אאא

הגאון רבי בן ציון מוצפי, מגדולי הפוסקים הספרדים , נשאל במהלך השבוע על ידי אחד מתלמידיו בעניין האיסור להחזיק כלב בבית והחזיר לו מכתב מפורט עם המקורות לכך.

התשובה המלאה של הגרב"צ מוצפי

"בזוהר הקדוש בשלח ס"ה, ב. כתב על הפסוק לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כי למעלה יש קלי' קשה שהיא שור וחמור, והאותיות שבתוכם ו' משור, מ"ו מחמור, הם כמספר "כלב", והוא החצוף מכל הבריות, ככתוב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. וחזר ושנה בפרשת משפטים קכ"א, ב. על פסוק ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, כי הוא דין קשה מאוד ויש בו זוהמא רוחנית קשה ביותר, ולכן נאמר [ישעיה נ"ו, יא] והכלבים עזי נפש לא ידעו שובעה. כי בו מתלבשים כוחות הסיטרא אחרא, ואילו אנחנו עם בני ישראל עם קדוש, ולכן הזהירה אותנו התורה לא לאכול נבילות ולא טריפות כי הם ראויים רק לכלבים.

"עוד כתב בפרשת צו ל"ב, ב. כי כשהיו ישראל מקריבים קרבנות על גבי המזבח, היו רואים את האש בדמות אריה רובץ על המזבח, רמז לקדושה ולמלאך אוריא"ל שהיה יורד כדי להעלות הקרבן לפני אבינו שבשמיים והיה מתמלא ברחמים עלינו, אך בבית שני כשהיו ביניהם אנשים לא טובים, והיו מקריבים קרבן, היו רואים את האש בדמות כלב חוצפן רובץ על המזבח, והיו יודעים שלא עלה לרצון למעלה. השם ירחם עלינו.

"וכתב רבנו מנחם מריקאנטי [שמות כב, ל] "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. כי דביקות ישראל הוא במקום הקודש כמה דאת אמר [דברים ל"ב, ט'] כי חלק י"י עמו. ובשר בשדה טרפה הנזכר הוא שדה של תפוחים, ואחרי שנטרפה ע"י חיות היער בשדה הנזכר, אין ראוי לישראל לאכלה, רק ליתן אותה לכלב הידוע שהלקהו ויתגרה בו ויכשכש לו בזנבו ועולתה קפצה פיה, ולא יחרץ כלב לשונו. וזהו טעם או מכור לנכרי, כי משם כחו".

"ורבינו בחיי [שמות יא] כתב "כידוע כי הכלב חיה גשמית (כוונת דבריו מגושמת) לא ישבע לעולם, וכן אמר הנביא (ישעיה נו, יא) "לא ידעו שבעה", והכח המשחית לא ישבע לעולם לאמר (משלי ל, טו) "הב הב", ובעבור כי הנבלה והטרפה לקו מצד כח המשחית, לכך צותה התורה להשליך הטרפה והנבלה לכלבים שנאמר (שמות כב, ל) "לכלב תשליכון אותו", לפי שהכלבים מאותו צד הם, וזהו שאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, למדך כי הכלב חרוץ הלשון כענין שכתוב בנחש: (קהלת י, יא) "ואין יתרון לבעל הלשון".

"והנה אצילות הכח המשחית יבא אליו מכח מדת הדין המכה כל בכורי מצרים, ומדת הדין עצומה היא בחצי הלילה, ולפיכך חלה בהם ומתו כל בכוריהם, וגילה לך הכתוב כי בחצי משמרה שניה צעקו הכלבים במצרים, לפי שבא מלאך המות ביניהם, ובפירוש אמרו רז"ל: (ב"ק ס. ב) כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר כלבים שוחקים אליהו בא לעיר".

"ויש עוד אריכות רבה בספרי הקבלה בגנות הכלב וחוצפתו, ולא מצאתי עוד יכולת להעתיקם כי רבים הם, ואזכיר דברי רבנו אליעזר פאפו ז"ל שכתב שלא יתנו לילד או לצעיר לשחק בכלב, כי בלי שירגיש כוחות שליליים עוטפים אותו ומטמטמים את לבו, וכשיגדל יפריעו לו בלימוד התורה וביראת שמים.

"ולכן אם הילד דווקא זקוק לבעלי חיים לתקשר עמם, יביאו לו בעלי חיים טהורים כמו יונה או תור וציפורים טהורים להשתעשע בהם".