אאא

א.      מקור הדין

הגמרא במסכת בבא בתרא צז ע"ב "אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח"

למסקנת הגמרא מדברי רב זוטרא בר טוביא למדים שהיינות הפסולים לקידוש מהטעם שהם פסולים לנסכים, הינם יין שריחו רע ויין שהיה מגולה (משום גזירת משקים מגולים שחכמים גזרו עליהם שמא נחש הטיל בהם ארס, עי' שו"ע יו"ד סי' קט"ז ס"א).

רשב"ם[1] נימוקי יוסף[2]  ועוד ראשונים מבארים כי הפסול של היין המגולה ושריחו רע הוא כמבואר במסקנת הסוגיא משום "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך"(מלאכי א ח) ואין ראוי לנסך לה' יינות מאוסים שאינם מכובדים וממילא יינות אלו גם נפסלים לקידוש.

עוד מבארים הרא"ש[3] והנימוקי יוסף[4] כי רק יין שהשתנה לגריעותא נפסל לקידוש, אבל יין שהשתנה ממצבו הטבעי כגון יין שבושל ונעשה משובח מכך, אזי הוא אומנם אינו כשר לנסכים משום שהוא השתנה ממצבו הטבעי ושינוי זה פוסלו לנסכים (כדאיתא בבכורות יז ע"א[5]), אבל הוא  הוא כן כשר למצוות קידוש. הרמב"ם[6] חולק וסובר שאין לקדש על יין שבושל שכן אין מקדשים על יין שפסול לנסכים.

ב.      יין שנתערב בו דבש

יין שמעורב בו דבש הוא פסול לנסכים משום הדבש שמעורב בו וכאמור בפסוק "כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה'(ויקרא ב יא).

נחלקו הראשונים האם הוספת דבש ליין פוסלת את היין גם לקידוש. לשיטת הרשב"א[7] ועוד ראשונים מאחר שהוספת הדבש גורמת להשבחת היין, ממילא שהיין המעורב בדבש כשר לקידוש וכפי שנלמד מדברי רב זוטרא בר טוביה שרק שינוי לגריעותא פוסל את היין לקידוש, אבל שינוי הגורם להשבחה אינו פוסל את היין לקידוש.

הרמב"ן[8] מבאר כי הוספת הדבש ליין פוסלת את היין לנסכים, לא מחמת היין עצמו, אלא מחמת פסול חיצוני התלוי בדבש שאסור להקריבו שכן נאמר "וכל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' "(ויקרא ) וממילא ביחס למצוות קידוש אין היין שמעורב בו דבש נפסל שכן כאמור הדבש נפסל רק לנסכים.

הראשונים הביאו ראיה לשיטתם שיין המעורב בו דבש כשר למצוות קידוש, מדברי הירושלמי בפסחים (פ"י ה"א) המכשיר יין קונדיטון (יין המעורבים בו דבש ופלפלין) לקידוש שכן ביין קונדיטון יוצאים ידי חובת ד' כוסות הכוללים גם את הכוס הראשונה שנאמר עליה קידוש היום.

הרמב"ם[9] חולק וסובר שלא מקדשים על יין שמעורב בו דבש. בביאור סברת הרמב"ם כתב המגיד משנה משנה[10] כי מאחר שהיין המעורב בדבש פסול לנסכים, ממילא שהוא נפסל גם לקידוש משום שלהבנת הרמב"ם מדברי רב זוטרא לומדים שכל יין מכל סוג שהוא הפסול לנסכים, נפסל הוא גם למצוות קידוש, ולא רק יין מאוס כגון יין שריחו רע וכדו'.

בחידושי הגרי"ז[11] הוסיף לבאר כי לשיטת הרמב"ם אין לראות את היין והדבש כשני מרכיבים נפרדים אשר רק אחד מהם (הדבש) פסול למזבח ואין היין עולה לנסכים בשל הדבש המצוי בו, אלא עירוב הדבש ביין הופך את היין למשקה חדש הפסול לנסכים  וממילא גם לקידוש.

ג.       פסק השולחן ערוך ודברי האחרונים

לעניין קידוש על יין שמעורב בו דבש, הביא השולחן ערוך את הדעות החלוקות (הרמב"ם הפוסל, הנימוקי יוסף המכשיר לקידוש) וממילא שלדעת השולחן ערוך אין הכרע בדבר. הרמ"א בהגהה פסק כי  אם אין למקדש יין טוב יותר אזי הוא יכול יקדש על יין שמעורב בו דבש[12]

בבדי השולחן[13] כתב כי כיום נהוג לקדש על היין שנוח לו וערב לחיכו וכמו כן פעמים שהיין הנקרא משובח הוא קשה לשתייה ולכן נוהגים לשתותו בלגימות קטנות וממילא בכוס הקידוש אשר צריך לשתות רוב כוס , אין המקדש מחויב להדר ולקדש על יין משובח שיש לו קושי לשתות ממנו רוב כוס.

