היום, כ"ח במנחם-אב, אנו מציינים שנה לפטירתו של החזן נפתלי הרץ בן משה מנחם הרשטיק ז"ל.
גאון התפילה נפתלי הרשטיק - מלחין, מעבד, מנצח ומעל הכול חזן בכל רמ"ח איבריו. במשרתו השנתית האחרונה שימש כחזן בית הכנסת הגדול בירושלים, במשך כ-30 שנה. ניהל את מכון תל-אביב לחזנות. היה אהוב ונערץ, ושימש מורה דרך למאות תלמידים וחזנים, עשרות מהם שימשו ומשמשים בקודש, ברחבי העולם.
לא אשכח את פגישתי עם נפתלי, עת קרא לי להצטרף אליו לדגל – לקחת חלק בהובלת המכון. הזיק והתקווה בעיניו, כאשר דיבר על הצורך להמשיך ולהצעיד את המכון, להמשיך את המסורת רבת השנים, עם עדכון לימינו אנו – שבו את לבי. נפתלי דיבר, ומילותיו היו זהות כמעט לחלוטין למילותיי שלי, כאשר אני צריך לשכנע על חשיבות הצורך להמשיך במפעל החיים של אבא שלי – "יובל".
לכבוד שבת קודש: לייזר ברוק מכריז "אלול"
אומרים עליי, שאני פדנט לא קטן. אך מנפתלי קיבלתי שיעור במסירות, בסבלנות, אך גם בעקשנות – עד שהסאונד באקורד מסוים אינו מספק אותו – הוא לא התקדם הלאה. הוא הסביר שוב ושוב את משמעות הטקסט, כדי לשנות את אופי הביצוע עד שיגיע לאופי שרצה. לא אחת התעוררו הבדלים בין גישותינו: נפתלי נאמן באדיקות למסורת החזנות בת מאות שנים, ואני הינוקא מבקש לערוך שינויים פה ושם. נפתלי הסתכל, בחן, נשם נשימה עמוקה, והסכים לקבל את גישתי באהבה ובמקצועיות.
זכיתי, שיבוא לשמוע אותי בשבת יום העצמאות האחרונה בחייו. עברתי לפני התיבה עם מקהלת "רינת ישראל", ועם החזן אברימי רוט ברעננה. נפתלי דאג, שיביאו אותו מוקדם בבוקר, והוא התיישב ממש מולי. הוא קרץ לי פה ושם, כשהבחין רק במה שאני הבחנתי...
כשירדתי ללחוץ את ידו, אחרי תפילת שחרית, הוא אמר לי יישר כוח! והוסיף לפתע: "דרך אגב, חבל שלא נתת לי לעשות לך הגהה על 'סודות החזנות'".
״מה קרה?״ שאלתי בתמיהה - "מצאתי טעות בעריכה". בדקתי, ומסתבר שהוא מצא פסקה חופפת בשני סיפורים בספר. בפגישתנו האחרונה בביתו עדכנתי אותו, שההערה שלו תוקנה במהדורה החדשה. הוא חייך ושאל: "אז לא מגיע לי ספר מתוקן...?", ״כמובן. אני חייב לך!״ עניתי בחיוך.😜
היכרותי עם נפתלי מתחילה בהיותי ילד, כבן 12. באחת מפגישותינו האחרונות הראיתי לו תמונות, שמצאתי מהופעה משותפת של שלושתנו (נפתלי, אבא ואני) מאותה התקופה. "היית חמוד אז, ונשארת חמוד גם היום...", אמר לי בחיוך. כילד, זכרתי מנפתלי את קולו הצלול ואת שירתו הנעימה. ובמיוחד את האדם החם והלבבי, שמחייך אליי תמיד ומלטף אותי בלחי.
את קונצרט "האוצר היהודי לימים הנוראים" קיימנו 10 ימים לאחר פטירתו של נפתלי. בנו, חברי וידידי היקר, החזן נתנאל הרשטיק, היה אמור להופיע בקונצרט עם חבריו החזנים: שי אברמסון, סיימון כהן ונסים סאאל. אך לאור הנסיבות, במקום לשיר הוא התנצל, ונשא דברים לזכרו ולעילוי נשמתו של אביו:
"אבא היה אמן הנוסח, שיצר סגנון מיוחד משלו: הישן – התחדש, והחדש – התקדש... מגדולי מעבירי השמועה בדורות האחרונים. בהתנדבות ובנדיבות אין קץ מסר את כל סודות מלאכת הקודש. כל תו, פראזה מוזיקלית, אקורד בעיבוד, דקדק ודייק בו, כדי ׳שיעלה הקורבן כליל לרצון׳.
אין לי ספק כלל, כי ידידו האהוב של אבי, ד"ר מרדכי סובול ז"ל, נוכח עימנו הערב, מביט בגאווה על בנו, ממשיך דרכו ונושא הלפיד, ונותן את אישורו... לא אשכח את המבט המאושר של אבא ומרדכי ז"ל יושבים בצוותא בקונצרט, ורווים נחת משיתוף הפעולה של אופיר ושלי... בימים טרופים אלה, שליח הציבור הגדול נקרא לדגל - לעמוד ולהתחנן בישיבה של מעלה על עם ישראל... יהי זכרו ברוך!".
עם היוודע דבר לכתו של נפתלי התחילו לרוץ בקבוצות, לזכרו, סרטונים מהופעותיו הרבות. אחד מהסרטונים האיכותיים והבולטים היה "רצה עתירתם" – מתוך הופעתנו המשותפת הראשונה, בקונצרט ההצדעה ליוסל׳ה רוזנבלט, בשנת 1989. נפתלי, כהרגלו בקודש, נתן גם ליצירה זו גוון מיוחד של שירה קלאסית אומנותית עם חזנות תחינתית.
עם האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו כיום, לא היה לי ספק אז, שבקונצרט נשחזר שוב את הביצוע ההוא... הפעם - לזכרו.
שבת שלום, חודש טוב וצפייה מהנה,
0 תגובות