"כאשר ייסר איש את בנו – כאשר יש צורך וסיבה מוצדקת להעניש ילד, יש לעשות זאת בתור 'ייסר איש' ולא 'ייסר אב'. צריך לסלק את הנגיעות הצדדיות שבגינן האיש מבקש להעניש את בנו (מה יאמרו עלי בבית הכנסת בעקבות ההתנהגות של בני, למשל), ואז ה'ייסר' שונה לחלוטין". כשאתה בא לחנך את הילד, תסלק את המניע שלך, את האגו שלך. תעשה את זה לא כ"אבא" שנפגע מן העובדה שהבן פגע לו באגו ובממלכה שלו; אלא כ"איש" נייטרלי".
זו היא פנינה אחת מתוך משאו החינוכי של ראש הישיבה הגאון רבי שאול אלתר, אותו נשא בפני מחנכי קהילת באיאן ביום עיון מיוחד.
במשאו, שטח הגר"ש את משנתו החנוכית, שמבוססת על דברי הגמרא והראשונים, וגדולי הדורות, כשהוא ממזג ומזקק את כולם לכדי משנה בהירה אחת - המבהירה היטב את חובתו של האב כמו גם של המחנך.
המשא הזה שלא פורסם עדיין, נחשף במסגרת גיליון 'בני היכלא' שראה אור בידי קהילת הגר"ש והופץ בערב חג הפסח בכל הריכוזים החרדיים. המשא, שנערך בידי הרב מנחם מנדל ברונפמן, הוא חלק מתוך התכנים העשירים שמכיל החוברת המשתרעת על פני 132 עמודים. הגיליון שהינו השני במספר, הקדיש הפעם את ליבת המגזין לזכרו של כ"ק הפני מנחם מגור זי"ע במלאת חצי יובל להסתלקותו, בשלל כתבות ומאמרים ייחודיים ובלעדיים.
במשאו החינוכי שהתפרסם בגיליון המיוחד, עומד הגר"ש על האינדיבידואליות בחינוך: "ילדים הם לא עוגיות שאופים אותם בתבנית, לא כולם אותו דבר ואין אמירה כוללנית ומכלילה לגבי כל ילד. לכל ילד יש את הנפש שלו".
עוד הדגיש בדבריו כי "כדי לחנך את הילדים, צריך להיות עם רגש, עם תודעת שליחות שניתנה לו מאת הבורא יתברך לשמר ולגדל את הפיקדונות הכי יקרים לטוב באמת, רק כך אפשר באמת לגשת מלאכת הקודש הזו ולמצוא את שביל הזהב לכל ילד".
בהמשך הגיליון הוקדשה כתבה ייחודית ובה אוסף חידות תורניות שנשאלו ע"י הגר"ש לילדי קהילתו במהלך ימי הסגר שבתקופת הקורונה האחרונה. בימים אלו כאשר ת"ת 'פני מנחם' של הקהילה, היה סגור, הגיעו הילדים להתפלל שחרית בבית המדרש, והם הופתעו לאחר התפילה שראש הישיבה שטח בפניהם חידה תורנית מתוך מטרה שהם ימצאו לה תשובה.
המנהג נהפך לנוהל קבוע בכל יום משלושת השבועות שבהם היה הת"ת סגור, כשבכל יום שוטח הגר"ש (שבהמשך החל להעלות את החידות על הכתב) בפניהם את החידה היומית.
