אאא

בימים אלו אנו נמצאים בנקודת הזמן של ספירת העומר, בטור הקודם עסקנו בהיבט מסוים של הנושא. אך כידוע לכולנו התורה היא אין סופית, והשבוע נעסוק ברובד נוסף של העניין.

שמעתי השבוע אמירה שלדעתי מבטאת באופן חד את המשימה שלנו בתקופה זו שבין פסח לשבועות.

בחג הפסח קיבלנו את החירות – ומכאן ועד חג השבועות תפקידנו לעבוד על האחריות!

בפסח יצאנו משעבוד מצרים, קיבלנו במתנה את עצמינו את החירות שלנו.

המתנה ניתנה לכל עם ישראל כולו, כל אלו שזכו לצאת ממצרים הגיעו למעמד קריעת ים סוף וזכו לגילויים שאין כמותם בבחינת 'זה קלי ואנווהו', חז"ל מלמדים אותנו כי אפילו שפחה פשוטה ראתה על הים מראות אלוקים שלא ראה יחזקאל הנביא. 

גם היציאה עצמה נעשתה במימד של חפזון, הבורא דילג ופסח והוציא את כל אחד מהיכן שהוא היה, לכאורה כמעט ללא הכנה עצמית ועבודה אישית. כל זה נכון לחג הפסח.

ומכאן ה'אבל' הגדול, מכאן ועד חג השבועות שבו אנו עומדים למרגלות הר סיני לקבל את התורה מפי הבורא, כאן הנקודה היא הפוכה, והעבודה שונה לחלוטין, כאן הדבר תלוי דווקא בהכנה, בעבודה העצמית שלנו עם עצמינו לקראת המעמד הגדול.

בספרי הקדמונים מבואר כי ספירת העומר היא על שם הספירה אותה ספרו בני ישראל מרגע יציאתם ממצרים לקראת מעמד הר סיני. את התורה לא כולם מקבלים בשווה, היא דורשת הכנה ועבודה עצמית.

זו היא המשימה של ספירת העומר, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, מתקדמים ומתכוננים לקראת קבלת התורה. וככל שהאדם מוכן יותר, הוא זוכה לקבל יותר במתן תורה!

חשבתי כי הדברים אקטואליים גם לשבוע זה בו מציינת מדינת ישראל את יום עצמאותה, אכן, בחסדי השם זכינו לעלות לארץ הקודש, תהליך שהיה מלווה בהמון ניסים. אבל, העבודה הגדולה היא דווקא זו שמוטלת עלינו, כפי שלמדנו מיציאת מצרים, לקחת את ה'חירות' ולעבד אותה ל'אחריות'. 

האחריות שלנו היא האחריות למסורת הדורות, למורשת המפוארת שלנו, שהחיים שלנו כאן יהיו יהודיים, ערכיים. כל זה לא קורה לבד!

האחריות עוברת אלינו, היא מוטלת לפתחנו. אי אפשר להעביר את כל זה למצב אוטומט...

*

נקודה נוספת גם היא בנושא האחריות שמעתי מידידי ר' שאול שיף מרעננה, נאמר בפרשה על המצורע "בדד ישב  מחוץ למחנה מושבו‎", מסופר על מגיפת חולירע שפרצה בוילנא.  וכיהודים בשעת צרה ומצוקת רבים, התחילו  לחפש נקודות לתיקון, חטאים ועוולות, בנסיון לאתר  את גורמי  המגיפה. אחד מהם הגיע למייסד תנועת המוסר רבי ישראל  מסלנט וסיפר לו כי לדעתו מצא את סיבת המגיפה,  "בביתו של פלוני בן פלוני  נעשים מעשים שלא יעשו, אותם מעשים רח"ל הגורמים  לאסונות ולמגיפות  לכלל ישראל  כמובא בספרים הקדושים".

השיב לו רבי ישראל: את המצורע  שלחו  מחוץ לג' מחנות , שהרי לפי חז"ל  צרעת באה לעולם על חטא לשון הרע ורכילות. ואיסור לשון הרע הוא לא רק בגלל הפצת דברי שקר, אלא בגלל  שמחפש חטאים אצל הזולת. ולכן, אומרים  לבעל לשון הרע שכזה: אם אתה ידען ובקיא במציאת חטאים ועוולות  היכבד וצא מחוץ למחנה.

תתבודד עם עצמך  ותמצא את החסרונות שלך והעוונות שלך, ומן הראוי שמשם תתחיל את התיקון.

כאמור, חובתו של כל אדם לקחת את האחריות על עצמו, לעשות את חשבון הנפש שלו, והשינוי הגדול מתחיל דווקא בי! בעצמי!

כאשר כל אחד ירגיש את האחריות המוטלת עליו באופן אישי, וכל אחד ידאג לכך מתוך תחושת שליחות ואחריות ציבורית, יחד יגיע השינוי המיוחל, וכך נזכה לגאולה השלימה.