אאא

הבן שלי היה בן שנה וחצי כשהבחנו שהוא לא מבטא מילים כיאות, כמו כל ילד בגילו. אז התייעצנו עם קלינאית תקשורת, אשר לאחר בדיקה הגיעה למסקנה שיש לו עיכוב מוטורי קטן, שיצר לו אתגר בדיבור. ליתר דיוק, הוא יכול היה להשמיע הרבה צלילים, אבל להגמיש את שפתיו כדי לעצב אותן למילים מובנות, לא בא לו באופן טבעי. עזרת המומחים הגיעה לאחר מכן - אשר כעבור שנה הביאה לשיפור יוצא דופן. (כיום, ילדי ​​בן השלוש הוא רשמית פטפטן.) תוך כדי כך, לימדה אותי מטפלת הדיבור שלו את אחד הביטויים החשובים ביותר לבלימת התקפי זעם - שמתאים לכל הילדים.

הוא כולל רק שתי מילים: "הראה לי".

ראו, עם עיכוב בדיבור או בלעדיו, תהליך גילוי כישורי השפה (שמתרחש בין גיל שנה לשלוש, על פי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים) יכול לגרום לתסכול, הן להורה והן לילד. לדוגמא: הפעוטה שלכם רוצה שתמצאו לה צעצוע ספציפי, אך המילה שלה לאותו צעצוע (נניח: "בבה") לא אומרת לכם כלום. ובכל זאת, במוחה, כך מכונה "בובה" וזה גם בדיוק מה שהיא אומרת. וככל שתגידו יותר, 'מה, מותק?' כך היא תהפוך לנרגזת יותר.

האמירה 'הראי לי', לעומת זאת, יכולה לעבוד כמחסלת התקפי זעם. ראשית, זו אמירה במקום שאלה והיא דרך חביבה יותר להטיל על פעוטות את החובה להדגים את הצורך שלהם, כאשר הם עדיין לא מצליחים למצוא את המילים הנכונות או לבטא אותן. שנית, היא מבטלת שאלות שחוזרות על עצמן, שעלולות להוביל לכעס. במקום זאת, הדובר המתפתח שלכם יעבור אל החפץ המדובר ויראה לכם למה הוא מתכוון.

שורה תחתונה? זה עבד לנו מספיק טוב, עד ששיתפתי את זה עם חברותיי, שלא מפסיקות להודות לי.