ביום רביעי, ג' באלול, ציינו 90 שנה לפטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הרב הראשי הראשון לארץ ישראל ו"אבי הציונות הדתית".
הראי"ה קוק היה פוסק והוגה דעות, מגדולי הרבנים בארץ ישראל, במחצית הראשונה של המאה ה-20. הוא התמנה לרבן של יפו ושל המושבות, ולאחר מלחמת העולם הראשונה - בשנת 1919 הוכתר הרב, בחתימתם של ראשי המוסדות והישיבות, ואיתם רוב רבני ירושלים - כרבה הראשי של העיר. הוא כונן את מוסד הרבנות הראשית, והיה לרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, בשנת 1921; כן ייסד את ישיבת "מרכז הרב" בירושלים, ועמד בראשה.
לצערנו, יש בציבורים מסוימים גישה מתנשאת ומזלזלת בממשיכי דרכו של הרב קוק. אך רבניהם דווקא חשבו אחרת: החפץ חיים הגיב על פגיעה ברב: "לשמע דברים כאלו יש לקרוע קריעה".
החזון איש סירב ללחוץ את ידיי המשלחת הירושלמית של "אגודת ישראל", ואמר להם: "לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום. דעו לכם, כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה".
הרב שלמה זלמן אוירבך, שהכיר את הרב קוק בצעירותו, אמר עליו: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון". ”הרב היה גדול בכול, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו...״ ועוד אמר: ”לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה גדלות מיוחדת. הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!".
האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש כתב לרב קוק: ”כבוד ידידי הרב הגאון הנודע והמפורסם בכל מרחבי תבל וקצווי ארץ לשם תהילה ותפארת בתוככי גאוני יעקב, עמוד הימיני פטיש החזק כבוד שם תפארתו…״.
הרב עובדיה יוסף אמר עליו: ”הרב קוק היה מלאך ה' צבאות”.
אמנם לא ידוע על יחסו של הרב לחזנים ולבעלי תפילה, אך ידועה ידידותו הנאמנה לחזנים יוסל'ה רוזנבלט וזבולון קוורטין.
באחד המכתבים לחזן קוורטין פותח הרב במילים: "ידידי המרומם פאר שירת ישראל". לבקשת הרב, קוורטין ערך תפילות מנחה ומעריב לטובת ישיבת "מרכז הרב", וכן הופעות לטובת הישיבה.
החברות ביניהם הייתה כה עמוקה וחשובה, ומסופר שאחת ההופעות שם, בשנת 1937, נערכה, בדיוק, ביום חתונת בתו של קוורטין. קוורטין ערך את טקס חופת בתו בתל-אביב, ומיד נסע להשתתף בקונצרט בירושלים. בסיומו, חזר היישר ל"שבע ברכות" בת"א.
הרב קוק זצ"ל היה בעל נפש פיוטית, ומנגינה התנגנה בנפשו. הוא חיבר פיוטים ושירים ולחלק מהם אף חיבר מנגינות.
הרב קוק הבין על פי הקבלה, שעם בוא הגאולה המלאה תהיה התקדמות בכל מהלך החיים. ב״חזון הצמחונות והשלום״, הוא מתאר את התקדמות הטבע כולו, כאשר כל רמת החיים עולה ומתקדמת. האדם יהיה ליותר מאשר הוא כיום, וכך הצמחים והבהמות. ומתוך כך תיאסר למשל אכילת הבשר.
גם השיר: "זאל שוין קומען די גאולה" (שתבוא כבר הגאולה) מיוחס לראי"ה קוק. יש עדויות, שהרב ותלמידיו שרו שיר זה ביישוב, בארץ ישראל, עוד בשנות ה-30.
המילים שייכות למשורר היידי, שמר'קה קצ'רגינסקי, שהיה בגיטו וילנה ולחם עם הפרטיזנים. הוא כתב את המילים ללחנו של הרב אחרי השואה, בעת ביקורו במחנות העקורים בגרמניה.
מי שהקליט ופרסם את השיר, בשנת 1954, היה החזן והזמר ישראל ליפשיץ הידוע בכינויו – האוקראיני: סידור בלרסקי
בשנות ה-70 אימצה חסידות חב"ד את השיר. והוא נקרא בפי החסידים: "ניגון יחי", משום שעל בסיסו שרים את המילים: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".
הניגון נוגן פעמים רבות לפני הרבי - ר' מנחם מנדל שניאורסון, וזכה לעידודיו הנמרצים. מאז התקבל אצל חסידי חב"ד, והוא מושר בהזדמנויות רבות. הניגון אף מופיע בספר הניגונים, כניגון קס"ד.
בקונצרט "האוצר החסידי", שקיימנו בחודש ניסן בשנה שעברה, ״שידכתי״ את השיר לחזן החב״די, אריה לייב הורוויץ. אריה משמש כחזן ראשי ב"חב"ד מרכז בוקה-רטון", בפלורידה. זו כבר השנה החמישית, שהוא אהוב ונערץ עד מאוד בקהילתו, ולא בכדי: אריה, שאוהב את השיר מקטנות, הביא בביצועו את יכולותיו המוזיקליות הייחודיות עם הדביקות האופיינית כל-כך בחב"ד. השילוב ביניהם יצר חוויה סוחפת, מענגת, ומרגשת.
במותו ליוו את הרב קוק עשרות אלפים מכל גוני היישוב בארץ. מותו לא פסח על איש! דמותו ותורתו הן נר למי שמבקש לחיות חיים של אמונה ואהבת הארץ, ורלוונטיים לא פחות גם כיום - 90 שנה לאחר מותו.
יהי זכרו ברוך!
0 תגובות