אאא

"אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי" אומר רש"י: שאם ידעתי – לא ישנתי במקום הקדוש הזה.

אומר בעל תולדות יעקב יוסף בשם הבעש"ט הקדוש: "הארץ אשר אתה שוכב עליה" כאשר האדם במצב של 'שכיבה' על הארץ - הארציות והגשמיות, ורואה שהוא יורד עד עפר, שידע – שהקב"ה גרם לזה לקרות!

וזה לא קרה סתם - יש לכך מטרה.

האדם יורד למקום הכי נמוך, כדי להעלות משם ניצוצות - למקום גבוה.

הניסיון מסתיים  - ביקיצה מה'שינה'

"ויקץ יעקב משנתו" – ברגע אחד, יעקב אבינו הקיץ 'מהשינה', עלה ממדרגתו הקודמת, הקיצה הפכה אותו - לאדם אחר.

הניסיון שיש לאדם, נגמר – ברגע אחד! כשמקיץ מה'שינה', ואז:

מתנוצצת במוחו מחשבה: "אכן, יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי".

האדם קצת מתבייש בעצמו, איך יתכן שבזמן ה'שינה' הוא שכח שהקב"ה לא מסיר את השגחתו ושמירתו ממנו -  אף לא לרגע!

"ואנוכי לא ידעתי" – אם יעקב אבינו היה יודע ב'שינה' - שה' עימו, הוא לא היה במצב של 'שינה' – במצב של ניסיון.

הגדול מחברו, יצרו - גדול עליו!

יצר הרע – הוא הכח שמתנגד לאדם לעשות רצון ה' – ולהצליח לעמוד בניסיון.

ידוע ש'כל הגדול מחברו יצרו גדול עליו' – מדוע זה כך? כמה שהאדם יותר גדול, גם יצרו יהיה יותר גדול – כדי שיצליח להעמיד אותו בניסיון.

"והאלוקים ניסה את אברהם" מכאן, שהקב"ה אוהב להעמיד את הצדיקים בניסיון, כדי להעלותם לדרגה יותר גבוה.

הניסיון שנשלח לאדם הוא הפוך מהשכל הישר של האדם, אם הניסיון 'מסתדר' בשכל - אין כאן ניסיון!

אברהם אבינו נדרש בזמן ניסיון "והעלהו לעולה" בזמן שהוא קיבל הבטחה "כי ביצחק יקרא לך זרע" ומכיוון שהדברים סותרים – זה היה ניסיון!

מבחן האמונה מתקיים רק - ב'שינה'

הניסיון מגיע לאדם - כדי שיעלה בדרגה, ולכן, הקב"ה מביא את האדם למצב של 'קטנות' וחיותו מסתלקת, האדמו"ר מקמרנא מגדיר זאת:

"נשאר כאבן דומם" וזה, קורה - לכל אחד!

מטרת הניסיון היא - מבחן האמונה: האם במצב זה האדם יאמין בפשטות: ש'אין שום מציאות בעולם חוץ מה' יתברך' והכל ממנו.

האם יאמר: הניסיון הזה נשלח אלי משמים, ולטובתי?

האם הוא לא יתנגד לניסיון, בגלל שאינו מבין בעבור מה ה'ים' שלו 'סוער'?

ומה הטובה שתצמח לו מהניסיון הזה?

אומר האדמו"ר מקמרנא ב'היכל הברכה':

כסות ו'שינה' הם לבושים - שנועדו להסתיר את ה' יתברך, מעיני שכלו של האדם, וכאשר האדם מצליח לעמוד בניסיון "הוסר הלבוש ונתגלה האור" והאדם מתעלה למדרגות קדושות.

אם האדם נגרר אחרי הרע ולא עומד בניסיון, הוא ח"ו נופל ומתכסה בעוד  לבושין וכיסוין, וגורם בכך צער לקב"ה. כי לבושים אלו - יותר מטונפים וגרועים, ורק אחרי שהאדם מתחרט, ומתוודה על חטאיו – "והוסר הלבוש" ('היכל הברכה' דברים דף נט').

הניסיון מחייב – ביטול 'לבוש' המחשבה

הניסיון הוא תנועה של 'הסתלקות השכל', ודווקא בזמן זה האדם צריך לא להרהר אחר מידותיו של הקב"ה, ולחשוב על מה ולמה הניסיון נשלח אליו, וזה מצריך:

ביטול לבוש המחשבה, במילים אחרות: לא לרצות להבין  – רק להאמין!

הניסיון - לא מובן בשכל, ולכן – הוא ניסיון!

אי ההבנה דורשת מהאדם אמונה בקב"ה למעלה מ'טעם ודעת', כי הטעם והדעת משתנים בזמן הניסיון, אך האדם צריך לזכור שהניסיון הגיע אליו:

"על דעת המקום" כי "מלוא כל הארץ כבודו" - ו'אין אתר פנוי מיניה'.