בכף החיים[14] כתב כי הב"ח ועוד אחרונים פסקו כדברי הרמ"א שאם אין לו יין אחר טוב מהיין עם הדבש, אזי יכול לקדש על היין המתוק  בדבש, ומיהו בקיצור שולחן ערוך העלה כי אם אפשר לו הרי שראוי להדר אחר יין שלא הוסף בו דבש.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כתב המשנה ברורה[15] כי לדעות המתירות יין ממותק(נימוקי יוסף וסייעתו) אזי הוא כשר לקידוש גם אם התוספת של הדבש משנה את טעמו, ואילו לדעות הסוברות שאין לקדש על יין ממותק (הרמב"ם וסיעתו) הרי שהיין אינו ראוי לקידוש גם אם הוספו לו רק מעט דבש או סוכר ומבלי שטעמו השתנה באופן מהותי.

עוד כתב המשנה ברורה[16] כי לדעת הרמ"א ככל והיין הממותק שווה בשבחו ליין שאינו ממותק הרי שיש להעדיף את היין שאינו ממותק וכדעת היש אומרים שבשולחן ערוך.

בשו"ת שבט הקהתי[17] העלה למסקנה כי יין מוגז למרות שהתוספת הגורמת לו להיות מוגז משנה את טעמו של היין ואף נותנת לו מעט טעם של חמיצות, הרי שהוא כשר למצוות קידוש משום שתוספת הגורמת לו להיות מוגז איננה מבטלת את טעם היין ואף אנשים שותים יין זה בשל התוספת המוגזת.

 

הדברים נכתבו לעיון ולימוד וכדרך של מראה מקום ואין בהם הוראת הלכה למעשה



[1] רשב"ם בבא בתרא דף צז עמוד א ד"ה אין אומר קידוש היום "משום הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א) כדלקמן וביין הראוי לברך עליו בפה"ג קאמר דאע"ג דמברכין עליו בפה"ג לקידוש היום מיהא לא חשיב ולקמיה בא לפרש איזה יין בא למעט."

[2] נימוקי בבא בתרא יוסף מז ע"ב בדפי הרי"ף.

[3] רא"ש בבא בתרא פרק ו סימן י.

[4] נימוקי יוסף מסכת בבא בתרא דף מז עמוד ב וכן יין מבושל אינו פסול [לנסכים] משום גריעותא דאדרבה אשתני לעילויא כדתנן פ"ב דתרומות דרבי [יהודה] התיר לבשל יין של תרומה מפני שמשביחו אלא טעמא דמילתא מפני שנשתנית ואנן בעינן ככבש שלא נשתנה מברייתו הלכך בכל הני שכתבנו מקדשין בו ועוד מפורש בירושלמי דערבי פסחים יוצאין ביין מבושל ש"מ שמקדשים עליו קדושת היום ואין צ"ל בפה"ג וכן מפורש בירושלמי שיוצאים ביין שיש בו דבש דאמרינן התם מהו לצאת ביין קונדיטון מהא דתני בר קפרא קונדיטון ביין הדא אמרה יוצאין בקונדיטון וקונדיטון מפורש בהגדה שיש בו דבש דאמרינן התם למה נמשלו דברי תורה לקונדיטון וכו' מה קונדיטון יש בו יין ודבש ופלפלים אף דברי תורה וכו' והיינו נמי דלא ממעט הני הכא:

[5] בכורות דף יז עמוד א "אמר רב אשי, אף אנו נאמר: הדלה הגפן על גבי תאינה - יינו פסול לנסכים, מ"ט - זבח ונסכים, מה זבח - שלא נשתנה, אף נסכים - שלא נשתנו"

[6] רמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה יד "אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפילו כטיפת החרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו, כך אנו מורין בכל המערב, ויש מי שמתיר לקדש עליו ואומר לא נאמר היין הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או ש מבושל שאין מקדשין על אחד מהן."

[7] חידושי הרשב"א בבא בתרא דף צז עמוד ב "ואוקימנא למעוטי שריחו רע ואי נמי מגולה ואף על גב דעבריה במסננת ומשום הקריבהו נא לפחתך. וא"ת לימא לאפוקי יין שנתן בתוכו דבש דאף הוא פסול לגבי המזבח ואם הביא פסול, י"ל דהתם גזרת הכתוב היא כמזוג ומ"מ עלויי עלייה וכל שמעליהו מברכין עליו בורא פרי הגפן ומקדשין עליו, ובהדיא גרסי' בירושלמי בפ' ערבי פסחים גבי ארבע כוסות יוצאין בקונדיטון וקונדיטון היינו יין דבש ופלפלין"

[8] חידושי הרמב"ן בבא בתרא דף צז עמוד ב "וטעמא דמלתא דלא ממעטינן הכא אלא יין הפסול מחמת עצמו, אבל יין שנתערב בו דבש הדבש הוא שאוסרו מפני שפסלו הכתוב מעל גבי המזבח ולא פסלו לקידוש"

[9] רמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה יד "אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפילו כטיפת החרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו, כך אנו מורין בכל המערב, ויש מי שמתיר לקדש עליו ואומר לא נאמר היין הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או ש מבושל שאין מקדשין על אחד מהן."

