אאא

הכתבה אודות פסקו של הג"ר צבי יהודה קוק למפלגת המפד"ל בשנת תשל"ד (1974) לבל תיכנס לממשלת גולדה מאיר בתמיכת הסיעות ערביות, עוררה הדים רבים.

ברם, סברתו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שאין כל חשש ללכת לקואליציה אחת ביחד עם ערבים, קבלה סעייתה מהגאון רבי שמעון סופר זצוק"ל שכך נהג במדינתו אוסטרן – והונגריה להעדיף נוצרים שמרנים, מאשר יהודים 'מתחדשים'.

גולשי 'כיכר השבת' הנמנים על הציבור הדתי לאומי, הגיבו וטענו לכותב השורות שמהכתבה משמע שכל הציבור הדתי לאומי נמנה על תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק, וסבור כמותו לגבי טענתו ש"מממשלת ישראל היא מבטאת את מלכות ישראל, וכשהיא נשענת על ערבים זה פוגע בכבוד הציבור".

ולכן פנינו לראיין את הג"ר משה ליכטנשטיין שליט"א, ראש ישיבת הר עציון, בנו של הג"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל חתנו של הגרי"ד סולוביצ'יק מבוסטון זצ"ל, בנו של הג"ר משה סולוביצ'יק זצ"ל, בנו של רשכבה"ג מרן הגר"ח מבריסק זי"ע.

בהקשר לסוגיה הפוליטית, והעמדה של רוב רבני הציונות הדתית שעדיף בחירות חמישיות מאשר להיכנס לממשלה עם הערבים. מהי דעתו של הרב?

"ראה: השאלה הפוליטית היא השלב האחרון של  תהליך עומק הרבה יותר משמעותי שעובר על זיקתה של החברה הערבית למדינת ישראל שחשוב שנבין אותו לפני שנדון בהכרעה הפוליטית.

"החברה הערבית מתחילה לראות את עצמה כחלק מהחברה והמדינה. בעבר, החברה הערבית לא ראתה את עצמה כחלק מהחברה הישראלית אלא כחברה החיה לצידה כקבוצה נבדלת. בשנים האחרונות, מתרחש תהליך שבו האזרח הערבי רואה עצמו חלק מהחברה הישראלית ואזרח של מדינת ישראל. אמנם מדובר במגזר נבדל אך מגזר שהוא אחד המגזרים של החברה הישראלית. מזה כמה שנים, יש שופטים,  דיפלומטים, שחקני כדורגל בנבחרת ישראל, אנשי תקשורת, רופאים  בבתי חולים ועוד ועוד מבני המגזר הערבי. כל זה נובע מכך שהם הולכים ומשתלבים בחברה הישראלית ורואים את עצמם כאזרחי מדינה.

הרב משה ליכטנשטיין (צילום: מנחם צציק)
הרב משה ליכטנשטיין (צילום: פנחס צציק)

"כמובן שהם לא רואים את עצמם כיהודים אלא כאזרחי המדינה ומבחינתם המודל הרצוי  הוא מדינה ללא זהות יהודית כי הם רוצים זכויות אזרח ותקציבים ופרנסה ולא הגשמת הציונות.

"הנכונות להכניס מפלגה ערבית לקואליציה היא עוד ביטוי לתהליך האמור שבו האזרחים הערבים משתלבים במדינה.

"בסך הכל, נראה לי שזה תהליך חיובי מבחינה אזרחית שקבוצה גדולה מעוניינת להשתלב בחברה במקום להיות גוף זר בתוכו אך היא אינה חפה מבעיות. הגמרא בקידושין מבחינה בין זכות שאין עמה חובה לבין זכות שיש עמה חובה וכאן מדובר בזכות שיש עמה חובה. הבעייתיות בתהליך הזה (מעבר לצורך להתמודד עם החשש לנישואי תערובת ר"ל) נובעת מכך שמדינת ישראל אינה רק מדינת כל אזרחיה אלא היא מדינה יהודית האמורה לקדם ולבטא את ייעודו של עם ישראל בעולם. זאת, כמובן, מטרה שאין הציבור הערבי מעוניין בו. כך, נוצר מצב שבו יש מתח בין היעוד האזרחי של המדינה לבין היעוד ההיסטורי-לאומי. מבחינה אזרחית, רצוי וראוי שכלל האזרחים יהיו שותפים לניהול המדינה אך מבחינת הייעוד ההיסטורי, רק מי שרואה עצמו מחוייב לייעודו של עם ישראל יכול להוביל להגשמת הייעוד הזה.

"לכן, המצב כאן שונה מאשר במדינות אחרות. בארה"ב יש חברי קונגרס ברשות המחוקקת מכל מיני קבוצות אתניות, אך אין זה בעייתי בגלל שהם אמריקאיים בזהות הלאומית ואין הם רואים עצמן כשייכים ללאום אחר, למרות ההבדל האתני. פה בישראל, המצב שונה מפני שערבים-ישראליים אינם שותפים לשאיפות הלאומיות של מדינת ישראל. הוויכוח המר בזמנו לגבי "חוק הלאום" היה בעצם ויכוח מסביב לנקודה הזו.

