אאא

אמש עסקנו בספרי 'גלגולי נשמות' כפי שכתבו המקובלים רבי חיים ויטאל, ורבי מנחם עזריה מפאנו - הרמ"ע מפאנו. [הערה: הקריאה במדור זה מתאימה אך ורק מגיל ארבעים בלבד, כעין חרם הקדמונים על לימודי קבלה ופילוסופיה, (בשעת הדחק ניתן לגלוש במדור זה החל מגיל 25 כפי הוראתו של הרשב"א על לימודי פילוסופיה)].

אחד המקובלים המפורסמים  בדורות שלאחר האר"י, היה הגאון המקובל רבי צבי הירש 'קוֹידַנוֹבֶר' שכיהן כאב"ד פרנקפורט, והיה בין גדולי תלמידי תורת האר"י ומפיצה בקרב יהדות אירופה. בין חיבוריו היה ספר המוסר 'קב הישר', שראה אור בעשרות מהדורות ביניהם גם באידיש כיון שבאותם השנים היו שלא ידעו היטב את שפת לשון הקודש.

ספר קב הישר, מהדורת ונציה תק''ג (1743) (מתוך ויקיפדיה   )
ספר קב הישר, מהדורת ונציה תק"ג (1743) (מתוך ויקיפדיה ) 
מהדורה באידיש של ספר 'קב הישר' באידיש (באדיבות אוצר החכמה)
מהדורה באידיש של ספר 'קב הישר' באידיש (באדיבות אוצר החכמה)

בספר 'קב הישר' מבאר רבי צבי הירש 'קוֹידַנוֹבֶר' על חומרת העונש של המנבל את פיו, והמדבר 'דבר אפיקורסות על תלמידי חכמים', ומעל הכל החמור ביותר הוא "המעיז פניו בפני אדם ואין לו בושת כלל", עונשו להתגלגל בכלב.

בענין גלגול כלב רח"ל מביא 'קב הישר' מעשה מבהיל שארע בימיו של האר"י הקדוש בעיר צפת תובב"א.

היו היה חסיד ששמו רבי אברהם אבן פוא"ה שהיה עשיר גדול, לו הייתה אשה צדקת גדולה. למשפחת פוא"ה היה שכן שניהל עסקים בין היתר עם שכנתו, אשתו של רבי אברהם פוא"ה.

פתע פתאום אותו השכן נחלה ונחלש ובשרו החל לרקוב ולא עזר לו לפזר ממון רב לרופאים, והוא מת בחולי וייסורים קשים.

לאחר פטירתו הגיע כלב והחל מסתובב סביב ביתו של החסיד רבי אברהם אבן פוא"ה, והכלב היה שחור ומכוער ביותר והיו מפחדים ממנו, ולמרות שהיו מגרשים אותו הוא היה חוזר ובא.

הכלב כל בוקר המתין לרבי אברהם שיצא מביתו, והיה ממתין לו בפתח ביתו, וכשדלת הבית הייתה נפתחת, הוא היה מנסה להיכנס פנימה, ולא עלתה בידו, ובני הבית גירשוהו.

פעם אחת הצליח אותו הכלב להיכנס לביתו של רבי אברהם, והגיע עד חדר השינה של בעלי הבית, שם ישנה אשתו של רבי אברהם: "וקפץ הכלב על המיטה ונשך בה נישוכין בהרבה פצעים וחבורים ואחר כך ברח מהבית".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אשתו של רבי אברהם צעקה ביותר, ומיד הלך בעלה רבי אברהם לביתו של האר"י הקדוש שיבאר מה ארע.

ענה האר"י הקדוש שאשתו של רבי אברהם בהיותה עושה עסקים ומשא ומתן עם השכן שמת לא מזמן מתוך יסורים גדולים, היא לא הקפידה על הלכות ייחוד רח"ל ונכשלו, ולכן השכן מת עקב שעבר איסור ייחוד.

ממשיך האר"י ברוח קודשו הטהורה ומוסיף שהכלב השחור והמכוער היה גלגול של אותו שכן, שכעת בא להתנקם באותה אשה על העבירה הנוראה שהכשילה אותו. ואכן בררו אצל האשה אודות המעשה, ואכן היא הודתה באותו עוון של איסור הלכות ייחוד וכו' והבעל "גירשה תיכף מביתו".[1]

בפרק הבא, נחשוף על עדות מבהילה על גלגול של בהמה בימינו...


[1]יש לדון היאך גירשו אשה מבעלה על סמך רוח קודשו של האר"י, שכן נפסק
לא בשמים היא". יש לתמוה שגם אם סמכו על ההודאה שלה, הרי מבואר ש"אין אדם משים עצמו רשע" וברור שהאשה  הודתה רק בגלל שהאר"י העיד על איסור היחוד הנ"ל? ונראה לתרץ שדעתו של ר' עקיבא שמעיקר הדין מותר לגרש אשה, על זה ששרפה לו את הטשולנט "אף הקדיחה תבשילו", ופה בנוסף היה "רגליים לדבר" היינו עדותו של האר"י, מעשה הכלב וריקבון רגלי האיש, וברור שבצפת של אותה תקופה כך סברו הפוסקים. וכן יש לתרץ שבעלה החליט לגרש אותה כי הוא שנא אותה כי ודאי שהאמין לאריז"ל.

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com