[10] מגיד משנה הלכות שבת פרק כט הלכה יד: "פרק המוכר פירות בב"ב (דף צ"ז) אמר רב אין אומרין קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח ושקלו וטרו התם והעלו שכל מה שכשר לניסוך בדיעבד לכתחלה אומר עליו קידוש ומה שאינו כשר בדיעבד לניסוך אין מקדשין עליו ואמרו לאפוקי מאי והעלו להוציא שריחו רע או מגולה והעלו חכמי המערב שהוא הדין לנתערב בו דבש שאף הוא פסול לנסכים ואפילו בדיעבד ואף על פי שלא פרטוהו כיון שהזכירו בדומה די בכך, והגאונים האחרים סבורים שלא מעטו לקדוש אלא יין הפסול מחמת עצמו אבל יין שנתערב בו דבש הדבש הוא שאסרו מפני שפסלו הכתוב מעל גבי המזבח ולא נתמעט לקידוש וכן עיקר ולזה הסכימו האחרונים. ומבואר בירושלמי שיוצאים בקונדיטון ויש בו דבש ופלפלין וכן כתוב בהשגות ויין מבושל אף על פי שלא נזכר בגמרא מיעוטו גבי קידוש דעת כל הגאונים ז"ל שאין מקדשין עליו וכמו שכתב רבינו ולאו כי רוכלא נחשוב וניזיל."

[11] חידושי הגרי"ז מסכת מנחות דף נז עמוד ב: "והנה לעניין יין לקידוש כתב הרמב"ם בהל' שבת (פכ"ט הלי"ד) אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפילו כטיפת החרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו, ומוכח מזה דנפסל גם היין בעצמו ולא רק דאסור לנסך משום איסור דבש שבו דאם רק משום האיסור שבו לא חזי לנסוך א"כ אין זה שייך לפוסלו לקידוש שהלא היין בעצמותו ראוי לניסוך, ועל כן מוכח מזה דאף היין נפסל בנתערב בו דבש, ומשו"ה אינו ראוי לקידוש כיין מבושל וכדומה"

[12] שולחן ערוך אורח חיים סימן ערב סעיף ח "מקדשין על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש, וי"א שאין מקדשין עליהם. הגה: והמנהג לקדש עליו אפילו יש לו יין אחר רק שאינו טוב כמו המבושל או שיש בו דבש (אגור)."

[13]בדי השולחן סימן פ סע"ק א "והנה לקמן בפנים איתא שמצוה מן המובחר לברור היין המשובח ביותר, ולא ראיתי נוהגין כן בזמנינו, אלא כל אחד קונה היין הערב לו ואשר הוא רגיל בו, ואע"פ שיש יינות משובחים ביותר, ואפשר משום שעבור המשובח ביותר יצטרכו להוסיף יותר על שליש בדמים ואין חיוב על זה. ומה שכתב לברור היין המשובח ביותר היינו ביש לו כבר היין במרתפו. והנה ידוע שהיין המשובח משכר יותר מהיין הפשוט, וכמו יין ישן שמשכר כמ"ש רשי בפ' נשא על פסוק מיין ושכר יזיר, ודרך העולם לשתות יין משובח בתוך הסעודה לגימות קטנות, ולקידוש שצריך לשתות רוב כוס פשוט דאינו מחויב להדר לקדש על יין משובח כזה אע"פ שיש לו בתוך ביתו כי יכבד עליו לשתותו."

[14] כף החיים או"ח סימן ערב סע"ק מד.

[15] משנה ברורה סימן ערב ס"עק כ "כעין קונדיטון שנעשה מיין ודבש ופלפלין ואפילו אם נשתנה טעמיה וריחיה עי"ז"

משנה ברורה סימן ערב סע"ק כא "אפילו אם נתן בו דבש כל שהוא [רמב"ם] ואותן האנשים שמשימין מי דבש ביין למתק או משימין שם צוקער יש להחמיר לפי דבריו [פמ"ג]:

[16] משנה ברורה סימן ערב סע"ק כג "דאם הם [לא] שוין יש לחוש לדעת היש אומרים שמחמירין בזה שלא לקדש ולענין ברכה כבר נפסק לעיל בפשיטות בסימן ר"ב ס"א דמברכין עליו בפה"ג"

[17] שבט הקהתי ח"ד סימן פח "...אבל ביין שבתוכו גז דבנ"א שותין אותו מחמת הגז ולא נעשה חמוץ אלא הוא יין גמור דיש בו גז דטעמו דומה קצת לחומץ ונותנין הגז בתוכו כדי שישתו אותו בהך טעם ודאי דמברכין עליו בפה"ג ויוצאין בו יד"ח בקידוש בלי שום פקפוק."