השולחנות מעוצבים במיטב העיטורים, פני כולם מחייכות, עת שמחה עכשיו. "לחיים, לחיים", מאחלים כולם ומרימים את הכוס. אבל היי, רגע. מאיפה באה אמירת ה'לחיים' בזמן הרמת הכוסות והצמדתן זו לזו?
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ברכת רבי עקיבא
למעשה המנהג מופיע כבר במסכת שבת, דף סז, עמוד ב. הגמרא אומרת: "רבי עקיבא עבד משתיא לבריה, על כל כסא וכסא דאייתי אמר: חמרא וחיי לפום רבנן, חמרא וחיי לפום רבנן ותלמידיהון". (תרגום: רבי עקיבא עשה משתה לבנו, על כל כוס וכוס שהביא אמר: יין וחיים לפי (בפי) חכמים, יין וחיים לפי חכמים ותלמידיהם).
יין להרוגי מלכות
בספר "לקט יושר" (תלמיד תרומת הדשן, מהמאה ה-15) ובספרי מנהגים נוספים, מסבירים שהיין נקשר להרוגי מלכות, שכן הגמרא בסנהדרין (דף מג, עמוד א) אומרת כי "היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו, שנאמר: 'תנו שכר לאובד ויין למרי נפש'". ובעקבות כך נהגו לומר "לחיים" כדי להוציא את המשמעות הזו מהשתייה שלנו.
תיקון לחטא עץ הדעת
מובא בספר "מטעמים" ובספרי חסידות, לפיהם האמירה "לחיים" היא תיקון למיתה שנגזרה בעקבות חטא עץ הדעת שהיה גפן, כפי שנכתב במדרש בראשית רבה (פרשה טו, פסקא ז): "רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין".
"שהיין יועיל"
במחזור ויטרי (סימן פ'), מתואר המנהג שהמסובים אומרים "לחיים" לאחר שהמברך מסיים את ברכתו, כמין אישור וברכה שהיין יועיל לשותה ולא יזיק לו. וזה לשונו: "ולכן אומרים סברי רבנן כלומר כולכם אתם מסכימין להיות בית הבליעה פנוי ולשמוע הברכה. והן עונין לחיים - אמנם מסכימין אנחנו".
הברכה "לחיים טובים ולשלום"
בספר "מנהגי ישרון" (סימן נב) נכתב שיש להוסיף "טובים", שכן גם עשו וישמעאל חיו, ואנו מבקשים חיים בעלי ערך ותוכן יהודי. כמו כן, בגימטריא "לחיים" (98) שווה למניין "צח" (נקי), רמז לכך שהשתייה צריכה להיות נקייה מחטא.
תיקון לימי נח
בספר "טעמי המנהגים ומקור הדינים" (ליקוטים, י״ג) כתב: "טעם שאומרים לחיים כששותים יין וחבירו משיבו לחיים טובים ולשלום, לפי שהיין גרם קללה לעולם והזיק בימי נח ע"כ אומרים לחיים שהיין הזה לא יזיק לנו כלום רק שיהי' לחיים והם משיבים "לחיים" - הלואי תהי' לך אותה שתייה לחיים ולא להזיק".
והביא שם בשם הגאון בעל החתם סופר "שהקפיד אם שותין זה לזה לחיים שלא לומר 'לחיים טובים' כי זה בגימטרייה קללה ר"ל, רק 'לחיים ולברכה'".
מנה"ג משבר הדין
עוד כתב שם (ליקוטים י״ד) "אשר המנהג הוא בין החסידים יראי ה' לשתות מעט יי"ש ולומר לחיים זל"ז על כל צרה שלא תבא. כי לחיים בגימטריא מנה"ג ומנהג משבר ומבטל הדין. בשם הרב הקדוש מהר"א מסטרעליסק זצוק"ל זכי"ע ועכ"י".
מיתוסים ואגדות
יש מי שטוענים כי מלכים ורוזנים היו מצמידים את הכוסות יחד כדי לוודא שאף אחד לא הרעיל את השני. ברגע ששני הכוסות היו נצמדים, היה נשפך מעט יין בין הכוסות ואם כולם שותים, הרי ממילא אף אחד לא ירעיל את עצמו ואפשר לשתות ברוגע. ישנם מקומות שבעל הבית היה שותה ראשון מהבקבוק ואז מרים את הכוס גבוה להראות לכל האורחים שהוא שתה והכל תקין.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ישנה טענה הגיונית יותר האומרת שרצו להוסיף לחוויה את חוש השמיעה. הרי את היין היו רואים, ממששים, מריחים וטועמים. כדי להשלים את החוויה היו עושים קולות הקשה עם הכוסות והינה כל חמשת החושים התקבצו ובאו לכוס היין.
0 תגובות