החזן ששר במלוא קולו מול כיתת יורים נאצים

דוד ורדיגר – חזן, מלחין ומחלוצי המוזיקה החסידית במאה ה-20. הקליט 235 שירים ב 22 אלבומי סולו ועוד שירים רבים באלבומים נוספים.

על אף שפעל בעיקר כחזן, רבים מאלבומיו היו של חסידויות שונות ובעיקר של חסידות גור, לצד מלחין החצר ר' יעקב תלמוד. תקליטיו הפופולריים גררו הזמנות למופעים ברחבי העולם, בהם שר קטעי חזנות לצד לחנים חסידיים. בהופעות אלה גילה את הערך המוסף של הוספת בניו לצידו. הבולט שבהם היה בנו השני מרדכי, שבשנות ה-70 פרץ לתודעת הציבור ביתר קלות, כאשר הוא נושא את שם אביו - מרדכי בן דוד ורדיגר.

בשנת 1959 הקליט את אלבומו הראשון "תפילה לדוד" בו ליקט 6 מלחניו. את התקליט חותמת היצירה "ומי שמייחדים" אותה בחר אבא לבצע לראשונה בהרכב סימפוני, בקונצרט "חסידים ברינה יגילו" שקיימנו בשנת 1997. את היצירה ביצע בטוב טעם ועם קול משובח, בתוספת אמירה חזנית ונפש חסידית, החזן הנפלא חיים אדלר.

במהלך השואה הסתתר בבונקר בגטו, עד שנתפס יחד עם 180 יהודים נוספים ששהו עמו. הם הועמדו בשורה אל מול כיתת יורים שבראשה עמד מפקד מחנה פלאשוב. לכל אחד מהיהודים ניתנו מספר שניות לשכנע את המפקד הגרמני האכזר כי הוא יכול לסייע בעבודה, ומי שלא הצליח - נורה למוות. כשהגיע תורו ענה "אני זמר מקצועי, בעל קול מיוחד במינו", ובאומץ רב המשיך ושאל "רצונך שאשמיע לך משהו?", המפקד ההמום ענה לו ברשעותו "תשיר שיר שהיהודים רגילים לשורר בעת שהם קוברים את מתיהם". דוד לא נבהל ופתח מיד ב "קל מלא רחמים". קולו המסתלסל ריגש אפילו את המפקד האכזר שהורה לו להיכנס אל המחנה ובכך ניצלו חייו.

יהי זכרו ברוך!