"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנים" (כמניין טו״ב). איזה פסוק נפלא.
ויחי - איזה ביטוי של עוצמה וחיות. סוף סוף יעקב זוכה לחיות אחרי מאה ושלושים שנה של סבל, שבהן חייו עוברים עליו מעבודה לעבודה וגם מצרה לצרה (רחל, לאה, עשיו, דינה, יוסף).
יעקב מתקן את תפילת ערבית, משום שכל חייו הם כמו עורב, הכול שחור, חשוך וכואב.
סבא יעקב-ישראל מתחיל ליהנות ולרוות נחת מילדיו המשלימים ביניהם (למראית עין, רק כדי שלא יכאב לו יותר, הם משימים עצמם כאוהבים) ולעת זקנה מברך את בניו ואת נכדיו. הוא מצליח להאיר את נקודות הטוב שבהם.
״היאספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם״.
כמה היינו רוצים שמישהו יגלה ויגיד לנו שמה שאנחנו הכי רוצים הולך לקרות, שהעסק יצליח אחרי כל השנים הקשות, שהבחור המיוחל ("השידעך") יגיע, שייוולד כבר ילד אחרי כל הטיפולים, שמשיח יגיע!
במקום הנמוך בעולם, בערוות מצרים, רוצה יעקב לגלות להם את הקץ ומסתלקת ממנו השכינה וכבר לא יכול להגיד.
כבר חלפו אלפי שנים מאז ומשיח עוד לא בא. יעקב הרי ידע שיש עת מסוימת שבה משיח חייב להופיע. אבל הוא ידע גם שיש את העת האחרת, הנוכחית, שבה אנחנו יכולים לפעול ולעשות ולהתנהג בכל יום כאילו משיח מגיע היום. בלי לאבד תקווה, לאסוף כוחות כאילו זה קורה ממש עכשיו ואז ביום-יום תהיה חוויה של עונג כאילו זה קורה.
***
השבוע בנפלאות בפרשת ויחי, הגיעה לאולפן אורחת מיוחדת במינה: רבקה אפשטיין, מגשרת, אמא לחמישה וסבתא לנכדים רבים ברוך ה'. ילידת צרפת והתחנכה שם עד הבגרות. למדה בסמינר בגייטסהד, התחתנה, עלתה ארצה ושימשה בתפקידי ניהול שונים בסמינר הישן, יצאה לפנסיה והגשימה חלומות: למדה יעוץ רגשי וגישור וכעת עוסקת בזה בשמחה רבה.
רבקה יודעת ומבינה ורואה בזה ייעוד ועושה זאת הכי טוב בעולם. היא מקצועית ונאמנה לתחום בו היא עוסקת.
ביקשנו ממנה לשתף את הצופות במצבים המתקיימים בתוך פגישות הגישור ואיפה זה פוגש אותה ואיך זה משפיע על המהלך.
איך ההתמקצעות בגישור עזרה לה לפתור קונפליקט המובא בין הצדדים של הגישור? איך ההכשרה שלה כיועצת רגשית עוזרת בגישור? וקיבלנו טיפ לאמהות שמתמודדות עם ילדים בבית.
וגם הפתעה! רבקה למדה גם משחק. זה גם מסייע לה בגישור.
הכותבת היא מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת, מרצה, מנחה ושליחה בתקשורת
mirisch1@gmail.com
