך בטחוני העצמי שסר ממני... ועבר לבטוח בך – אנא, שחסדך יסובבני...
לך כישרונותי ולך כשלונותי...
מה אני - וממה חיי, ומה כוחי ועוצמתי?
ומה אני ומה חיי, הבנתי שהכל שלך, ששום דבר אינו באמת - שלי!
הבט ברוב תלאותי, בדלותי ובגלותי...
כקש נידף – כל היום אני נהדף, הדפו אותי עד שהסגירוני לביתי...
כל העולם כמו בובה בתאטרון שיצרת - וגמזו הוא כנראה לטובה.
רק עכשו הבנתי - שאתה היחיד! שמושך בחוטים.
שכל מה שקורה בעולם – זה אתה! וסין סרה לרצונך.
בבקשה, אל נא תעלם אוזנך ואמור נא די לצרתי...
השיבני ואשובה, ותרצה את תשובתי, ולכן, החזרתי לך את 'כתר המלוכה'.
אז אנא ריבון העולמים - נא אל תשב פני ריקם מלפניך.
תשלח מלאכי חן, שיביאוני לגן עדנך – ושם תהיה ישיבתי,
שמע קולי אשר ישמע בקולות, והאל המקבל תפילות.
'כלה מגפה ויצר הרע מבני בריתך' רוצים להיות רק בשליטתך,
'ותמלוך על העולם כולו - בכבודך'.
רפא לחולי עמך ישראל, אולי הגיע זמן מזור?
'הרם קרן ישראל עמך' שלא יגידו הגויים גלו את 'מפיצי מחלות'!
עד איפה הגענו בשנות האלפיים? 'לכו ונכחידם' - ועד מתי?
בבקשה הפר עצת אויבנו, ובטל מחשבות שונאינו,
כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל, למי תכרע כל ברך? לך קלי! אנא - מהר!
ולכן, לך אודה ולך אתוודה, ואומר שירות ותשבחות על המתנות, שכלל לא מובנות, כמו שעלה עד היום במחשבתי - הדימיונית!
לא נותר אלא לבקש, אבינו מלכנו - שמע קולנו חוס ורחם עלינו,
אל תשיבנו ריקם מלפניך, עשה למענך - אם לא למענינו – והושיענו!
כי המלכות שלך היא!
אנו מחזירים לך את ה'כתר המלוכה' בשליטה המלאה – הבנו!
מתי תמלוך עלינו? כי מחכים אנו לך!
אמור "סלחתי כדברך" – והרם קרנך.
וסלחת לכל העם הזה, ולכל הקוראים - כי חטאו בשגגה,
ואולי ריבונו של עולם, שיח שפתותינו יהיה כפרתנו, ותגאלנו?