בזמן  ה'שינה' – האדם 'אין'

כאשר מגיע לאדם ניסיון הוא במצב של 'שינה', הוא נמצא ב'חושך', שמקשה עליו לעמוד בניסיון, דווקא אז, הוא צריך להאמין באמונה פשוטה, שדורשת ממנו:

לדעת שהקב"ה הביא עליו את הניסיון, והניסיון רק לטובתו, וכל התנגדות  לניסיון לא יבטל את הניסיון, כי זה – הניסיון שלו!

בזמן הניסיון האדם צריך לחזור להיות 'אין' – ביטול ה'אני', וזה אומר:

להתבטל לניסיון. והדבר מוכיח בעצם, שהוא  – מתבטל לקב"ה.

להסכים להיות 'נוכח' בניסיון מתוך הרגשת ה'אין' – להרגיש שרק הקב"ה קיים!

הרצונות שלו 'אין' - 'מחוקים' ולא קיימים, יש רק הקב"ה והרצון שלו, ומתוך כך עולה ההרגשה: "רק לעשות את רצונך חפצתי".

"בלתי ה' לבדו" – "ואין עוד מלבדו"

האדם שעומד בניסיון, מגיע לשיא המודעות האלוקית, ומציאות ואחדות ה' ממלא את כל הוויתו, עד שמגיע לפסגה:

"בלתי ה' לבדו"! - יש רק ה' - "ואין עוד מלבדו"!

זה קשה, ואפילו – קשה מאוד!

וזה הניסיון, ועל זה האדם מקבל את שכרו, ועולה לדרגה חדשה.

הניסיון נועד לשבור לאדם את השגרה של הדרגה שהיה בה עד היום, ולהעלות אותו לדרגה חדשה.

העמידה בניסיון אפשרית רק אם האדם יאמין באמונה שלמה שזה רצון ה', ומבלי לחשוב שהניסיון הוא 'טעות', או שמי שמעורב בניסיון עשה איזה פעולה שמנוגדת לרצון ה', אלא, הכל הוא רצון ה' - "ואין עוד מלבדו", ולכן:

'במקום שנגמר השכל – שם מתחילה האמונה'

איך ניתן לעמוד בניסיון? האם הדבר אפשרי - גם לי ה'קטן'?

השכינה מצויה  ב'סוד הקטנות'

יעקב אבינו מלמד אותנו לדורות:

גם במצב של ניסיון 'שינה' - השכינה מצויה עם אדם!  

אך, כדי שלאדם יהיה ניסיון:

הקב"ה גורם לליבו של האדם לשכוח את מציאות והשגחת ה' התמידית שיש עליו, וכך, נותן לאדם אפשרות להתרומם ולהתקרב אליו – מתוך ה'חושך' של הניסיון.

בזמן ניסיון ו'שינה' - יש 'יחוד', אך הוא – יחוד ב'סוד הקטנות', והאדם לא מרגיש את ה'יחוד', הוא רק מרגיש את – 'הסתרה בתוך הסתרה'.

"אם ידעתי – לא ישנתי" – אם הוא היה יודע שהקב"ה איתו במצב הזה, המצב לא היה נקרא: 'שינה' – וזהו סוד ה'רצוא' ו'שוב' (בעש"ט על התורה פר' ויצא).

קומי אורי – כבוד ה' עליך זרח

וזה, "סולם מוצב ארצהוראשו מגיע השמימה" – כל מה שקורה לאדם שורשו מלמעלה,  ונובע רק - מרצון ה'.

מגודל ההסתר וההעלם האדם שוכח זאת, ורק בסיום הניסיון, שהוא בבחינת – התעוררות מהשינה, הוא נזכר שהקב"ה היה עימו, והכלל הוא:

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ברגעי ניסיון, הקב"ה גורם לאדם לשכוח – שהוא תמיד עימו!

בזמן הזה,האדם חייב לחזק את עצמו באמונה ש'מלוא כל הארץ כבודו' (ישעיה ו, ג), ולצפות לישועת ה' בכל ליבו, ואז:

לפתע פתאום וברגע אחד - יאיר עליו 'אור אלוקי'.

לעלות ולהתעלות עד - 'שער השמים'

העמידה בניסיון מובילה את האדם ל'שער השמים' – לראות את ישועת ה', והאור ה' עליו זורח.

יש לאדם הבטחה – שברגע שיתעורר מה'שינה', תמיד יראה את ישועת ה', וזה יהיה - כ'הרף עין', ולכן: האדם צריך לזכור "אכן יש ה' במקום הזה" - בכל מקום שהאדם נמצא - ה' נמצא איתו.

ומכל מקום, הוא יכול להגיע עד - 'שער השמים'.

יהי רצון שנעמוד בניסיונות ונתעלה עד 'שער השמים', אמן.