"אין ספק שזו שערורייה רבת שנים שהתקצוב למטרות של תשתיות אזרחיות של הציבור הערבי  נופל מזה של הציבור היהודי. וכי מה הבדל בין קלנסואה לחדרה לגבי כבישים, ביוב וכיו"ב?! ואולם, אם בעבר כשהחברה הערבית ראתה את עצמה כקבוצה שלא שייכת למדינה, הייתי אומר שיש לתת את כל התקציבים, אבל אין צורך לתת את ההגה למי שאינו שותף, הרי המצב היום שונה מפני שהם רוצים להיות חלק מהמדינה וההנהגה. אי אפשר לומר לאזרח הערבי-ישראלי להיות חלק מהחברה אך לשלול ממנו את הזכות להיות שותף .

בחדרו של הרב משה ליכטנשטיין, נכד הגרי''ד סולובייציק שהוא נכדו של הגר''ח מבריסק (צילום: מנחם צציק)
בחדרו של הרב משה ליכטנשטיין, נכד הגרי"ד סולובייציק שהוא נכדו של הגר"ח מבריסק (צילום: פנחס צציק)

"שיטת המשטר בארץ היום היא לא 'הלכות מלכים' ברמב"ם, אלא דמוקרטיה. בזמן שאין יד ההלכה תקיפה – ויש אומרים שגם בזמן שיד ההלכה תקיפה ואין מלכות בית דוד -  'הלכות מלכים' אינן קובעות את שיטת המשטר ואנו צריכים לקבל את השלטון הדמוקרטי, הכולל את השתתפות כלל אזרחי המדינה בתהליך. אם מנסור עבאס, או כל אחד אחר, מציע להצטרף מן הפן האזרחי ומוכן לקבל את זה שהכרעות הממשלה במישור הלאומי תתקבלנה מזווית לאומית שאין הוא דוגל בה, אזי אי אפשר לשלול ממנו את צירופו לקואליציה כי שלטון דמוקרטי כולל לא רק את הזכות לבחור אלא גם להיבחר לכלל המשרות. כשם שמנסור עבאס אינו פסול לעדות בבית משפט ישראלי שאינו נוהג על פי הלכות עדות ברמב"ם, והציבור התורני מקבל זאת כנתון במציאות ימינו, כך הוא אינו פסול במציאות ימינו להיות חבר בקואליציה. ואולם, אם הוא אינו מוכן לוותר על השפעה במישור ההיסטורי-לאומי, אזי אין לנו משותף אתו ואין לצרף אותו לממשלה. האם ניתן לסמוך עליו אם הוא מכריז שיתמקד בפן האזרחי בלבד – ייתכן שזה חלק מן הוויכוח אך זו כבר שאלה למומחים פוליטיים ולאו דווקא לרבנים".

אני מניח ששמעת שפורסמה התנגדות תקיפה מטעם הרצי"ה קוק ואילו הגר"ח קנייבסקי תומך בצירופם...

"אני לא מופתע מכך כי הרצי"ה קוק הציב את הזווית הלאומית במוקד וראה הכל דרך המשקפיים הללו ואילו הגר"ח קנייבסקי מוטרד יותר מההשפעות האזרחיות על הציבור מבחינת ערכי הממשלה".

האם הרצי"ה קוק היה סובר בימינו כמו הגר"ח קנייבסקי?

"אי אפשר להביא ראיות מתשל"ד לתשפ"א. ייתכן מאד, ואפילו סביר להניח, שהרצי"ה קוק לא היה משנה את דעתו, אבל בוודאי יכול להיות שאחרים שהתנגדו בעבר היו משנים את דעתם.

הרב משה ליכטנשטיין (צילום: מנחם צציק)
הרב משה ליכטנשטיין (צילום: פנחס צציק)
הגדלה

"הגר"ח קנייבסקי רואה את הממשלה בעיקר מן הזווית האזרחית, ולא כהתגשמות חלום הדורות ולכן אין לו את הבעיה שיש לתלמידי הרצי"ה קוק. עבאס הוא 'שמרן', ומבחינה זו טוב בשביל הציבור החרדי הרבה יותר מ"מרץ".

"ברמה האישית, אני חושב שכל עוד הם שותפים לדמוקרטיה ולחברה, אי אפשר לשלול את השתתפותם, כיון שהם חלק מהחברה האזרחית ויש לנו אתם נושאים משותפים בתחומים הללו, אך יש פה מתח דיאלקטי וסתירה פנימית בין המגמה האזרחית והלאומית של הממשלה ועל כן הבעייתיות וחילוקי הדעות.

"ויהי רצון שהקב"ה יתן לנו את הסייעתא דשמיא הנדרשת ויתקיים בנו 'ואשיבה שפטיך כבראשונה ויעציך כבתחלה'".

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com