אאא

"שבת הגדול" זמן ביעור חמץ וליל חג הפסח בעיר ביתר-עילית.

הפתגם היהודי העתיק אומר: "א גאסט אויף א ווייל זעהט אויף א מייל". בתרגום: אורח בא לדקה ורואה במרחק פרסה .או לפי המשורר אברהם שלונסקי: אורח לרגע רואה כל פגע. כלומר: אדם שמגיע מבחוץ מבחין בדבר שאינו בסדר, בעוד שמי שגר בבית התרגל ולא שם לב.

לא תמיד אני רואה בעין חיובית את מה שקורה בעיר ביתר-עילית, ובוודאי שלא את המדיניות הפוליטית של ראש-העיר, אלוף נעורי ומכירי מאיר רובינשטיין.

יומיים אלו שעשיתי בעיר, וחגגתי עם נוו"ב היקרה שתחי'; עם בתי וחתני ונכדיי היקרים את חג החירות ב"עיר התורה והחסידות בהרי יהודה – ביתר-עילית" הפתיעו אותי מאוד לטובה – ככה נראית עיר יהודית טובה, וזה קידוש ה', כמו שאמרו חז"ל (מסכת יומא) דתניא "ואהבת את ה' אלהיך" - שיהא שם שמים מתאהב על ידך... יהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו: אשרי אביו שלמדו תורה; אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה - פלוני שלמדו תורה, ראו כמה נאים דרכיו; כמה מתוקנים מעשיו - עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

ביום שישי פיזרה העירייה פחים לשריפת חמץ, והתושבים צייתו ולא לכלכו את העיר, שחס-ושלום לא ייכנסו לחג עם פיח ואפר בכל עבר, ואח"כ אספו עובדי העירייה את המתקנים והעיר נשארה נקייה.

בערב שבת רוקנו את כל מכלי האשפה, ניקו את הרחובות, טיפחו את הגנים ושתלו את הצמחים, העיר התכוננה יפה מאוד לקראת חג האביב והפריחה.

בשבת בבוקר אחרי זמן ביעור חמץ הסתובבו עובדים לא-יהודים וסגרו היטב את כל שקיות האשפה וסידרו אותם יפה בתוך הפחים ולידם, ניקו את הרחובות, והבריקו את האווירה לכבוד החג.

*

עלה בראשי רעיון לאור החוויה הרוחנית הגדולה של ימי חג הפסח בביתר עילית, כמה יופי ואורה הייתה כאן.

אין מילים להביע את יופי המקום, ישוב שכולו תורה וחסידות, משפחות מרובות ילדים כולם בוהקים ומצוחצחים לכבוד שבת וחג, האור שבבתים, הזמירות והתשבחות, ריבוי הסגנונות, גיוון העדות, קולות התפילה השירה והזמרה הבוקעים מבתי כנסיות ובתי מדרשות, הפאר וההדר הנשקפת מכל בית והשמחה והעונג הנשפכת מכל פינה, וכאשר כל זה הוא גם בתוך עיירה יפה נקייה צחה ומבריקה עלה לי לראשי משמעות חדשה בפסוק של שיר השירים: "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב".

כאשר שלמה המלך אומר "מה יפו פעמיך בנעלים", הוא מותח קו בין 'פעמיך' שזה המועדים - שיא העבודה האלוקית, הרוחנית. לנעליים - שזה הדבר הכי נחות, הכי מתחכך בעפריות, בגשמיות.

הרי בדיוק לכך התכוון, כי המועדים והחגים הם זמני החיבור של העולם הרוחני לגשמי, וכמו שאמר החתם סופר, שבפסח יש לנו מצוה של אכילה, מצוות עשה לאכול מצה, וזו מצוות האכילה היחידה שנותר לנו מאז חורבן המקדש, כלומר החג מרומם את הגשמי לדרגה רוחנית, והחג מביא לכך שגם הדברים המגושמים ביותר מוצאים את ייעודם האמיתי.

שלמה המלך משבח דווקא את הנעלים, שכן מתוך שהדברים הגשמיים ביותר ממלאים את תפקידם, ניכר כוחו הגדול של בית המקדש.

ומה נאה לייחס את עם ישראל באותה עת שעולים לרגל לאברהם אבינו, "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב" – בתו של אברהם אבינו, שנקרא נדיב, שנאמר "נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם".

המהרש"א מסביר את ההקשר שבין יופי החגים עם 'בתו של אברהם אבינו'? שכן אברהם אבינו הוא הראשון שהראה את תכלית העלייה לרגל, לרומם את עולם החומר לייעודו האמיתי, להפוך את הדברים הגשמיים לכלים לעולם הרוחני; שכן את כל רכושו הפך הוא לכלי של "ויקרא בשם ה' אל עולם".

בדין הוא, יאה ויאה שאת מצות העלייה לרגל תלה הכתוב באברהם אבינו נדיבו של עולם, שהקריב הכול למען ה', וזכו בניו לעלות בנעליהם לחג ולרומם את החומר הגס ומגושם – את עור בשרם ולהכניסו לתחום הקדושה.

*

בפירושו על התורה בפרשת בראשית ביאר הרש"ר הירש את חשיבות היופי, שיש לה מקום מרכזי בבריאה, והוא מייחד את האדם משאר היצורים:

"הגן היה מספק את כל צרכיו הגשמיים של האדם. אולם, הכתוב מקדים את "נחמד למראה" ל"טוב למאכל", הוה אומר: את סיפוק חוש היופי - לסיפוק חוש הטעם ותאוות המאכל. כאן זכה חוש היופי להצדקתו ולהקדשתו וגם בכך מתגלה מעלתו היתרה של האדם... הרי האדם הוא היצור היחיד המסוגל ליהנות מן היופי, ומכאן הוכחה לחשיבות חוש היופי - לייעודו המוסרי של האדם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"אכן, צורות הנוי המצויות בבריאה וחוש האדם ליהנות בהן - מונעים את האדם מהידרדר לדרגת הבהמה. השמחה ביפי הטבע ובנוי הצמחים תביאנו לשמוח גם ביופי מוסרי. חברה שאיננה חסה על היפה - גם האדם יגדל בה פרא. שמחת האדם בהרמוניה אסתטית קרובה לשמחתו בהרמוניה מוסרית".

חז"ל (במסכת ברכות) הודו בערכו של היופי והאסתטיקה וקבעו: "שלשה משיבין דעתו של אדם, קול ומראה וריח; שלשה מרחיבין דעתו של אדם, דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים". לאמור: 'הרחבת דעתו ויישובו של אדם' היא מעלה לכל הדעות, ואינה מגיעה אלא עם מעלת הסדר, כאשר כל דבר בא על מקומו ועומד על תבניתו.

*

חז"ל אמרו במסכת חגיגה: דרש רבא, מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב? - כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל. וראה פירושו הנפלא של רש"י: "מה יפו פעמיך בנעלים" - הם אומרים לה חפצים אנו שתדבקו בנו בשביל נוי וחשיבות שראינו בך בעודך ביפייך.

יופי לך ביתר-עילית כעיר התורה והחסידות ששילבתם את יופי התוכן – תוכן יהודי הוד קדומים נעלה עם יופי המקום; תודה לך מאיר על ההבנה וההשקעה, חג שמח לכם תושבי ביתר-עילית, וממנו יראו גם שאר פרנסי הערים שחיי תורה ופאר בראש מעיינם, מועדים לשמחה!